הבלוג של אבו אלמוג

כב' הרב חיים אמסלם הוא סבבה של ח"כ. חמד של בחור. הנה, הבנאדם קם ואומר בקול רם את האמת לאמיתה - שצריך ללמד את החרדים לימודי ליבה, שצריך לשלב את החרדים בשוק העבודה, שמי שלומד תורה צריך להיות קומץ נבחר, והיתר צריכים ללכת לעבודה ולצבא, ושבושה למדינת ישראל שאלי ישי הוא שר הפנים שלה. האמת - אני חותם על כל מילה.

הח"כ הסורר מסרב להחזיר את המנדט לש"ס, מדבר על הקמת מפלגה חדשה, וטוען שאינו הגזלן, ושאינו מחזיק במנדט על אפם ועל חמתם של בוחריו החפצים דווקא בח"כים שימנעו את לימודי הליבה, שיתמכו בהגברת היקף לימוד התורה, וחובבים עד מאוד את אלי ישי, אלא ש"ס היא הגזלנית שלוקחת מנדטים מהספרדים ומדי בחירות מעבירה אותם לליטאים. וכאן אני חייב שלא להסכים איתו. ולשם כך נתכנסנו כאן בבוקר קיצי זה בחודש נובמבר.

נעזוב בצד את העובדה שהאדון ידע ליהנות היטב מאותה מערכת ש"סית חביבה אותה הוא מגנה בקול כה רם עכשיו, ושזו לו הכנסת השנייה, והשנה החמישית, בה הוא מכהן כתוצר מובהק של אותה השיטה עצמה, ולא נשאל מה יודע האדון אמסלם עכשיו שלא ידע בשנת 2006. גם יש לי הרגשה שהתנגדותו לאלי ישי אינה באה על רקע הדרך בה הלה נוהג בילדי העובדים הזרים, ובעובדים הזרים בכלל, על רקע דעותיו בענייני גזע ומוצא אתני, או על רקע התעללותו הנמשכת באזרח הישראלי בעניין שעון הקיץ, ואם יישאל אמסלם בכנות לדעותיו בנושאים אלו יימצא שהן קרובות לדעות שר הפנים, אלא על רקע סכסוך אישי כלשהו. ובכל אופן - אדם יכול להתפקח, לשנות את דעותיו, לראות דברים אחרת, וניתן למר אמסלם את הקרדיט שזה אכן המצב בכל הנוגע לו. השאלה היא האם ח"כ אמסלם משרת היטב את המצביעים שלו, אותם עשרות אלפים שהצביעו ש"ס, הכניסו את אמסלם לכנסת, וקיבלו גירסה לבושת שחורים של מרצ.

האם ראוי שחבר כנסת יפעל בצורה מנוגדת לחלוטין למצע שעליו נבחר? התשובה היא חד משמעית - כן. הדמוקרטיה הליברלית הישראלית (ככל שזו אכן דמוקרטיה ליברלית, והדבר אינו ברור לחלוטין) היא ככל דמוקרטיה ליברלית - משטר של נציגים. ההנחה הנבונה העומדת מאחורי הדמוקרטיה הייצוגית היא כי משבחרתי בנציג, הלה מייצג את ענייני, ויכול אף לסטות מהבטחות בחירות וממצע, אם הוא רואה שהמצב מחייב זאת, אם נודע לו מידע חדש, וכיוצא בזה. האמירה הזו מחייבת איזה דיון קטן בחוק משאל העם שהתקבל עכשיו, אך מכיוון שמרבית מחוקקיו לא חשבו על מה שהחוק הזה עושה לדמוקרטיה הישראלית, ולא הקדישו ולו מחשבה אחת לדיכוטומיה - דמוקרטיה ישירה - דמוקרטיה ייצוגית - אלא זו מעין התרסה אווילית כלפי העולם בשילוב עם יריה עצמית ברגל שנתניהו כל כך טוב בה, גם אני פטור מהמשך הדיון בעניין הזה. ובכל אופן - משבחרתי נציג, אני מניח כי זה, בחכמתו, יכול לשרת את ענייני באופן חופשי, ואינו מוגבל באיזו הבטחה היסטורית. אני נותן לו את המפתחות לארבע שנים ואומר לו סע. כך זה עובד, ויש בכך הרבה היגיון, ומסיבה זו הגיעו הדמוקרטיות הליברליות לאן שהגיעו, ותודה לחברים גיי (לגיי עוד נגיע) המילטון ומדיסון, עורכי הפדרליסט שהביאונו עד הלום.

אז אמסלם בסדר? לא. כי ההנחה היא שיש איזה שהוא קשר בין המצביע ובין הנציג. שהמצביע משפיע על הנציג, ויכול להביא לכך שזה לא ייבחר מחדש, אם סרח, או שלא ייבחר מלכתחילה. בדמוקרטיה הישראלית ההנחה הזו אינה נכונה. בדמוקרטיה זו יש זרמים מרכזיים בהם נבחר הנציג על ידי אישיות מרכזית, המרכזת את הכוח במפלגה מסויימת, ועל פיה ייפול דבר. כך הרבובדיה בש"ס וכך ליברמן בש"ס החילונית, "ישראל ביתנו". אין כל קשר בין הבוחר ובין נציגיו. ההחלטה על הרשימה לכנסת מתקבלת אצל המנהיג וחוג מצומצם של מקורבים, ואין אחריה ולא כלום. אז מה שרוצה הבוחר מחבר הכנסת שבחר הוא בעצם - "תעשה מה שהמנהיג רוצה". ככל שחבר הכנסת (שאינו מייצג את הבוחר כנציג, אלא הוא נציגו של המנהיג, שהוא הנציג של הבוחר, במעין מנגנון כפול שעורכי הפדרליסט לא חזו לנגד עיניהם) סוטה מכך, הרי שמעל באמון הבוחר. השיטה הזו פסולה מכמה וכמה סיבות, ובין היתר מביאה לתופעות איומות שראינו במפלגות מצב רוח, שהתנפחו, התפוצצו לרסיסים, ובסופו של דבר גרמו אך נזק לכל מי שהיה מעורב בעניין. ומביאה גם לתת ייצוג לנשים (דווקא ישראל ביתנו די בסדר בעניין הזה עם חמש ח"כיות מתוך 15), ותופעות אנטי דמוקרטיות נוספות.

אז אמסלם לא בסדר, אבל הוא גם לא לבד. ניקח למשל את גולדפרב ושגב, לא בגלל השקר המכוער על המיצובישי (חלק מהמערכת ההגיונית של הטיעונים - השב"כ רצח את רבין. טוב זה היה יגאל עמיר, אבל הוא עשה את זה לבד ואף אחד לא הסית אותו לכך, אבל זה בעצם סבבה כי רבין היה שיכור, רצח את החבר'ה באלטלנה, והחזיק בשלטון באופן לא דמוקרטי באמצעות מיצובישי) אלא כי בחרו אותם לעשות מה שרפול אומר והם עשו בדיוק את ההפך, וכל אותם אמסלמים וגולדפרבים עתידיים במפלגות מנהיג, מפלגות מצב רוח, וכל מה שמגיע לכנסת שלנו בלי פריימריס כתוצאה מגחמה, הערצת מנהיג, או כל רגש אנטי דמוקרטי אחר. וכדי להדגים עד כמה העניין הזה לא בסדר ניקח את התסריט הבא. לקראת הבחירות חוזר אמסלם בתשובה שלמה, מגיע לחצרו של הרבובדיה, מנשק את ידו ומשתחל שוב לרשימת ש"ס. אפשרי, נכון? בש"ס ראינו דברים מוזרים מאלה. הבוחר הש"סניקי, שאמסלם פעל כנגד המנדט שלו בצורה מפורשת ייאלץ לבחור בו שוב. עד כדי כך פשוט. מה אפשר לעשות? אמסלם, תחזיר בבקשה את המנדט. הוא לא שייך לך אלא לרבובדיה. והמחוקק, כשיתפנה ממשאלי העם, מתבקש לחוקק חוק פשוט שכל מפלגה מגודל מסויים חייבת איזו שיטה של פריימריס שיקשרו בין הבוחר ובין הנבחר, כי אחרת אין הרבה משמעות ל"דמוקרטיה ייצוגית". ורק עוד דבר קטן, ותראו כמה זה ישפר את הדמוקרטיה שלנו ואת המדינה שלנו - אם במקום הראשון במפלגה יש גבר, אז שבמקום השני תשובץ אישה.

ובעניין הכותרת - זה לא מעצבן שבמדינת ישראל ב-2010 הפסיקה עדיין אומרת שאם קראתי למישהו "הומו" הוצאתי עליו דיבה? לא הגיע הזמן להפוך את הפסיקה הזו? ובכל זאת, ככל שזה אכן המצב החוקי, אני מבקש להבהיר שלא ישתמע מהכותרת באיזה אופן שהוא איזו אמירה כלשהי באשר למיניות של מישהו, ובכלל זה כל השתמעות או פרשנות לפיה חיים אמסלם אינו הטרוסקסואל, כביכול, או בכלל כי איזה אמסלם כלשהו אינו הטרוסקסואל. כידוע לכל כל בני משפחת אמסלם באשר הם הינם סטרייטים מובהקים, כשהם שומעים ברדיו את עברי לידר או ברברה סטרייסנד הם מעבירים תחנה, מעולם לא נתפס ולו אמסלם אחד כשהוא עוסק בפעילות הומוסקסואלית כלשהי, והדבר רחוק מהם כרחוק המזרח מן המערב.