הבלוג של אבו אלמוג

קצת קשה לעבור לסדר היום אחרי פוסט כמו הפוסט הקודם. ובכל אופן, החיים נמשכים וגם הבלוג הזה.

אני לוקח קצת חופש מכל ההמולה שמסביב כדי לנסות ולכתוב על משהו רגוע וקונסנזואלי - חמשת קטעי הסקסופון הטובים ביותר בפופ וברוק.

לאו דווקא לפי הסדר.

1) I Love You More Than You'll Ever Know, בלאד סווט & טירס. האלבום "Child is the father to the man" יצא לאור בערך באותו שבוע כשאני יצאתי. כמוני, צריך להעיף טונות של קישקושים כדי להגיע לעיקר. יש בו שני קטעים טובים, שני קטעים סבירים, והרבה מאוד קשקושים נוסח "הרפתקאותיהם המודרניות של אפלטון, אריסטו ופרויד". אז הקטעים הטובים הם קטע בלוז בן 8 דקות בערך בשם "Somethin' Goin' On", שבו מתלונן אל קופר שמצא במגירתה של חברתו התכתבות עם מישהו מאל. איי, ובמקום בו ראה בעבר כל כך הרבה טוב ואהבה (עיניה של אותה חברה, מסתבר), נמצא עכשיו רק "צרור שקרים קר כאבן - stone cold pack of lies". אז זה היה לפני שאנשים השאירו אחריהם שובל אלקטרוני, ובאמת כאילו אם מישהו באל. איי כותב לחברה שלך מכתבים, ואתה מוצא אותם, אז סימן שהיא רוצה שתמצא אותם. אין כל כך מה להתווכח, כי יש שם שתיים שלוש דקות ראויות ביותר בשמונה דקות שהשיר נמשך, אבל לא לשם כך התכנסנו כאן. הקטע השני הוא "I Love You More Than You'll Ever Know" שעדיין מתנגן ברדיו, ושמעתי אותו עוד ביום שבת, וזה מה שנתן לי את הרעיון לפוסט הזה, שזה שיר לא רע בכלל (המילים הן קשקוש. אם אעזוב אותך אז תדעי שזה מגיע לך, אבל מאמי, אני אוהב אותך יותר ממה שאת אפילו יכולה לנחש. אני במקום מאמי הייתי זורקת אותו לכל הרוחות, והולכת לבחור הזה באל. איי. מהשיר הקודם, אבל ראבק, זה אל קופר, אז ניתן לו עוד צ'אנס). יש בשיר הזה שילוב ראוי ביותר בין גיטרה חשמלית וכלי נשיפה, שדי הגדיר את הלהקה הזו במיליונת'לפים הגילגולים שהיא עברה מאז, כולל סולו סקסופון די נחמד איפה שהוא לקראת הסוף, עד כמה שאני זוכר.

2) ג'רי ראפרטי - בייקר סטריט. טוב אז אין לי מושג מי זה הראפרטי הזה ומה הוא עשה לפני או אחרי בייקר סטריט, אבל אי אפשר לכתוב על סקסופון בפופ וברוק בלי הדבר הזה.

3) הייזל אוקונור - will you - פעם פעם היא נחשבה לאיזה פאנקיסטית איומה ונוראה, והיה גם סרט שנקרא "זכוכית שבורה" או משהו כזה ועשו הרבה רעש. היום נשאר רק שיר קצת עצוב על בחורה שלא כל כך יודעת מה לעשות עם הדייט, ואם הוא ירצה אותה אחרי שהדייט ייגמר, או שפשוט יילך לדרכו ויאמר באדיבות "ביי מותק". אז בתור מתנת האל למין הנשי ואליל באופן כללי אף פעם לא היו לי את החיבוטים האלה באופן אישי, אבל השיר הוא מה זה מתוק, והסולו סקסופון מה זה קורע לב. יש לי גם איזה זכרון מלילה בלבנון שאני שמרתי בעמדת התצפית שהיה בה רדיו, ואיזה טירון היה תקוע בתק"ש ששם אסור היה לשמוע רדיו כי היה צריך להאזין לדבר הזה שאף פעם לא קולט כלום (אני מקווה שלא חשפתי את כל המערך הסודי של צה"ל בשנת 1987) ובערך בשעה שתיים הקריין אמר שבמהלך השעה ישדרו את וויל יו, והטירון השביע אותי שאני חייב לקרוא לו כשישדרו את השיר, והוא יעזוב את התק"ש ויבוא איתי לשמוע את השיר, וחיכיתי כל הלילה ולא שידרו אותו. וכך לא הופקר בטחוננו, ואכן שהייתנו בלבנון הייתה מוצלחת כשם שהייתה מוצדקת.

4) "ווק און דה ויילד סייד" - לו ריד. על ריד בכלל וטרנספורמר בפרט הרחבתי בפוסט קודם. רק שהשיר הזה די גדול. הוא מספר איזה סיפור מטומטם על זונות טרנסג'נדריות בניו יורק, שאם אחת מהן הייתה כאן הייתי בורח, (מת על טרנסג'נדרים אבל אלה של לו ריד די דוחים, מה לעשות) אבל הוא עוטף את זה בעטיפה מוזיקלית כל כך אדירה עם המקהלה של השחורות ברקע ששרה טו טו דו טו טו דו, וכמובן הסולו סקסופון. הקליפ הספציפי הזה ביוטויוב הוא גם די חמוד לכשעצמו.

5) "מאני" - פינק פלויד. לא מת עליהם, וגם לא אקשר אליהם, בדווקא, אבל סולו סקסופון גדול, חייבים להודות.

ורצועת הבונוס -

"בחלום" ענת עצמון - מה, לא גדול? לא ענק? לא מגיע לו ללכת לאירוויזיון? בסוף בחרו את דפנה ודודידו, והיא לא זכתה. אם ענת הייתה הולכת הייתה זוכה בליינד. סגור.

אז זהו, בערך. אני הולך לעשות ניסוי ולא לפרסם את כתיבת הפוסט הזה באף מקום ולראות מי נכנס וכמה, כדי להסיק מסקנות באשר לקידום הבלוג באופן כללי וכיוצא בזה. תגובות תתקבלנה בברכה, כי כך אדע לאן הגעתי. אם אין לכם משהו ספציפי לכתוב על סקסופון או על ענת עצמון, מספיק סתם היי, כדי שאדע שהייתם כאן.