הבלוג של אבו אלמוג

...שהאדמה הטובה הזו נראית לי אך כרמה צחיחה;

שכיפת השמיים המופלאה, התלויה מעלינו כגג קסום, משובצת באש מוזהבת,

נראית לי אך כאסופת אדים מבאישה ומצחינה;

כמה מופלאה יצירת האדם!

כמה אציל בתבונתו?

אין סופי ביכולותיו,

בתנועתו ובצורתו כה נערץ,

בפעולותיו ייראה כמלאך,

בהבנתו ידמה לאל.

היופי שבעולם, כתר עולם החי.

ועבורי, מהו זה, אך אפר ועפר?

לא אמצא עונג באדם. גם לא באישה.