הבלוג של אבו אלמוג

קהילת הספקנים בישראל, "שפינוזה", יצאה בקמפיין ראוי לשבח (למרות שכל הפוסט הזה יוקדש לביקורת עליו) על מנת להראות את נזקי "הרפואה ההומיאופתית". במסגרת הזאת מפרסמים בלוגים של ספקנים היוצאים כנגד ההומיאופתיה, ואחד משעשע במיוחד הוא זה שבו ספקן מסכן עצמו ולוקח "מנת יתר" של כדורים הומיאופתיים (שכידוע כוללים רק כמויות אפסיות של חומר פעיל) ומתעד את מה ש(לא) קורה לגופו.

לפני שאמשיך אני חייב הבהרה למי שלא קורא מספיק את הבלוג, לא מכיר אותי או לא מודע לדעותי או לאמת המדעית. הומיאופתיה היא קשקוש. כמויות קטנות של חומר מזיק לא יכולות לרפא את הסימפטומים שכמויות גדולות של אותו חומר גורמות. זו תפיסה מיסטית, בת המאה ה-18 שאין לה מקום בחברה מודרנית (זכרו את הניסוח). אה, ומים לא זוכרים. באמת. ניסיתי. שום דבר. אפילו לא קצת. לא עובד, פשוט. זה מים, תבינו. איך הם אמורים לזכור משהו? הם נורא מתערבבים בברז. אה, כן, וקראתי גם את הספר "ריפוי או פיתוי" וברור לי כי מבחינות רבות ההומיאופתיה גורמת לנזק (במיוחד מבחינת מדיניות ציבורית וחלוקת משאבים, כי בהומיאופתיה לכשעצמה אין שום דבר מזיק. היא פשוט לא עוזרת).

אבל ככל שזה ברור לי, וברור להרבה אחרים שחולקים איתי את ראיית העולם המטריאליסטית והרציונליסטית, זה לא ברור לרבים אחרים. יש המון אנשים שנעזרים בהומיאופתיה, למרות שחיפוש הכי קטן באינטרנט או קצת קריאה עצמאית היו מבהירים להם שמבחינה מדעית זה קישקוש בגרוש. הקמפיין המעניין של חבורת 10:23 לא יגיע לאנשים האלה. אולי הם ישמעו עליו, אבל הוא לא ידבר אליהם.

הקמפיין הזה מדבר בשפה מודרניסטית ומדעית. הוא מבוסס על הוכחות מדעיות, על ניסוי וטעייה, על השפה המדעית. לא עם כולם זה עובד. יש אנשים שיראו בזה שיח מתנשא. יש אנשים שישאלו לאן השפה המדעית הזו הובילה את הרפואה הקונבנציונלית. האם כבר יש לנו ברפואה הקונבנציונלית תרופה לכל מחלה? האם הרפואה הקונבנציונלית, עם התרופות והחיסונים, לא גורמת לפעמים יותר נזק מתועלת? יש לי תשובות מדעיות וברורות גם לאנשים האלה. אני נמנה על גדולי מעריציה של הרפואה הקונבנציונלית, והניסוי הקליני הוא אחת המתודות המדעיות שאני פשוט מעריץ. אבל זה לא ממש תשובה. כי אני מדבר איתם בשפה אחרת. אני מדבר איתם בשפה של מדע, ושל ניסוי קליני. והם אומרים לי משהו אחר לגמרי. הם אומרים לי שכואב להם, והם לא רוצים ללכת לרופא של קופת חולים שיקבל אותם לחמש דקות, יעשה להם בדיקת דם, ויגיד להם לקחת חומר כימי. הם רוצים לשבת אצל מישהו אמפתי, שיבדוק את כל המערכת הגופנית שלהם באופן הוליסטי, יקשיב למה שיש להם להגיד, וינסה למצוא משהו שיסייע לכאב שלהם. ואת זה אי אפשר למצוא לרוב ברפואה הקונבנציונלית. וכאן אני חייב להסכים איתם. מה שמתאים לי, שמישהו יבדוק אותי בצורה מדעית ורדוקציוניסטית וימצא לי תשובה מדעית לסימפטום שמציק לי, לא מתאים לכל אחד ולכל מצב.

אז השיח המתנשא הזה הוא לא בדיוק במקום. הפילוסוף האהוב עלי, ירגן הברמס, מסביר כי בהינתן העובדה של הפלורליזם החברתי, התרבותי והאידיאולוגי, על הטיעונים בכיכר העיר לכלול שלושה סוגי הנמקה תבונית – שיח פרגמטי על הדרך הטובה ביותר להשיג את המטרות, שיח אתי העוסק בטוב, בערכים, ובזהויות, ושיח מוסרי העוסק בצדק, הוגנות, ומהו המוסכם על הכול באופן שווה. כאשר אני מתכנס בכיכר העיר, לוקח אוברדוז של תרופה הומיאופתית, כמו שמתכננים אנשי 10:23, ומראה שלא קורה כלום, אני נמצא איפה שהוא רק בתוך הממד הפרגמטי של השיח. איבדתי את הממד האתי והמוסרי. ואני צריך להגיע גם לשם. אני צריך לראות מה יש בה ברפואה הקונבנציונלית שכל כך מרתיע אנשים עד כדי כך שהם הולכים לממבו ג'מבו כמו הומיאופתיה. אני צריך לבחון מה הצרכים של האנשים היוצאים בדרישה מהמערכת הרפואית, ולמה ההומיאופתיה ממלאת חלק מהם, ואיך אפשר לתת גם את זה לאנשים, אולי גם באמצעות ההומיאופתיה.

הברמס עצמו עבר תפנית מרתקת ביחסו לדת בשנים האחרונות. בשנים האחרונות התחיל להביע דעות מפורשות לפיהן פרויקט המודרניזציה שתחילתו בתקופת הנאורות סובל מסטייה בדרכו. האינדיבידואליזם והאנוכיות שינו את הקודים של זכויות האדם לכלי נשק המספקים תחמושת לעימותים בין קבוצות ויחידים המחפשים לעצמם נתח גדול יותר מן העוגה הכלכלית והחברתית. על פי הברמס אנו על סף עידן "פוסט חילוני", בו המודרניות תמצא את היציאה מהמבוי הסתום בו מצאה את עצמה רק בדרך של אוריינטציה דתית הנשענת על נקודת התייחסות טרנסנדנטלית, וזאת בשל העובדה האמפירית כי הדת שרדה מאות בשנים בסביבה חילונית, וכי נראה שנטישת הדת, השיח הדתי והערכים הדתיים שנשמרו אלפי שנים, מביאה לנטישת רגישויות, ניואנסים ואופני ביטוי שאין להם תחליף.

מה שאומר הברמס לגבי הדת, ולגבי הדרך בה יש לצאת אל מעבר לשיח הרציונלי של חברת המומחים והמקצוענים, נכון גם לגבי ההומיאופתיה. נכון, זה קשקוש. נכון, מבחינה מדעית ורציונלית זה לא עוזר. אבל בואו ננסה להבין את האנשים האלה במקום ללעוג להם. אולי נלמד מהם גם משהו.

הקמפיין צריך להיות קמפיין של למידה הדדית. כמו שלא נוכל להעביר מהעולם את הדת - גם היא במובנים רבים לא רציונלית ואף מזיקה - כך לא נוכל להעביר מהעולם את ההומיאופתיה. יש לנו הרבה מה ללמוד מהדת. יש שם מוסר, ואתיקה, ופילוסופיה עמוקה (וגם הרבה שטויות, גזענות, וצרות אופקים). יש לנו גם משהו קטן ללמוד מההומיאופתיה. אסור לנו ללעוג לה, כשם שאסור לנו לחבק אותה. אנחנו צריכים לשמוע אותה.

אפשר לדבר עם האנשים שפונים לרפואה ההומיאופתית. אפשר לשאול אותם מה מציק להם, מה מפריע להם. אפשר לשאול אותם מה מרתיע אותם ברפואה הקונבנציונלית. לראות איך אפשר לקבל משהו מהאמפתיה והגישה ההוליסטית שמפגין הרופא ההומיאופתי כלפי חוליו לתוך המערכת הלחוצה של הרפואה הקונבנציונלית. אפשר גם להסכים איתם על גבולות. להבהיר להם שיש מקום לרפואה הומיאופתית במצבים ובמקרים מסויימים, אבל אין לה מקום במקרים אחרים. שיח כזה, עם המרפאים ההומיאופתים, שיקבע גדרות אתיים המבוססים על הבנה והסכמה הדדית, יכול לרפא מעט מנזקי ההומיאופתיה. נוכל להיות בטוחים שמי שמגיע למרפא כזה עם סרטן, יקבל מנה של בלדונה מדוללת, אבל גם המלצה חד משמעית וברורה, עד כדי התניית המשך הטיפול ההומיאופתי, להגיע מייד לרופא קונבנציונלי ולשמוע מה שיש לו להגיד. ייתכן ששיח כזה יוכל גם לתקן מעט ממה שפגום ברפואה הקונבנציונלית, ולגרום לכך שאנשים לא ימצאו את הצורך להגיע להומיאופת. זה עדיף על מפגנים רציונליסטים ומדעיים, שהם בסופו של דבר התנשאות, והתנשאות שלא במקומה. הרציונליזם לא מתאים לכל אחד. יש אנשים שלא מדברים את השפה הזאת. יש אפילו יותר אנשים שלא מדברים את השפה הזאת מאנשים שכן מדברים את השפה הזאת. ואותם אנשים הם גם אנשים אינטליגנטים וחכמים ומתוחכמים בדיוק כמונו. אנחנו צריכים לדבר איתם. להשמיע את מה שיש לנו להגיד, אבל גם לשמוע מה שיש להם להגיד. ויש להם דווקא הרבה מה להגיד. ולא תמיד הם אומרים שמים זוכרים. לפעמים הם יכולים ללמד אותנו להקשיב. גם זה משהו.