הבלוג של אבו אלמוג

ישבתי היום עם אורית במקדונלדס. היה די מאוס עם כל הילדים בחופשה. לאמשנה. בקיצור, מישהי חזרה וקראה שוב ושוב בכריזה וחיפשה את "החייל שהזמין מק רויאל". מייד עלה במוחי רעיון לשיר פטריוטי:

"החייל

שהזמין מק רויאל

אותו לא יאכל

כי לקרב הוא הובהל

להגן בגופו על קשיש על עולל

חבל

כי הצ'יפס הוא מוגדל,

וגם ג'יפ שם הוגרל

אם תוכל,

קורפורל,

כתוב יותר לאמא!"

ואם רוצים שיר מחאה נגד הכיבוש אפשר להחליף את השורות האחרונות (לא מתחרז אבל אלתרמן...) ב -

"בשטחים ידכא פלסטיני אומלל,

לא איכפת לקלגס, לא איכפת לו בכלל,

הכל על הזין שלו, מנוול!"

ישר להופעה מחר של פוליאנה פרנק או לא?<

אז זה הוביל אותי לחשוב על החייל מס' 1 שלנו גלנט. מישהו שם יוצא דביל איך שלא יהיה. ויש לי הרגשה שזה אנחנו, כולנו. אני תמיד חושב שאין עלינו איום קיומי. ושאם המזרח התיכון חי בשלום עם ישראל גרעינית כבר איזה שלושים ארבעים שנה, וההדק האטומי היה בידי אנשים שפויים הרבה פחות מאחמדינג'אד, אז לא יקרה כלום גם אם תהיה פצצה לאיראנים. אבל בואו נניח שהמצב בקנטים, וחייבים לעשות משהו, ועוד מעט תהיה מלחמה אזורית, והכל בלגן, אז חבר'ה, ככה בוחרים את הרמטכ"ל? השתגעתם? איך הגענו לזה? או במילים אחרות - יש מישהו שבאמת חושב שזה לא עובד ככה כבר הרבה מאוד זמן?

אבל זה באמת לא משנה, כי מה זה משנה מי יהיה הרמטכ"ל? הוא הרי יסתבך באיזה מבצע צבאי כושל, כזה או אחר, ואחר כך יכתוב זכרונות ויאשים את כולם. אם הוא יהרוג מספיק ערבים, והערבים לא יהרגו יותר מדי יהודים, אז הוא יהיה גיבור ישראל, אבל גם אם הוא לא יהרוג מספיק ערבים, והערבים יהרגו הרבה יהודים, אז הוא יהיה גיבור ישראל, או לפחות בעל מקום ריאלי ברשימה של הליכוד לכנסת ומועמדנו לתפקיד שר בלי תיק האחראי על החרטבונה, והיו דברים מעולם. אבל מה שמעצבן זה התהליך, שמסמך גלנט, אמיתי או מזוייף, חושף לאור היום. מה שמעצבן זה הפרטים הקטנים. זה המחשבה שהכל ייתכן, וכל ספין הוא אפשרי, והכל רק עניין של הצגה נכונה של יחצ"נים שפשוט יעשו את הספין והציבור יאכל הכל. אבל כנראה שזה נכון, והכל אפשרי, כי אני די בטוח שכבר התחילו לצוד את הצבי שמעורו יכינו את כיסא המיניסטר של דרעי. הוא שר בממשלה הבאה איך שלא יהיה, וזה פחות או יותר נשמע טוב כמו "הרמטכ"ל הבא ייבחר לאחר מסע יחסי ציבור של המועמדים השונים למשרה". מין משהו כזה שאי אפשר היה לחשוב עליו עד לפני כמה זמן, אבל כשזה כבר קרה זה נראה כל כך טבעי.

ואיזה משרה מיניסטריאלית מבשלים שם לדרעי? הקלאסי זה שר המשטרה. זה גם בשביל להחזיר לאליטות, וגם כי צריך קצת שליטה בכל החקירות נגד ליברמן וכאלה, וגם כי במדינת ישראל של 2010 מותר גם להשתין מהמקפצה, ולהיפך יש ממש אנשים שעומדים מתחת למקפצה ומחכים לרביבי הפז שיפלו על ראשם, ולץ' פייס איט, שר המשטרה זה התפקיד שתמיד נותנים לפרענק התורן, מבכור שלום שטרית דרך שלמה הלל, שחל, קהלני, והקלאסי, המינוי של בן עמי. ברק ברוב הברקתו החליט למנות אותו לתפקיד הפחות מתאים, והשניים האלה בישלו לנו את מאורעות אוקטובר, והשאר ייכתב בדברי הימים של משטרת ישראל, וכל בוקר כשאני עובר בכיכר שוהאדה אל אקסא בסח'נין אני רואה את התזכורת למינוי המבריק.

אז מה. אחרי כישלון כמו תקופת הכהונה של ברק בראשות הממשלה היית מצפה שהוא יפרוש למקום רחוק מאוד מאוד ויסתיר את פניו. קצת כמו בן עמי שלא חזר לפוליטיקה אלא מרחוק, ממכון טולדו, הוא מתראיין מדי פעם לרדיו. וזה טוב, כי אני מאמין שכל מי שנכשל במה שעשה צריך להיות מה יותר רחוק. אבל ברק הוא שוב שר הביטחון, ושוב הוא בצומת ההכרעות, ושוב הוא מעיד באיזה ועדה על איזה פאשלה. מה, לא נמאס? מה, אי אפשר היה לראות את זה כבר בהתחלה, עוד כשרצו למנות אותו לרמטכ"ל?

אז איך אפשר לדעת? ואיך נבחר את הרמטכ"ל הבא? ואיך נכריע בין גנץ לגלנט לאיך קוראים לו אלוף פיקוד המרכז? לא נראה לי שיש יותר מדי מה לעשות. נחכה למה שיחליטו היחצ"נים שטוב לנו. או דרעי.