מהכל.

לקחת את עצמי למקום שקט,שבו הנאמנות מככבת כערך העליון ביותר.

לא מאמינה לאן הגעתי, כנראה משבר זהות.

לאחר כמה אקטים של סקס חסר משמעות, שבהם מצאתי את עצמי יותר סובלת מאשר נהנית, מייחלת לרגע שבו אגיע הביתה (או לחילופין שהן יעופו לביתן) ואוכל לשטוף מעליי את הזוהמה. העובדה שהאקטים האלו הזכירו לי דברים שרציתי לשכוח,הסיבה שברחתי מגברים.. התחושה של הניצול, תחושה שבה אני מככבת כאובייקט מיני, מחמיא ומטריד. יותר מטריד. תחושה של היי, אני לא יכולה להפסיק את הסיוט באמצע. אני לא מספיק חזקה כדיי להגיד לא. לא, אני לא רוצה להתנשק עכשיו. אני רוצה לישון. אני לא רוצה להתפשט, קר לי. להמציא תירוצים מטופשים..די כבר. 

אז הפוגה.מהכל. מוחקת את כל המספרי טלפון של הבנות שגרמו לי להרגיש ככה, שגרמו לי לרצות להתקלח.. בנות שלא אהבתי ולא אוהב גם.

איכס.פשוט איכס.

אהבה תבוא כשהיא תבוא. ושהיא תבוא,לא אצטרך אלכוהול כדי להנות.

ועכשיו אלך להתקלח. איכס.