הבלוג של אבו אלמוג

אסור לקרוא עיתונים ביום שישי. גם בשאר הימים. אבל כתבות מוסף הן מעצבנות במיוחד. כך, למשל, הכתבה על רון פרושאור שגרירנו החדש באו"ם ושגריר ישראל בלונדון בשנים האחרונות.

בניגוד לאילן ברוך (מי ייתן וכל הדיפלומטים הישראלים היו כמותו!) שהגיע למסקנה המעציבה שאינו יכול עוד לייצג ולהסביר ביושר את עמדת ממשלת ישראל הנוכחית, השגריר פרושאור עושה מאמצים הירואיים ממש להסביר את שאינו ניתן להסברה. במסגרת זו, גם ענה לבחור מאוקספורד ששאל אותו כיצד זה הפכה ישראל את ירושלים הכבושה לבירתה, בחידוד המרגש הבא: "צר לי, ידידי, אבל ירושלים הייתה בירת ישראל כשלונדון הייתה בסך הכל אזור שורץ ביצות".

טוב. זו לא ממש המצאה מקורית של פרושאור. זו פראפרזה לא ממש מוצלחת (אבל לזה עוד נגיע) על התשובה שהשיב בנימין ד'יזראלי לאירי או'קונל שהטיח בפניו שהוא יהודי - "כאשר אבותיו של הג'נטלמן הנכבד היו פראים אכזרים באי נידח, היו אבותי כהנים במקדש שלמה."

ככל שהמדובר במענה לאנטישמי לא ממש מתוחכם, זה עובד. או'קונל היה בחור מאוד נחמד, ומאוד החזיקו ממנו בדאבלין, אבל לא היה ממש כוחות אל מול היכולת המילולית המבריקה והקסם האישי של ד'יזראלי, הרים לו להנחתה, וחטף מה שחטף, ועובדה שעד היום זוכרים את זה, כשגם או'קונל וגם ד'יזראלי שוכני עפר זה מכבר. אבל כשאנחנו מגיעים מד'יזראלי לפרושאור (וגם פרושאור ודאי יודה שבינו ובין ד'יזראלי... שנו... אין כל כך הרבה מה להשוות) ומהגנה על עם גולה ומשועבד הנתון לרדיפות, להגנה על מדיניות שנויה במחלוקת שעיקרה סיפוח שטח כבוש, אז יש כמה שינויים.

בואו ניקח את האמירה וננתח אותה.

זכותנו על ירושלים נובעת מההחזקה ההיסטורית שלנו בה, שהיא כה עתיקת יומין עד שכאשר בנינו את בית המקדש, הייתה לונדון אך ביצה. טוב. נעזוב את כל החיווים, הפריזים, הגירגשים והיבוסים, אנחנו היינו ראשונים! תופס, לא? אז זהו, שלא כל כך.

כולם יודעים מה היה בירושלים בכמה אלפי השנים האחרונות (בקצרה - כבשנו אותה מהיבוסים, ואז גלינו. ובאו כל מיני ביזנטים, וסלג'וקים וממלוכים וצלבנים וערבים וכאלה, ועכשיו חזרנו, ואנחנו כאן להישאר וירושלים היא בירתנו לנצח נצחים!) בואו נסתכל על הצד השני של המשוואה - לונדון.

אנחנו מדברים על בית המקדש הראשון, שעמד על תילו בין 832 לפנה"ס ל-432 לפנה"ס לפי הכרונולוגיה המקובלת (נשים את פרופ' פינקלשטיין בצד. יש כבוד, הכל סבבה, אבל ניתן הנחה ונלך לפי הכרונולוגיה ההיסטורית המקובלת. נעשה להם מערוף, לבריטים). מה היה אז בלונדון?

לונדון הוקמה בידי הרומאים בשנת 43 לספירה, וייתכן שהיה שם לפני כן כפר קטן. בואו נאמר שהכפר הקטן היה קיים ארבע מאות וחמישים שנה לפני כן. צ'רצ'יל מספר לנו שבערך בתקופה שבה חרב בית המקדש הראשון, החלה הגירה מפנים היבשת אל בריטניה, של אנשים שהביאו עמם את תרבות תקופת הברזל. בסופו של דבר הפכו אנשים אלו ל"קלטים" וביתר פירוט - "בריטונים". המדובר במהגרים שהגיעו מבלגיה, והביאו עמם תרבות תקופת הברזל, שבטים ומלחמות בין שבטיות, ואלו האנשים שפגש קיסר כשפלש לאנגליה, והביא עמו את התרבות הרומית. וכך מספר לנו צ'רצ'יל (היסטוריה של העמים דוברי האנגלית, כרך ראשון, עמ' 35):

"כל הבריטונים צובעים את גופיהם בצבע כחול, ודבר זה מאציל עליהם מראה מאוים יותר בקרב. הם מגדלים את שערם, ומגלחים את כל גופם פרט לראש ולשפה העליונה. קבוצות של עשרה עד שנים עשר גברים משותפות לאישה אחת, בפרט אם הם אחים או אבות ובניהם; אך ילודיהם של זיווגים אלה נחשבים בני האיש שעמו נזדווגה האישה בראשונה"

ודאי שיש מי מקוראותי שתראינה מבנה מטריארכלי זה כאידיאה תרבותית נשגבת, אבל עד כאן אני עם פרושאור (וליתר דיוק עם ד'יזראלי) בכך שבניגוד לחינוכי הפוסט-מודרניסטי, אני חייב לראות איזה משהו נשגב יותר, למשל, בדברי המוסר של הנביא עמוס שנרשמו בספר הספרים על "מכרם עני בכסף ואביון בעבור נעליים" מאשר בתרבות זו שמתאר צ'רצ'יל, שכמדומני לא השכילה גם לפתח כתב.

אבל כאן ממשיכים הלאה. הרומים פלשו לבריטניה והפכוה לפרובינקיה רומית. בני בריטניה קיבלו את התרבות הרומית, ויש להניח שאותם צבועי כחול התערבבו עד לבלי הכר עם החיילים הרומים שהיו מוצבים באי הנידח במשך חודשים ושנים.  

כשנפלה הקיסרות הרומית החל גל פלישות ברבריות, ואותם בריטונים הושמדו עד האחרון שבהם והוחלפו בידי הפיקטים, הסקוטים והסקסונים. צ'רצ'יל מנתח לפי שמות היישובים את השאלה מהו שאירע לתושבי האי, ומגיע למסכנה שעד סאסקס (כולל, אבוי, לונדון!) הושמדו התושבים, אך מערבית משם נותרה אוכלוסיה בריטית מסוימת, שברבות הימים הפכה ל"ולשים". צרצ'יל כותב (עמ' 74) כי "מותר לנו להשתעשע בתקווה כי שוועתה של בתולה לרחמים, זעקתה של יפהפיה בצר לה ותביעות הבשרים של חיל צבא פולש יצרו אי שם איזה מין קשר בין המנצחים למנוצחים..." וכך לא הושמד העם הבריטי. והנה עוד רציונל למצוות "אשת יפת תואר" שעל חידושה נתבשרנו בזמן האחרון המאפשרת גם לחייל העברי שומר המצוות לספק את מה שכינה צ'רצ'יל "תביעות הבשרים של חיל צבא פולש", באופן כשר למהדרין ותואם את דרישות ההלכה. אבל נחזור לנושא.

גם הסקסונים האלה לא ממש החזיקו מעמד. בהתחלה פלשו אליהם הדנים והשבדים, ומילאו את החוף המערבי בצאצאיהם. אחרי כן, 1066, חטפו על הראש בקרב הייסטינגס, ולונדון הפכה לבירתה של ממלכה נורמנית.

הנורמנים היו עם זר לחלוטין לסקסונים תושבי הארץ, אך ברבות הימים נתערבבו אלו באלו, ונתערבבה שפתם. קטע מצחיק ביותר ב"אייבנהו" של וולטר סקוט, מנתח כיצד חיית המרעה, כשהיא בחיים, היא סקסונית, אך כאשר היא נהרגת ומועלית אל השולחן היא נורמנית (שכן הסקסונים היו רועים את הצאן, ומעלים מס עובד לאדוניהם הנורמנים שנהנו מפרי עמלם). וומבה הליצן מסביר זאת לרועה החזירים גורת', ולא אלאה אתכם בקטע כולו, רק אומר שהחזיר החי הוא Swine כל עוד רועה אותו הסקסוני, אך חזיר סקסוני טוב זה משנשחט, נפשט עורו, ונותח בשרו, כשהוא תלוי מעקביו כבוגד, יהפוך ל-Pork, מילה נורמנית. וכך גם ה-OX הוא סקסוני כל עוד הוא נרעה בידי צמיתים סקסונים, אך הוא הופך ל-Beef, מילה בעלת שורשים נורמנים-צרפתים, כאשר יילעס במלתעותיו של אדון הארץ הנורמני, וכן הלאה.

מלכת אנגליה, אגב, היא צאצאית לשושלת גרמנית, של מלכי הנובר, שהגיעו למלוך על בריטניה כשזו חיפשה לעצמה בתחילת המאה ה-18 נסיך פרוטסטנטי הגון שימלוך בה לאחר שהמלכה אן מתה ללא ילדים, ומעבר לים ארבה שושלת סטוארט השנואה והקתולית, וחיכתה להזדמנות. עד כדי כך היו נאמנים אלו לגרמניותם, שבמשך שנים היו מביאים מגרמניה נסיכה נאה שתינשא ליורש העצר, על מנת שזה ישמור על 'גרמניותו', והאחרון שבהם היה אלברט מבית סקסה-קובורג-גותה, שנישא לויקטוריה. אותם בני סקסה-קובורג-גותה / הנובר הפכו לווינדזור אך בימי מלחמת העולם הראשונה, כש'גרמניות' נראתה פתאום כמשהו שיש להסתיר ולהתבייש בו.

מה אנחנו מסיקים מכאן? הבריטים של היום אינם יכולים ברוב המקרים לייחס עצמם לסקסונים או לנורמנים, אינם מגלים נאמנות יוצאת דופן לשבדים ולבלגים, אבות אבותיהם, ואם יגיע וולשי ויטען לזכות אבות בלונדון, ייסגר בבית המשוגעים הקרוב עוד קודם שיצא מגבולותיה המוניציפלים של קרדיף. אם טיעונו של ד'יזראלי כלפי או'קונל אמר "אבותי פיתחו תרבות כשאבותיך היו פראים, ולכן אני איני נחות ממך," והוא טיעון הראוי לעלות אף בפרלמנט, טיעונו של פרוסאור "אני הייתי כאן קודם" נשמע מגוחך מעט כשמסתכלים על תולדותיה של לונדון.

אז מה? אז אולי צריך לחשוב לפני שמדברים, לברוח מקלישאות, ולנסות לחשוב עד הסוף? אני מקווה שפרושאור רק ישתפר בעת שיהיה באו"מ. אני מציע לאתר את הליצן וומבה שיחליף אותו כשגריר בלונדון (שמעתי שיש כמה בעיות עם האיוש של התפקיד הזה...) אם יש מישהו שמסוגל להסביר את מדיניות הממשלה הזו זה רק הוא.