לטובת מנוייו של נדב בטוויטר, וכל מי שאינו מנוי על הגוגל גרופ באשחר, ומביע עניין במערכת הבחירות על התפקיד הלוהט ביותר במזרח התיכון, אחרי תפקיד נשיא סוריה, חבר ועדת הקליטה באשחר, הנה כרוז מס' 4 שפורסם היום בגוגל גרופ, כמעט במלואו -
"תושבי אשחר היקרים שלום
העלאת מועמדותי לוועדת הקליטה והפירסומים בגוגל גרופ הציפו שתי בעיות הקשורות זו בזו הנוגעות לדברים בסיסיים בחיינו. אני מאמין שבהעלאת עניינים אלו לדיון ראוי וגלוי בפורום הפתוח ביותר באשחר עשיתי לאשחר שירות טוב, וכי יש להמשיך בדיון עד שיתבהרו הדברים ויוכרעו בדרך דמוקרטית וראויה.
העניין הראשון - הדרך בה מתמנות הוועדות.
אתחיל בכך שבחירות, משאלו הודעו ופורסמו ברבים, תתבצענה בדיוק לפי המתווה שהודע. אין דרך אחרת.
בחירות זה טוב. זה דמוקרטי. זה עונה על שתי שאלות - האחת - מי מתמנה. והתשובה הדמוקרטית היא 'מי שזכה בבחירות', ולא 'מי שיוצא' והשנייה - מתי, והתשובה הדמוקרטית היא 'מייד לאחר הבחירות שצריכות להיערך במרווחי זמן ידועים וקבועים מראש' ולא 'מתי שיוצא'.
העניין השני הוא נושא הסעיף "היהודי והציוני" בתקנון.
רבים התלוננו, בצורה מנומסת יותר ופחות, שאני מאיים לכפות את דעתו של מיעוט על רוב תוך שימוש בתקנון. דמוקרטיה היא שלטון העם. לא שלטון הרוב. בדמוקרטיה יש מנגנונים המונעים דבר הנקרא 'עריצות הרוב' ובו הרוב כופה על המיעוט דעה שאינו יכול לחיות עמה. ובכל אופן - האם אנחנו, התומכים בפלורליזם, מיעוט באשחר? אני מאמין שלא.
אני מאמין, ועניין הוועדות והדרך בה מונו עד עתה (שאודה על האמת שלא הייתי מודע אליה) שבאשחר השתרשה תרבות של הגמוניה, זו הקוראת לעצמה 'הרוב השפוי', וכי מנגנונים מסוג זה מנעו מרבים להשמיע קולם. לא בכפייה, חלילה, ולא בתקיפות, כי אם בדרך של מנגנונים חברתיים לא מכוונים, בהם, בכל חברה, משתררת דעה הגמונית, הדוחקת לשוליים את הדעות האחרות. לא עוד.
אני מאמין שבאשחר צריך להיות מצב בו החלטות מתקבלות במצב בו אדם עמד ושקל את הדברים בינו ובין עצמו, והביע דעתו באופן דמוקרטי באופן הראוי לכך, ולא במצב בו אדם מקבל את דעת שכנו התקיף ממנו, הרהוט ממנו, הוותיק ממנו או בעל הזמן הפנוי ממנו. אני רואה באירועי הימים האחרונים התקדמות משמעותית בכיוון זה, אבל הדרך עוד רבה.
עצם העובדה שמצאנו לנכון, כחברה, להסדיר את עניין "הזיקה היהודית והציונית" בתקנון, אך נושא המינוי לוועדות נותר מעורפל ונתון לפרשנות ולהסדרי אד הוק מראה עלינו משהו. המשהו הזה הוא לדעתי שאנחנו פועלים מתוך פחד. פחד ממה שהוא לא "בעל זיקה ליהדות ולציונות". פחד הוא דבר משתק. כפי שאמר רוזוולט, אין לנו מה לפחוד אלא מהפחד עצמו. עלינו לקבל החלטות הנוגעות למרקם חיינו לא מתוך פחד, אלא מתוך רצון לבנות כאן את החברה מהסוג שעליה מצהיר אתר האינטרנט שלנו. אנחנו רחוקים מכך, אבל נתקדם לשם. אני סמוך ובטוח.
יש לתת לבחירות להתקיים, כי אנו חברה דמוקרטית, וכך חברות דמוקרטיות פועלות.
יש לתת את הדעת על הנושאים הבסיסיים בחיינו, ובמיוחד השאלה כיצד זה שומרים על זיקתו הציונית והיהודית של היישוב מבלי לנכר אנשים כמוני, המאמינים כי על זיקה זו יש לשמור באמצעים שאינם מביעים התנכרות ושנאת זרים.
בברכת
גל אחד טוב נגד השער הצהוב.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
