שומקום.

חום יולי אוגוסט אז, איצטרובל אחד נושר
מסוק נוחת, אני שוכב לבד בשטח.
כשהמסוק נעלם, אני פתאום רעב,
מת לאכול אותך בבסיס האם לנצח

אבא פתח חמ"ל בבית, ועוד מעט גם אני אהיה באחד. קורס טיס, גולני, מודיעין...כולנו מתגייסים ונשלחים כמו זרעים לארבעת קצוות תבל. יש מלחמה שם בחוץ. כל מקרי המוות האלה מתחברים דרך החיים של כולנו, האחות של..החברה של..

והצבא לוקח אותנו, והם לוקחים אותנו מהצבא, מהחיים. החיים שלי שכל כך השתנו ונראים קצת כמו סרטים שחוויתי בתקופות אחרות. כשכולם יודעים מה הם צריכים לומר וכולם שותקים, שתיקה רועמת כמו ברק שהחליק לזאוס מכף היד.

עוד 57 עד שאני גם מצטרף לחלום הבלהות מהצד השני של הטלויזיה. ואותה עוד לוקחים לי קודם.

גלעד

אבא של שחר, אבא של נועם, אבא של הדס, אח של הדס, כוכבי, תלתן, אלכס, מלץ, עדי, דודה של דייב, אמא של אמיר, האהבה, התשוקה.