הבלוג של אבו אלמוג

יום הולדתו של הח"מ חל בעוד ארבעה ימים. עם כל זאת, מכיוון שלא כולם יכולים להגיע למסיבת ההפתעה, ושילה שמארגנת את הכל מאחורי גבי לא מכירה את רוב מי שקורא כאן, ולא יכולה להזמין אותו, מובא הנאום הספונטני שיינשא באותו אירוע, על מנת לקבל הערות ושיפוצים שכאשר יינשא הנאום, לאחר הבעות ההפתעה הספונטניות, יהא זה רהוט מעין כמוהו -

"אדם זקן – מה יש לו בחייו?

הוא קם בבוקר ובוקר בו לא קם.

הוא מדשדש אל המטבח ושם המים הפושרים יזכירו לו

שבגילו... שבגילו...

אורחים נכבדים - פרופ' הברמס, מר גלנט, גב' בלוצ'י, מר אל-בראדעי, כב' השופט טירקל, כב' השר ליברמן, שילה, אלמוג, פלג, עמנה היקרה, רמי, עליזה, חברים, בני משפחה, חברי הוועדה הפריטטית, חברי מפלגה חביבים -

אני מודה לכל מי שנאסף והגיע עד לתחנת פז באעבלין על מנת להשתתף עמי ביום חגי. גיל זה הוא גיל שעל אף שאני מכיר כמה וכמה אנשים שלא הגיעו אליו, והייתי עמם בתחרות סמויה במשך השנה האחרונה, וניצחתי! בקיצור זהו גיל בו יש כבר סיכומים ופרספקטיבה. ניתן להזכיר כאן את גדולינו אלוויס פרסלי ז"ל וג'רי גרסיה זצוק"ל, שראוי היה שיעשו סיכום דומה בגילי, שכן לא האריכו ימים רבים לאחריו, אך בעוד שהראשון זכה שייקרא על שמו פונדק דרכים מובחר במעלה החמישה, אגב מקום מעולה לפגישות חשאיות אחרי ימי עיון של המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין, והשני קיבל על שמו טעם בגלידת בן אנד ג'ריס, מה אותיר אני אחרי?

פתרון מפוקפק אחד לבעיית המורשת הוא הפתרון של שלמה ארצי, ליצור ביוגרפיה בדיונית בנוסח "כשהמלחמה חלפה כמו כל דבר חולף / הקמתי להקה גיטרה בס ומתופף / הלהקה ניגנה בכוח כוח את עצמה / והשדר צרח הפאנק הפאנק חזר לעיר," וכיוצא בזה, ולקוות שלאחר לכתי יזכרו כולם את להקת הפאנק שהקמתי, שהפליאה נגן לא פחות מלהקת הפאנק שהקים ארצי.

פתרון נוסף הוא לשכוח מהכול, להודות לאל הטוב שבמרומים על כל יום נוסף, ולהתנחם בכך שזכיתי לחברתה של הנאה שבנשים, שמזה עשרים ושתים שנים אני קם מדי בוקר ומוצא אותה לצידי, ושואל את עצמי איך היא מחזיקה מעמד עד עכשיו, ובחברתם של ידידים טובים כמו אלו שנאספו ובאו עד לחנות 'ילו' בתחנת הדלק פז באעבלין על מנת להשתתף עמי ביום חגי. או כפי שאמר שלמה המלך, ואני אוהב לצטט בכל מקום אם צריך ואם לא צריך – "בְּכָל-עֵת, יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים; וְשֶׁמֶן, עַל-רֹאשְׁךָ אַל-יֶחְסָר.  ט רְאֵה חַיִּים עִם-אִשָּׁה אֲשֶׁר-אָהַבְתָּ, כָּל-יְמֵי חַיֵּי הֶבְלֶךָ, אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ, כֹּל יְמֵי הֶבְלֶךָ:  כִּי הוּא חֶלְקְךָ, בַּחַיִּים, וּבַעֲמָלְךָ, אֲשֶׁר-אַתָּה עָמֵל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ.  י כֹּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ, לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָעֲשֵׂה:  כִּי אֵין מַעֲשֶׂה וְחֶשְׁבּוֹן, וְדַעַת וְחָכְמָה, בִּשְׁאוֹל, אֲשֶׁר אַתָּה הֹלֵךְ שָׁמָּה."

כאן המקום להזכיר את אבי אבות אבותי, היהודי הקדוש מפשיסחא, יעקב יצחק רבינוביץ' שהיה קם מדי בוקר לעשות רצון בוראו בכוונה שלמה, מתפלל שחרית בנוסח קרלין סטולין, ומתפלש בשלג תשע פעמים הלוך ושוב כשהוא עירום, לחרדת כל בנות פשיסחא, עד שמת מדלקת ראות, והוא בן 41 שנה. רק לאחרונה קראנו בעיתון כי הגלגול בשלג הוא סגולה קבלית מועילה לכפרת עוונות בשל משכב זכר או משכב עם גויה. נותר לי רק לאחל לאבי אבות אבותי זה שיהיו אשר יהיו החטאים עליהם כיפר (ולטעמי עדיפה הגויה מן הזכר, אך כאמור, זו שאלה של טעם), הם היו שווים את הגלגול בשלג, ימתקו לו רגבי עפרו.

אסיים במילותיו של הגנרל דאגלס מקארתור, אחד האמיצים שבגברים, ומקור השראה בלתי נדלה, אם כי יש מי שיושבים כאן, ליד השולחן הזה ממש, הסבורים כי המדובר בפחדן שפל שהותיר את חייליו למוות ועינויים בפיליפינים, בעודו בורח עם אשתו הצעירה ממנו בארבעים שנה בסירת מנוע לאוסטרליה – "חיילים ותיקים אינם מתים, הם רק נמוגים." תודה רבה לכם. אתם מוזמנים להינות מהקפה המשובח שמכינה כאן המכונה, ושלושה מנטוס בשבעה שקל ועשרים – עלי!"