הבלוג של אבו אלמוג

היום בבוקר כשהגעתי לעבודתי ראיתי את ההודעה הרשמית של ועדת הבחירות, ולפיה לא אני הוא שנבחר לוועדת הקליטה אלא ארבעה אחרים. ברוח דמוקרטית אמיתית, פורסמו התוצאות באיחור דיפלומטי של יום, וגם פורסמו רק שמות הנבחרים, ולא פילוח הקולות. עד לרגע זה איני יודע מה היו אחוזי ההצבעה, כמה הצביעו לי וכמה הצביעו למתמודדים אחרים. פניתי בבקשה לוועד ההנהלה לפירסום התוצאות המלאות, ואני מקווה שאענה בקרוב. ממספר שיחות, טלפונים ומיילים של תמיכה ועידוד שהגיעו אני מעריך שהיו שם, בקלפי, כמה וכמה קולות עבורי פרט לקולי אני.

מה השגתי במהלך הזה?

מבחינה ציבורית -

* העליתי למודעות את האפשרות שגם החשיבה הרווחת, שצריך ועדת קליטה שתסנן את מי שלא 'ראוי' ממגוון של טעמים, ענייניים יותר או פחות, אינה דרך החשיבה היחידה.

* העמדתי למבחן המעשה את הדעה לפיה לא צריך להיות סינון אתני בקבלה ליישוב. תוצאות הבחירות המלאות, לכשתתפרסמנה, תסייענה לי לבחון האם יש איזה שהוא בסיס למהלך הבא, שיש לחשב אותו היטב ולפעול בזהירות ובמתינות לקידומו - ניקוי התקנון של אשחר מכל סעיף המדבר על קשר בין קליטה לבין 'זיקה ליהדות ולציונות'. עד כמה שידוע לי החלטה זו נתקבלה, די בשקט, לפני כשנתיים. עדיין לא ראיתי את הניסוח של הסעיף, אבל גם זה יגיע.

* יצרתי בסיס אפשרי לפעולה בנושאים אלו, כשהנוכחות האגרסיבית שלי הציפה גם תומכים שלא היו 'החשודים הרגילים', שניים שלושה 'שמאלני אשחר' הידועים והמסומנים מראש. יש הרבה שחושבים כמוני. יש הרבה שיכולים להיות משוכנעים אם רק יפנו אליהם נכון. יש הרבה שבפעם הבאה יעזו גם להביע את דעתם בקלפי.

מבחינה אישית -

* מזה חודשים שאני מסתובב כשאני יודע שאני תושב של יישוב שלא היה מוכן לקבל רבים מידידי ומכרי לקליטה. הרגשתי בושה ומבוכה כלפי מכרים אלו. היום אני יכול להגיד שאני עושה כל מה שאני יכול בשביל לשנות את המצב. שאיני יושב בצד ושותק כפי שהיה עד עתה. זה לא משפר את המצב בפועל, אבל זה מאפשר לי להסתכל למכרים הללו בעיניים כשווה אל שווה, ולא מלמעלה או מלמטה.

* מי שנמנע מחברתי, מי שמסובב את הגב כשהוא רואה אותי, מי שמתעלם ממני במכוון, וקודם נחשב ל'חברי', אינו דווקא הפסד. ייתכן שטוב שיחסים כאלו, גם אלו שנמשכו כעשרים שנה, גם אלו שראו ביחד קשיים, עליות וירידות, גידול משותף של ילדים, עזרה הדדית, והסתיימו בצורה כזו, הגיעו לקץ. מערכת יחסים בה צד אחד אינו מסוגל לקבל את הבעת הדעה הפומבית של הצד השני, אינה טובה לשני הצדדים. חבל, אבל נמשיך הלאה.

* מצד שני הרווחתי הרבה אנשים נפלאים שיצרו עמי קשר, חדרו את חומת הפרטיות שלי, ויצרו בסיס להמשך ידידות. בסיס פוליטי הוא אף פעם לא בסיס טוב לידידות. אבל התחושה שלי שעם הרבה מהאנשים האלה ניתן יהיה ליצור יחסי שכנות טובים בהרבה משהיו, גם כאשר הנקודה הפוליטית תתפוגג.

ומה עכשיו -

* דודי ב' העלה היום בגוגל גרופ את הדעה שהים האשחרי שהיה עד עתה גבה גלי יהיה מעתה שקט. הוא שוגה. זו רק ההתחלה. ראשית, יש בחירות לוועד ההנהלה בעוד מספר חודשים. שנית, אני רוצה לראות, וגם אראה, את התוצאות המלאות של הבחירות האלה. שלישית, סימנתי לעצמי מטרות ארוכות טווח לדמוקרטיזציה של אשחר, ולא אשקוט ולא אנוח עד שכולן תתמלאנה, עד האחרונה שבהן. אשחר יהיה יישוב בו כל אחד יכול להביע דעתו ללא חשש, בו החלטות מתקבלות בצורה דמוקרטית, בו אין סעיפים בתקנון שאדם כמוני אינו יכול לחיות עמם. בי נשבעתי.

* הדבר החשוב הוא להרגיל את תושבי אשחר לביטוי דמוקרטי מלא וחופשי. למתיחת ביקורת נוקבת ואחראית. לכך שלא כל מי שסוטה מן הקו הוא אדם שבא להשמיץ ולהרוס, אלא שלפעמים יש לעצור ולהקשיב. ייתכן שתסכימו עם דברי, וייתכן שלא. חובתי להביע את דעתי. זכותכם להקשיב.

אשחר הוא מקום נפלא. התושבים שלו אנשים מצויינים. הם אנשים שבאו לבנות ביחד קהילה פלורליסטית, ירוקה, הבנויה על כבוד הדדי ועזרה הדדית. זה המקום שבחרתי לחיות בו ולגדל בו את ילדי. זה המקום שאני רוצה לבלות בו את שארית חיי. אני רוצה לראות את המקום פורח ומשגשג. אני רוצה לסייע להפוך את אשחר למקום שבו האמירות על פלורליזם, הבנה הדדית, וסובלנות, אינן רק ססמאות, למקום שבו מי שסוטה מן הקו אינו מוקע ומושלך מחוץ למחנה, אלא מתקבל כקול אחד בהרמוניה של הקולות האשחריים. הדרך לשם ארוכה. בשבועות האחרונים הלכתי דרך ארוכה לקראת המטרה הזו, ונעזרתי באנשים נפלאים שלקחו ברצינות את הססמאות האשחריות. אסור לעצור ולהפסיק. ביחד נהפוך את אשחר למקום טוב יותר. אני משוכנע בכך.