הבלוג של אבו אלמוג

את שמחת החג במשפחתי העכירה מאוד הידיעה על התאונה בכפר יסיף בה נהרגו שלושה, וביניהם השופטת נסרין בשארה-כריני.

נסרין למדה אתי בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית. ניתן לומר שהיינו ידידים בתקופה ההיא. לא ידידי נפש, אבל הסתובבנו בחוגים משותפים, ובילינו יחד כמה וכמה שעות בלימוד משותף ביחד עם אחרים לאחר שעות הלימודים, במיוחד בשנה א', זו הקשה, שממש קשה להבין מה בדיוק רוצים ממך. בעיתונים נכתב שהייתה בת 44 במותה. זה כנראה לא נכון. לדעתי נולדה ב-1969 או 1970. אני זוכר שהייתה צעירה ממני בשנה או שנתיים.

כששנינו חזרנו לצפון לאחר הלימודים, ראיתי אותה מדי פעם בבית משפט השלום בעפולה, כשהופיעה בבית המשפט. כשמונתה לרשמת בטבריה, בשנת 2000, נכנסתי ללשכתה וברכתיה על המינוי. השתדלתי שלא להופיע אצלה, כי איני אוהב להופיע אצל שופטים שאני מכיר באופן אישי, אלא אם כן יש בכך צורך חשוב. בפעם האחרונה הופעתי אצלה ממש לפני הפגרה. זה היה מקרה מסובך של התרת נישואים, תחום שאיני עוסק בו בדרך כלל, ובנסיבות כאלה ואחרות היה צורך שאקבל את התיק בהתראה קצרה ואופיע. התרשמתי מאוד מנועם ההליכות בו קידמה את הדיון, שהיה טעון מאוד מבחינה רגשית, וכלל סיכון רב לשני הצדדים, ובדרך בה הייתה פתוחה לשמוע טיעונים, ולנסות למצוא פתרון מעשי למקרה, שהיה מעט מסובך מבחינה משפטית ועובדתית.

מהמחזור שלנו בפקולטה יצאו למעלה מעשרה שופטים ורשמים. כעשרה אחוזים מבני המחזור, בחישוב גס. שיפוט היא קריירה קשה ולא מתגמלת בחלק ניכר מהמקרים. זו עבודה קשה מאוד, הדורשת הרבה הקרבה. השופט נדרש לנתק חלק מקשריו החברתיים ולהמנע מפעולות שונות שלנו נראות טריוויאליות. כך, למשל, לו הייתי מתמנה לשיפוט, הבלוג הזה לא היה קיים, וכך גם דף הפייסבוק שלי. שעות העבודה הן קשות וארוכות. המעמסה הנפשית לשמוע מהבוקר ועד הערב אנשים מתעמתים, ולהכריע בעימות ביניהם, היא ודאי דבר שקשה להתמודד עמו. התגמול רחוק מזה שאדם מוכשר באמת יכול להשיג בשוק הפרטי. מינוי לשופט אינו דבר מובן מאליו, גם אם לאדם יש את הכישורים הדרושים. המדובר בהחלטה על הקרבה, והקדשת החיים לשירות הציבור, ודווקא במקום עבודה חשוף, קשה ובעייתי מאוד.

שדה דיני המשפחה, בו התמחתה נסרין, הוא בין המאוסים שבעיסוקים המשפטיים לטעמי. המדובר בשדה משפטי אליו מגיעים הסכסוכים הקשים ביותר, הטעונים ביותר רגשית, וזה שהצדדים בו נכונים פחות מכל להתפשר. ענייני משמורת ילדים, מזונות, רכוש, וכל מה שקשור בחיים האינטימיים, הכרעה בנושאי אימוץ ואפוטרופסות. אני נמנע מלעסוק בעניינים אלו, וכשמגיע אלי עניין מסוג זה אני מפנה אותו לעורך דין אחר. נסרין הייתה אחת משני שופטים לענייני משפחה בנצרת (השני הוא בן מחזורנו ג'יוסי סארי). אני מכיר את העבודה של בית המשפט לענייני משפחה בנצרת. המדובר בבית משפט עמוס ביותר, שלחץ התיקים בו רב. שעות הדיון הן ארוכות ומתישות. השופט נדרש להראות יעילות ולסיים את התיקים בתוך זמן קצר. כל מי שבוחר מרצונו להגיע לפינה זו של המערכת, ולשרת שם, הוא משרת הציבור ברמה הגבוהה ביותר, וכך הייתה גם נסרין.

אם מישהו מבני המשפחה קורא שורות אלו (ואיני חושב שזה יקרה), אז אני שולח את תנחומי. אבל אני יודע שאין תנחומים של ממש למוות כה אכזרי בגיל כה צעיר, באמצע החיים. המטרה של כתיבת הבלוג היא לשתף מעט בהרהורים, על מוות סתמי ומיותר של אדם שהכרתי.  יהי זכרה ברוך.