הבלוג של אבו אלמוג

קוראיו הטובים של הבלוג הזה כבר יודעים שאני מקבל רק את העיתון "מעריב" מכיוון שהוא היחיד שמעז להגיע אל סף דלתי, המצויה מעבר להרי החושך, במקום בו רק האמיצים שבשליחי העיתונים יכולים לדרוך. (הארץ - שמאלנים - את אורי בלאו אתם יכולים לממן, ולהדפיס את עמירה הס וגדעון לוי. אבל אלי אתם לא מגיעים ולהתנחלות בה גרה אחותי אתם מגיעים! תתביישו! די לכיבוש!) בקיצור, פתחתי השבוע את המוסף של מעריב כדי לקרוא את הכתבה על הסרט של אביעד קיסוס על הציצים.

וכאן ההערה ההומופובית. קיסוס עושה קריירה לא רעה בין היתר בשל הפרסונה ההומואית הגלויה שאימץ לעצמו. אז... כאילו... מה הוא יכול לספר לי על ציצים? הסוד הגלוי הוא שכל גבר הטרוסקסואל מבלה בערך 99% מזמן הערנות שלו כשהוא הוגה בציצים בצורה זו או אחרת. הומואים, כך אני מניח, מתעניינים בזה פחות. אז מה יכול דווקא קיסוס לחדש? טוב. אני בכל אופן אראה את הסרט. אולי יראו שם ציצים!

אבל אחרי שנגמרו הציצים בחוברת של מעריב, הפתעה. מעמוד שלם בעיתון הציץ אלי פרצוף מזוקן ואהוב. סלבוי ז'יז'ק! הפילוסוף האהוב עלי. טוב. זה תואר שטוענים לו הרבה, מרוסו דרך הברמס ועד מרקס, ואפילו היידגר כשאני במצב רוח קצת אוטוריטארי. אבל כאילו אם יש מישהו שהייתי רוצה להעביר איתו ערב בשיחת רעים, זה רק סלבוי. קצת בירה סלובנית, והבחור זורם.

זו כתבה קנויה מה"אובזרוור" ששלח כתב שחזר עם התובנה הנפלאה שז'יזק מרצה בפריז בפני אולמות מלאים. מה שקרה לבחור הוא שהוא נשלח לפריז על חשבון האובזרוור, ראה הרצאה של ז'יז'ק ואחר כך ראיין אותו, וכתב על זה ארבעה עמודים. למה לי אין עבודה כזאת? אני חושב שאני הייתי יכול לכתוב טור לא פחות טוב. לא נורא. העבודה שלי לוקחת אותי לישיבה של הרב גרוסמן במגדל העמק, או לבית משפט השלום בקריות, שזה בערך אותו כיף. אמרו כבר שקריית ביאליק דומה לפאריז? מה? אני הראשון?

אז יש שני דברים מעניינים בכתבה. האחד הוא שז'יז'ק באמת לא מתעניין בלאקאן וכל הפסיכואנליזה הפוסט מודרניסטית, אלא בהגל, ומזה עשור הוא כותב ספר ענק על הגל. וזה הייעוד שלו בחיים. אז סלבוי, רד מזה. הגל כל כך כבד. ואתה כותב כל כך יפה על המטריקס ועל שרק. כשאתה מפרש תרבות פופולרית על פי לאקאן, אז אתה מעניין ושומעים אותך. על הגל כתבו כבר מאתיים שנה מכל זווית אפשרית. אני לא מאמין שאתה ממש יכול לחדש שם משהו. זה תסמונת ג'וליאנה מרגוליס. הגברת עשתה מיליונים מכל פרק של אי.אר. ואחר כך עזבה את הסידרה לטובת קריירה קולנועית שיצרה את יצירות המופת "נחשים על המטוס" ועוד משהו מהסוג הזה. עכשיו היא חזרה לטלוויזיה והיא אשתו של מיסטר ביג באיזה מיני סידרה לא משהו. אז מה? טלוויזיה זה לא מכובד? צריך להשאיר חותם בקולנוע? אם זה עובד - לא מתקנים. יש לך קריירה בטלוויזיה, מה אתה צריך קולנוע? יש לך גליק גדול עם לאקאן? מה אתה צריך את הגל, הכבד הזה? אם מקשיבים לך על המטריקס, תמשיך לדבר על המטריקס. שים את הגל בצד.

והדבר השני הוא שסלבוי נשוי למי שמתוארת בכתבה כ"דוגמנית הלבשה תחתונה ארגנטינית בת 27, חוקרת לאקאן". אני לא יודע איך הגברת אנליה הואני כחוקרת לאקאן, אבל בתור דוגמנית הלבשה תחתונה היא די בסדר, ואף למעלה מכך (גלריה בגוגל). אז יש כנראה בארגנטינה אחת כזאת בת 27 שגם מבינה בלאקאן וגם נראית כמו שדוגמנית הלבשה תחתונה צריכה להראות, ודווקא סלבוי היה צריך לתפוס אותה!

אז זו הייתה ההערה השוביניסטית. הייתי יכול להמשיך כאן באיזה אמירה צינית, לאקאניאנית, אבל לא אעשה את זה. אני שמח בשמחתו של סלבוי. במקום זה אביא ציטוט מגניב מסלבוי שהלך בדיוק למשפטי הפתיחה של התזה שלי, שמתאים מאוד גם למה שיש לי להגיד על הממסד הדתי הרבני בישראל, ומופיע ב"ברוכים הבאים למדבר של הממשי" שיצא כאן ממש בהוצאת רסלינג, בעמ' 81:

"ברפובליקה הדמוקרטית הגרמנית הישנה והטובה, היה זה פשוט בלתי אפשרי בעליל שבאדם אחד יתמזגו כל שלושת המאפיינים הללו: אמונה שלמה באידיאולוגיה הרשמית, אינטליגנציה ויושר לב. שכן כך נתפסו הדברים: אם הנך מאמין ואינטליגנטי אינך ישר. אם הנך אינטליגנטי וישר: אינך מאמין. אם הנך מאמין וישר: אינך אינטליגנטי"