הבלוג של אבו אלמוג

בהתחלה חשבתי שזה אני, שזו רגישות יתר שלי. הרי זה לא יכול להיות משהו אחר. כזה מין מקבץ בשבועות האחרונים.

שכנה המפרסמת בדואר הפנימי שהיא רוצה עוזרת בית יהודיה בלבד. לקוחה המגיעה אלי ומסבירה שלמרות שהייתה יכולה להיעזר בשירותי הסעד המשפטי, היא מעדיפה את שירותי היקרים יותר כי שם הפנו אותה לעורך דין ערבי. המתמודדת החביבה עלי בתכנית ריאליטי מסבירה לגבי ערבים ש"צריך להרוג אותם" (ואיפה העורך שיסיר את הדבר הזה? האם בגירסה האמריקאית זה היה שורד? או שמא מתמודדת כזו הייתה מסוננת עוד בשלב הראיון?), ועוד אירועים כאלו ואחרים שחלקם תועדו בבלוג הזה ממש. אבל ייתכן שזה המגורים שלי במשגב, ובאשחר, הידועים בכך שהם מקפידים על הצביון היהודי. וחופית - אם היא הייתה באמת סמכות בענייני אידיאולוגיה, לא היו לוקחים אותה לתפקיד 'יפה' ב'היפה והחנון', נכון?

חשבתי גם שזה השוליים - רבנים וכאלה. יש לי נסיון אישי עם שני רבנים אורתודוכסים, שקצת לימד אותי למה ניתן לצפות ולמה לא ניתן לצפות, ובאופן כללי איני מייחס חשיבות רבה לדעותיהם. נתתי בפעם קודמת את הדוגמה של הרב פרץ ציוני זצוקלל"ה, שהורשע בפלילים. אני התחתנתי פעמיים (עם אותה אישה, בהפרש של שבוע. וזה שהיא הסכימה פעמיים זה נס כפול!). פעם בחתונה רפורמית, ופעם בחתונה אורתודוכסית, כדי להשביע את רצונם של הורי (שעברו את שטיפת המוח המחייבת את שיטת המילט, והפנימו אותה כחלק בל יעבור מההביטוס שלהם, עד כדי כך שאיימו שלא להגיע לחתונתי אם זו לא תיערך ב'רבנות', ומכיוון שהתיזה שלי הייתה עשרים ואחת שנה בעתיד, לא היו לי את הכלים להתמודד עם זה, ונכנעתי). את החתונה הרפורמית ביצע הרב לוי קלמן ויימן, שבקצת הזמן שהיה לי איתו התרשמתי מרוחב אופקיו וממוטת הכנפיים המוסרית שלו. מאז אני שומע עליו מדי פעם כפעיל למען זכויות אדם, וכמי שמוביל מהלך להכרה בנישואי זוגות להט"ב. לעומת זאת, פרץ ציוני זצוק"ל נבג"מ זתע"א (זכר צדיק וקדוש לברכה, נשמתו בגנזי מרום, זכותו תגן עלינו אמן), שהשיא אותי בנישואים אורתודוכסים, הורשע כעבור מספר שנים בכך שאת הכסף שקיבל (ממני בין היתר) באגרות של רישום נישואין, העביר לחשבון בנק נפרד, וגם אליו שלח ידו. ציוני השיא לאחר מכן גם את אחותי ואת אחי (הוא באמת היה מנהל טקסים מאוד חמודים. שפתיים יישק. זה ייאמר לזכותו, השם יתברך ודאי סלח לו על שעבר על לאו מפורש מעשרת הדיברות, ואין לי ספק שהוא סועד היום את ליבו בשור הבר והלווייתן עם הצדיקים בגנזי מרום), וכיום יש על שמו רחוב בעפולה במקום מרכזי. כך שלא התפלאתי גם מעוד מעללים רבניים, פסיקת שני הרבנים שלא לבנות חדר תפילה לערבים בבית החולים פוריה, מכתב הרבניות, ועוד.

אבל אז ראיתי שזה הגיע ללב הקונצנזוס, ל-YNET. ואני מדבר על מאמר הדעה המאלף הזה של ד"ר ניצה כהנא, שהופיע בעמודו הראשי של YNET. ד"ר כהנא מוגדרת שם כ"חוקרת עמיתה בבית הספר לרפואה בירושלים". אני מכיר רופאים רבים, חלקם גם חוקרים עמיתים פה ושם, וחלקם סתם מסורים להצלת חיי אדם, יהודים וערבים. משום מה דעותיהם לא מעניינות איש ב-YNET, ואין בכך פלא. רופאים מראיינים בדרך כלל בקשר למצבו של השחקן שנפצע בתאונה, או בנוגע להתפרצות שפעת החזירים. אין להם מי יודע מה סמכות בעניינים כמו השאלה אם ערבים צריכים להינשא ליהודיות. זה לא משהו שלומדים בקורסים שלהם באוניברסיטה. פשוט, ככל שלא מדובר בתפוצה של מחלות גנטיות מסויימות בשתי האוכלוסיות, ההבדלים בין יהודים וערבים מבחינה פיזיולוגית לא מחייבים עיסוק כה מעמיק. באופן בסיסי ריפוי של שבר או דלקת אצל יהודי הוא בערך כמו אצל ערבי. כך לפחות אני מבין מהידע המועט שלי ברפואה. 

אז משהו אחר הביא את טמקא (זה ויינט. תרשו לי לקרוא להם כך. נמאס לי ללחוץ על הקפס-לוק) להתעניין בדעותיה של הגב' כהנא, משהו שלא מובא בתיאור הקצר שלה בסוף המאמר. אז אני מכיר אותה מ"האייל הקורא". הגברת היא כלתו של מאיר כהנא (על אף חוסר חיבתי לרבנים, ידי רועדת להצמיד את התואר 'רב' לאדם זה) כתבה באייל הקורא בשנת 2003 מספר מאמרים בהם לימדה סנגוריה על חותנה המנוח, ופעילה בתנועת 'מנהיגות יהודית'.

האם ייתכן שזה מה שמסמיך אותה לכתוב בטמקא משפטים כמו "צריך להבין: הערבים אינם רוצים ואינם מצפים לשוויון. לא מתוך כך הם מנסים ליצור קשרים עם נערות יהודיות. הם מייחלים לכיבוש וניצחון. ברובם הגדול הם כלל אינם מקווים למסגרת חיים ליברלית מערבית, אלא מעדיפים את החברה המוסלמית בה הם חיים. זה ודאי נכון לגבי חבורות הבחורים המסתובבים בבת-ים, עכו, פסגת-זאב בירושלים ובמקומות נוספים"?אני מתנצל מראש אם עיסוקיה של ד"ר כהנא כחוקרת בתחום הגנטיקה והביולוגיה של התא (הדורשים מן הסתם את הקדשת מירב משאביה האינטלקטואליים) מאפשרים לה גם עיסוק בסוציולוגיה, ואם אכן פירסמה מאמרים מדעיים בנושא ערביי ישראל, המסמיכים אותה לבצע הכללות כאלו. האמת היא שבמסגרת לימודי עיינתי בכמה מאמרים על ערביי ישראל, בקבצים עיקריים של ספרות הנוגעת אליהם, וכיוצא בזה, ואני מחשיב מעצמי מבין מסויים בנושא (אם כי אני הייתי נזהר לכתוב משפט כמו "הערבים רוצים דבר זה או מצפים לדבר אחר") ולא נתקלתי בשמה. אם ידוע לטמקא משהו אחר, הוא לא טרח להאיר את עיני.

אז מה שקרה כאן הוא שמישהו בטמקא, ברגע של ליקוי מאורות חריף במיוחד, פנה לגב' הזו (או הסכים לפנייתה, שזה בערך אותו דבר), הביא את דבריה (שעדיף שלא אחווה עליהם את דעתי), וציין כי היא "חוקרת עמיתה בבית הספר לרפואה בירושלים" כדי לתת לדברים גושפנקא מדעית כביכול. אין לי כל טענה אל הד"ר כהנא. זכותה לדעותיה, יהיו אלו מבחילות בעיני ככל שיהיו, ואני מניח שדעותי אינן חביבות בעיניה בה במידה. זכותה לנסות ולהפיצן בכל מקום שהיא יכולה, ואני הרי הייתי כה שמח אם טור זה היה מפורסם בטמקא עם מיליוני קוראים, ולא בבלוג הזה שיש להניח שיקראו אותו אביעד, אמיר, והכנופייה הרגילה, שניתן למנותה על אצבעות יד אחת. טענתי היא לגבי העורכים בטמקא, שמצאו לנכון לפתוח את עיתונם לפירסום הדבר הזה, שקשה לי קצת לכנותו במילים מדוייקות, ולצפותו באצטלה "מדעית" תוך שימוש בתואר "דוקטור", והסתרה מציבור הקוראים כי מדובר בכלתו של מאיר כהנא הפעילה בתנועת מנהיגות יהודית, ועוסקת בין היתר בלימוד סנגוריה על דעותיו של חותנה, שעליו כבר אמר בית המשפט העליון את שאמר.

אז זה מסביבנו. וזה מגיע מהמקומות הפחות צפויים, וצריך להתנגד לזה בכל הכוח. אפס סובלנות. כל אחד צריך לעשות כמיטב יכולתו. אם מפרסמים בעיתון הפנימי של אשחר פירסום הקורא לאפליית ערבים - צריך להעמיד את תושבי אשחר על הסלידה האישית שלי מהדבר הזה. לקוחה גזענית תמצא לעצמה עורך דין אחר. מתמודדת גזענית בריאליטי לא תקבל ממני SMS. אנחנו מידרדרים מהר מאוד למקום רע מאוד, וחובתו של כל אדם הגון להיות ער לתופעות ולמנוע אותן. עם הרב המנוח כהנא היו לי מספר מפגשים. על כך ארחיב אולי בהזדמנות אחרת. דבר אחד למדתי ממנו - NEVER AGAIN.