הבלוג של אבו אלמוג

ה-27 בינואר הוא אחד הימים החשובים בשנה. זהו יום הולדתו של בני פלג, יום הולדתו של מוצארט, יום שחרור המחנה אושוויץ, ומסתבר שגם יום הלימוד של מורשת גוש קטיף בבתי הספר, לפי איזה חוק הזוי שקיבלה הכנסת, שהקים איזה מכון לחקר מורשת גוש קטיף, שפועל להנצחת 'ערכים לאומיים וחינוכיים'.

טוב. אם היה לי חשש כלשהו שהנושא הזה יעורר איזה עניין במי מילדי, עד שיטרחו לזכור את התעמולה שילמדו אותם בבית הספר, ולא שיעבור מאוזן שמאל לאוזן ימין, כרגיל, הייתי טורח ומסביר להם את האמת, הברורה לכל והשווה לכל נפש, הפשוטה כל כך, והרחוקה כל כך ממה שבית הספר הניוספיקי שלהם, בעזרת המכון האמור, מסוגל לנפק. אבל יש לי חשש שמי מקוראי שכח את האמת, ואינו יודע אותה, אז מאוד בקצרה, זו מורשת גוש קטיף:

גוש קטיף הוקם תוך גזל אדמות פלסטיניות, במקום שלא היה מעולם חלק מארץ ישראל ההיסטורית, ומעולם לא גרו בו יהודים. במקום הצפוף והעני בעולם, על עתודות הקרקע הדרושות כל כך לאוכלוסייה הענייה של הפלסטינים בעזה, הוקמו וילות צמודות קרקע בעלות גגות אדומים, ושדות רחבים של חסה כשרה נזרעו, ובהם הועסקו תאילנדים. אלפים בודדים של קיצונים איכלסו את השטחים הנרחבים, ויצרו "יישובים" ו"התנחלויות" חלקם מקוממים והזויים במיוחד כמו "שליו" - שני קרוואנים זרוקים בשטח, ושומרת עליהם פלוגת חיילים.

במזבלות של היישובים העשירים חיטטו ילדים פלסטינים עניים וחיפשו שמא מישהו זרק בדל משהו שיכול לשמש לפרנסת משפחתם (ושלא יספרו לי סיפורים. בגופי שם הייתי ובמו עיני ראיתי). מיום הקמתו לא הצליח הגוש ליצור אלא אינטראקציה של אלימות עם העולם מסביבו. אנשיו הרגו ונהרגו. מכיוון שכך, עשו רבים מתושבי ישראל שמחוץ לגוש, ביניהם עבדכם הנאמן, מילואים בגוש, וסייעו בגופם בהגנה על תושביו. בשלב מסויים הגיעו הדברים לכך ששם כמו "נצרים" נשמע כמו גזר דין מוות. עד כדי כך רב היה ההרג. אותם אנשים שנקרעו מבתיהם ומשפחותיהם, ונשלחו לסכנת מוות למשך שבועות ארוכים, על מנת להגן על האידיאולוגיה ההזויה של אותם קיצונים, שהחליטו "להתיישב" בלב האוכלוסייה הפלסטינית, בהתנחלויות מבודדות, הנתונות לאש בלתי פוסקת, כיבדו את הצווים שניתנו להם, על אף שחלק גדול מהם סבר שאין להרג הזה כל סיבה ושצריך לפנות את הגוש ואת תושביו.

והנה קמה ממשלה בישראל שהחליטה להוריד את הגוש, ולפנות את תושביו. החלטה נבונה זו הודעה ברבים זמן רב מראש, וניתן לאנשי הגוש זמן רב להתארגן אליה, ולארגן לעצמם חיים חדשים בגבולות מדינת ישראל המוכרים על ידי הקהילה הבינלאומית, תוך שהם מסתייעים בפיצויים נדיבים. הסתבר שהקיצונים מוצלחים הרבה פחות בכיבוד החלטות דמוקרטיות מיתר האוכלוסייה, שעד עתה שילמה מחיר כבד בדם ובדמים על שהייתם במקום. הם לא עשו כל צעד על מנת לכבד את ההחלטה שקיבלה הכנסת, במקום זה הכריזו "היה לא תהיה", חיכו עד הרגע שאחרי האחרון, וכשצה"ל הגיע לפנות אותם בפרומיל מהברוטליות שהוא יודע להפגין במקומות אחרים (או בלשונו "ברגישות ובנחישות") התנגדו בכוח והיה צריך לשאת אותם על כפיים אחד אחד החוצה.

את ההישג של עקירת הקיצונים היהודים מתוך היורה הרותחת הפלסטינית בה בחרו להתגורר ניתן היה למנף לכל מיני דברים. בפועל העניין בוצע כעניין ישראלי פנימי ('מהלך חד צדדי' או 'ללא הסכם') לאחר שהמשך השהייה שם היה כבר בלתי אפשרי, תוך בזבוז כל האשראי המדיני והדיפלומטי שאפשר היה להשיג ממהלך כזה אם היה מבוצע בתיאום, מתוך רצון טוב, כמה שנים או אף כמה חודשים לפני כן, וזאת במקום לחכות לרגע שאחרי האחרון, עד שמחיר הדמים הוא בלתי נסבל, ואז לברוח עם הזנב בין הרגליים כמי שכפאו שד. את היישובים והמתקנים החקלאיים שיכולים היו לשמש לרווחת תושבי האיזור הצפוף והעני בעולם השמידו והפכו לעיי חורבות עשנים, בהם מסתובבים רק כלבים שוטים וחוליות משגרי קסאמים.

והקיצונים עצמם? אלו למדו מבני דודיהם, שגורשו בנכבה ב-48, והפכו לפליטים מרצון, תוך שהם הופכים את מסכנותם לקרדום פוליטי לחפור בו. (שאף אחד לא יספר לי סיפורים. תנו לי התראה של שנה מראש, ואת הכסף שנתנו להם, ותראו איך אני משתקם יפה. אני מכיר גם אישית יוצאי גוש קטיף שהסתדרו לא רע הלוואי על כולנו).

כך שבהחלט יש כאן סיפור שניתן ללמוד ממנו. ואני מודה למשרד החינוך על שמצא לנכון להעביר לדור הבא מורשת כה מפוארת.

ואסיים בשיר נחמד  - יהודי לא מגרש יהודי. ועל זאת נאמר - באבוה! ורק התחלנו! חכו חכו!