הבלוג של אבו אלמוג

את הדברים האלה אני כותב בכעס. לא רק על חורבן חבל ארץ יפה במולדת שלי, מקום שאהבתי לטייל בו ולהנות מקסמיו, לא רק על החיים הצעירים שאבדו (וביניהם אדם שהוא בן למשפחת ידידים), לא רק על חוסר האונים של מדינתי, האמורה להיות מדינה מתקדמת המעניקה לאזרחיה שירותים של המאה ה-21,  לא רק על הזחיחות והשאננות של הנוגעים בדבר, האחראים למחדל, המתכסים זה מאחורי מעיל שחור, צ'רצ'יליאני למראה, שנועד לביקורים בחמ"לים במקרי אסון, וזה מאחורי תכתובות משרדיות, אלא גם כי שוב הוכח, מעבר לכל ספק, שרווחתם וטובתם של תושבי המדינה הזו הם בערך הדבר האחרון שאיכפת למנהיגיה.

בספר "התמוטטות" מתאר ג'ארד דיאמונד חברות שהתמוטטו, וביניהן החברה באי הפסחא, ששיעבדה עצמה כל כך למפעל בניית הפסלים הענקיים עד שכילתה את כל משאבי הטבע שבסביבתה. האבנים עצמן אינן הבעייה, אלא החבלים שנדרשו להובלתן, ואלו היו עשויים מסיבי עץ, וכך נכרתו כל העצים שעל האי. התוצאה הייתה התמוטטות כללית של החברה, אבדן כל האפשרות להתקיים בצורת חברה מאורגנת על האי, תופעות של קניבליות, עד לחורבן מוחלט.

 פסלי המואי - מתוך וויקישיתוף

החברה הישראלית שיעבדה עצמה לשני ניסיונות חברתיים רדיקליים - הנסיון האחד לקיים כאן חברה שחלק משמעותי ממנה אינו עובד ואינו תורם את חלקו בכלכלת החברה או בהגנה עליה. הנסיון השני "מפעל ההתנחלויות" ששיעבד את כל משאבי החברה אם לקיומו, אם להחזקתו (על כל המשתמע מכך - סכסוך נצחי, בידוד בינלאומי, פילוג פנימי הרסני), ואם לוויכוח עליו. שני אלו, הקשורים זה בזה בקשר הדוק, הם פסלי המואי שלנו. כשצריך לבנות את הפסל מקצצים בשאר. לפסלים מעניקים תקציבי ענק, השואבים לתוכם את כל מה שדרוש לצרכים אחרים. וכך, תקציב כיבוי האש שלנו נחשף במלוא דלותו כשקרה הדבר המוזר, ואכן פרצה האש. תקציבים אחרים, כמו תקציבי החינוך והתרבות, הסעד והרווחה, הבריאות, הם בעלי פוטנציאל הרסני לא פחות, אך הגילוי של ההרס הוא, מן הסתם, פחות דרמטי. 

כך שלא רק ביבי + אלי ישי + ארדן + שטייניץ אשמים. הם אמנם היו בעלי המזל הרע לאחוז בהגה כשפרצה השריפה, אבל הם לא הגיעו בעצמם לאן שהגיעו. אשם כל מי שהחזיק בהגה בשנים האחרונות ולא סובב אותו במאה ושמונים מעלות לאחור, ליכוד, עבודה, קדימה, מברק ועד אולמרט. ובכל אופן, את ביבי הזחוח, את ישי המקדיש את זמנו להגיגים גזעניים ולרדיפה אחר העובדים הזרים במקום לדאוג לשירותי הכבאות, את המלך הפילוסוף, שטייניץ, וכל השאר, צריך להעניש. כבר עכשיו. הם לא ראויים להנהיג אותנו. במקומות אחרים הם היו מתפטרים. כאן ימשיכו להחזיק בהגה השלטון עד זרא. ימצאו מישהו אחר, קטן, שאשם. מישהו שהצית שריפה במזבלה פיראטית בעוספייה, ומישהו שהתפקיד שלו היה למנוע ממנו את זה. לא הפעם. הפעם צריך להתחיל מלמעלה. אלה שלמטה הם קטנים מדי. גם אם המצית היה מצית זדוני ולאומני, עדיין קיבל סיוע רב מאלו שהביאו לכך שמעשיו קיבלו את הנפח האדיר שקיבלו בסופו של דבר. כאילו עמדו ושפכו בעצמם נפט על התבערה הקטנה שהצית אותו עלוב נפש.

ניצב זאב אבן חן אמר בהלווית בתו, טופז ז"ל, "האחראים למחדל ישלמו". הוא אדם רציני. זה לא היה איום שנאמר ברגע של כעס. היה לזה יותר צלצול של פקודה. אחריך, זאב!