הבלוג של אבו אלמוג

הבלוג הזה אף פעם לא האשים את ראש ממשלתנו בחכמה יתרה, או בשיקול דעת, אבל הגול העצמי האחרון שביבי תקע דורש התייחסות פרטנית. הכוונה היא לתביעת הדיבה נגד רביב דרוקר. בספין ביביסטי טיפוסי מסתבר שתביעת הדיבה הזאת לא מתעסקת בכל התחקיר הנחמד של דרוקר על הנסיעות והמתנות, אלא באיזה משהו שדרוקר אמר כמה ימים לאחר מכן על תרומות לא חוקיות. אבל זה לא ממש משנה. זה הגול העצמי, היריה ברגל, הסנוקרת העצמית בפרצוף הכי גרועה שראש ממשלתנו אי פעם תקע. וביבי, אני לא מת עליך, אבל תקרא את הפוסט הזה ותחשוב. מה איכפת לך? יש לי רקורד לא רע בניחושים משפטיים, כמו למשל לפני שבוע חזיתי בדיוק את העונש של קצב. וגם ניהלתי משפט אחד או שניים, וגם קצת לשון הרע.

אז מה שביבי חושב זה שהוא יראה שהחזיר את השבעת אלפים חמש מאות דולר למשפחת פאליק, ויזכה בתביעת הדיבה, ואז ההמון המטומטם שלא בקיא בפרטים יבין שגם הנסיעות שלו ושל שרה בסדר, והכל יהיה סבבה. אז זהו שלא. ראש ממשלתנו מגיע מרקע של ניהול, ולא כל כך מבין במשפטים, אבל היסטוריה בסיסית צריך לדעת ואתחיל בשתי דוגמאות מסמרות שיער. ודוגמה שלישית תבוא בהמשך.

ב-18 בפברואר 1895 נתן המרקיז מקווינסברי לאוסקר ויילד כרטיס ביקור שעליו כתב את המילים "אוסקר ויילד סדומאי ומתחזה". הרקע הוא שאותו קווינסברי סבר שמר ויילד נמצא במערכת של חילופי נוזלי גוף עם בנו אלפרד, המכונה "בוזי", ובאנגליה הויקטוריאנית לא היה נהוג הטקס האסי-עזרי של "אבא, אמא, יש לי משהו לספר לכם". גם לאוסקר לא היה נעים לספר לאבא-אמא את מה שכל מי שמביט בתמונה שלו הזאת עם הגרביונים  (המקור - ויקישיתוף) יכול לנחש, והוא נורא נורא נעלב.

בקיצור - ויילד תבע את קווינסברי בתביעת דיבה, ולא כל כך הלך לו חבר המושבעים זיכה את קווינסברי מכל אשמה, וקבע כי ויילד הוא "מופקר". התוצאה הייתה שווילד נעצר, בילה שנתיים בכלא עם עבודות פרך, ומת בגיל צעיר בסמוך לאחר שחרורו. אז מה, שווה? ויילד כתב בכלא את "ממעמקים" ו"הבלדה על כלא רידינג" (כל איש הורג את אשר יאהב וגו'). אני מסופק אם חוויה מסוג זה שיעבור ביבי, חלילה, תפיק יצירות מופת כה נעלות.

דוגמה נוספת, טראגית לא פחות, היא דוגמת ישראל קסטנר. קסטנר, עסקן מפא"י הונגרי, היה מעורב בתקופת השואה בעסקים עם אדון בשם אייכמן. התוצאה הייתה שחלק מיהודי הונגריה שרדו, וחלק לא. אדון אייכמן לא היה בדיוק מישהו שקל לעשות איתו עסקים, ואני בדעה שכל יהודי שנחלץ מציפורניו הוא רווח נקי. יש אחרים שנמצאים בדעה אחרת. אחד מהם, מר מלכיאל גרינוולד, כתב פמפלט ובו האשים את קסטנר בהאשמות שונות. קסטנר לא יצא פרייר, הגיש תלונה, ואף זכה שהיועץ המשפטי ינהל בשם המדינה את תביעת הדיבה שלו כנגד גרינוולד. מה שיצא בסוף הוא שהשופט הלוי במחוזי קבע שקסטנר מכר את נשמתו לשטן, והוא אחראי לשיתוף פעולה עם הנאצים בהשמדת יהודי הונגריה. קסטנר ערער, אבל בינתיים היו כמה חבר'ה שלקחו ללב את פסק הדין ולא המתינו לראות מה שיקרה בערעור, והם ירו בקסטנר למוות. לא חבל? ביבי מסתובב עם אבטחה צמודה, ובכל אופן, אולי כדאי לחשוב קודם ולהגיש תביעות אחרי כן?

אז ככה - ביבי נכנס למערכת שהוא לא מכיר, של המשפט האזרחי. יושב שם שופט, שהוא בדרך כלל די אובייקטיבי, ואי אפשר לעבוד עליו בספינים ובסיבובים נוסח "מה שבאמת כואב וחמור הוא שמנסים לפגוע בי אבל מטווחים ישירות את רעייתי." זה פשוט לא עובד בהקשרים האלה. שופט רגיל לשמוע עובדות וראיות ולהחליט. גם ברגע שנכנסת לתביעה אתה לא יכול לגדר את ההיקף של מה שמדברים עליו. את ביבי נורא מעניין למשל הקטע של רשימת התורמים כי הוא בטח סגור על זה שכל אחד שם תרם כמה שצריך וקל לו להוכיח. אבל את דרוקר מעניינים בטח דברים אחרים, ואין שום בעייה לשים אותם על השולחן, ולהפוך אותם לחלק מהעניין. זה הקטע בתביעת לשון הרע. אתה יודע איפה אתה מתחיל. אתה לא יודע איפה תגמור.

ועוד משהו. במשפט האזרחי יש תקנות. כשהייתי באוניברסיטה ולמדתי דיון אזרחי עם פרופ' סטיבן גולדשטיין ז"ל, זה נראה לי הדבר הכי משעמם בעולם. זה בגלל נטייתו של גולדשטיין להתרכז בתקנה המשעממת ביותר מבין 529 התקנות, והיא תקנה 500 העוסקת בנושא המרתק של המצאת כתבי בי דין לחו"ל (בי דין, לא בית דין. ככה כותבים עורכי דין. וזה רק אחד מהדברים המעניינים על דיון אזרחי שהציבור לא מכיר), דבר שנראה לי אז ועכשיו אידיוטי ולא רלוונטי לשום דבר בחיים שלי, ובתשע עשרה שנים שלי כמתמחה ועורך דין עשיתי בדיוק פעמיים. אבל מסתבר שהפרקטיקה הזאת היא די מרתקת, ויש בה דברים נורא מעניינים. זה לא "משחק קלפים" שמישהו מחזיק את הקלפים בצמוד לחזה ופורש אותם בהפתעה. חייבים להגיע לשלב ההוכחות כשכל הקלפים גלויים, מה שמשתמע ממנו חובה די רחבה לפרוש את כל הראיות והמידע שיש לך, ועוד משהו - אין על זה שום חיסיון. מה שהעברת לצד השני הוא יכול לעשות איתו בערך כל מה שהוא רוצה, ונחשו מה רביב דרוקר ירצה? כך, למשל, אפשר לבקש במשפט האזרחי את כל הדברים הבאים -

1. גילוי מסמכים - צד חייב לגלות לצד השני את כל המסמכים שברשותו ו/או בחזקתו והנוגעים לעניין שבנדון. כמו שכתבתי קודם "הנוגעים לעניין שבנדון" יכול להיות מאוד, אבל מאוד רחב. הייתי רוצה להציץ בתצהיר גילוי המסמכים במשפט הזה. יש לי הרגשה שגם אציץ. מה זה אציץ, בכותרות של מהדורת החדשות של ערוץ 10 ובכל העיתונים. עם פרשנות.

2. גילוי ספציפי - אם ביבי חושב להתחכם, ולשמור אצלו כמה דברים שהוא לא רוצה להעביר, אפשר פשוט לבקש ממנו מסמכים מסויימים. למה ללכת לכל מיני עובדים ממורמרים לשעבר בשביל לקבל את חשבון הכביסה של שרה? ביבי הגיש תביעת דיבה, הוא צד למשפט אזרחי, אפשר פשוט לבקש את זה ממנו.

3. שאלונים - זה הקטע הממש סבבי. אפשר לשאול כמעט כל שאלה, וביבי חייב לענות. בעצמו. בתצהיר. לזה עוד נחזור כי לזה יש השלכות ממש ממש נחמדות.

4. דרישה להודות בעובדות - כשמה כן היא. לא נעים.

5. דרישה לפרטים נוספים לאמור בכתב התביעה - קצת טכני, אבל גם כן יכול להתיז קצת מים בשלולית.

בקיצור - עוד לפני שנשמע עד אחד, עוד לפני שהמשפט נפתח בכלל, יש לנו כאן כלים נפלאים לעשות לביבי את המוות במשך כל הזמן שהליכי קדם משפט נמשכים, ואם מישהו יציץ בתקנה 149 לתקנות סדרי הדין (בכלל כדאי שתקרא אותן, ביבי) אז הוא יגלה שני דברים - שיש שם המון המון דברים נוספים שבטח לא חשבתי עליהם, ושאפשר למשוך את זה המון המון זמן ולעשות עם זה המון המון בלגן.

אז אסיים בדוגמה היסטורית נוספת. ביל קלינטון התעסק קצת לפני שהיה נשיא עם איזה אחת ג'ניפר פלאוארס. היא תבעה אותו וההליכים נמשכו ככה די הרבה זמן. עד עמוק לאמצע הקדנציה הראשונה שלו כנשיא. בין היתר הוא היה צריך למלא שם שאלון, ששאל בצורה די מפורשת האם קיים יחסי מין עם רשימה של כל מיני נשים, וביניהן מוניקה לווינסקי. בטח הילארי עמדה לו מאחורי הגב והציצה, או שסתם לא היה נעים לו לזיין ולרוץ לספר לחבר'ה, אז הוא כתב שם שלא היה שום דבר, והשאר זה היסטוריה. התצהיר השיקרי שימש כבסיס להליכים בקונגרס להדחתו. תצהיר שיקרי זה בדרך כלל משהו די בעייתי עם האנשים הנחמדים בפרקליטות ובמשטרה, ותשאלו את יעקב נאמן איזה בעיות היו לו עם זה, שנאלץ לפרוש מתפקיד השר ולעבור משפט לא נעים. הוא זוכה בסוף, אבל הנזק כבר נגרם. ועוד משהו נחמד - גם אם לא ממש שיקרת בתצהיר, לעורכי דין יש מין דרך כזאת מעוותת לטעון ששיקרת. זו דרך המחשבה שלנו, שאנחנו לומדים בפקולטה למשפטים. אתה מבין עם מה הסתבכת?

אז שמע, עורכי דין עולים המון כסף. גם אגרת בית משפט זה משהו כמו אחוז ורבע מסכום התביעה, ככה על ההתחלה, ואם תבעת מיליון ש"ח אז זה יוצא שתים עשרה אלף חמש מאות ש"ח. לא חראם? ואחרי כן יש הרבה הוצאות נוספות. תחסוך לעצמך את הכסף הזה, קח את שרה והילדים לאיזה נסיעה טובה (על חשבונכם הפעם. חסכתם כסף, לא?) ותרגע. שום דבר טוב לא יכול לצאת לך מהמשפט הזה. אגב, אם הוא ינוהל מאיזה סיבה בעפולה, אני מוכן לייצג אותך. באמת! רק קח אותי לכמה נסיעות. עם רעייתי. והילדים. אני מסתפק במרתף של הטירה ובחלל המזוודות באווירון. כאילו רק תן לי מספיק זמן בדיוטי פרי. בסדר?