הבלוג של אבו אלמוג

מעשה שהיה כך היה - המנוח מ', בן לעדה הדרוזית, נהרג בנסיבות שנויות במחלוקת. בפני בית המשפט המחוזי בחיפה עמדה תביעת הפיצויים של בני משפחתו. בין הצדדים ישנה מחלוקת עובדתית באשר לרגעיו האחרונים. משפחתו טוענת כי נפל קורבן לקטטה, ואילו הנתבעים טוענים כי נחשד כמחבל בשל כך שנשא עמו גרזן. משפחתו ביקשה להביא בפני בית המשפט את עדותו של ילד תושב עוספיה, שלפי אמונתם נתגלגלה בו נשמתו של המנוח מ', וזה, שהגיע לגיל 7, יבוא ויעיד על אשר אירע אותו בגלגולו הקודם. השופטת יעל וילנר, מבית המשפט המחוזי בחיפה, דחתה את בקשת המשפחה, וקבעה כי - "  "עם כל ההבנה לרקע שבבסיס הבקשה, דיני הראיות במדינת ישראל מצויים
בסְפֵירָה המשפטית שאינה זהה ואינה חופפת לסְפֵירָה האמונית/דתית. משכך,
אין באפשרותי להיעתר לבקשה, שכן התצהיר שהגשתו מבוקשת, אינו עונה על
הדרישות על פי פקודת הראיות והדין הנוהג".

פסיקה זו היא בעיני, הקטן באלפי מנשה, שגויה מבסיסה. עדותו של הילד יכולה אינה עדות שמיעה או עדות סברה, שהרי הוא מעיד, מכלי ראשון, על שאירע לו, לטענתו. מכיוון שכך עדות זו היא קבילה. השופטת יכולה הייתה להחליט כי אין המדובר בעניין של קבילות אלא של משקל, לשמוע את העדות, ולהחליט בנפרד באשר למשקלה ו/או למידת האמת שבה. העדות היא קבילה ורלוונטית למשפט, ולפי דיני הראיות היה על בית המשפט לקבלה.

נו באמת... יתהה הקורא. הרי לא ניתן להכניס לדיני הראיות במדינת ישראל ענייני גלגול נשמות! זו הספירה האמונית דתית, וזו הספירה המשפטית, ואין ביניהן השקה. אז זהו, שלא. דיני הראיות שלנו, כמו כל הדינים והמשפטים באתנוקרטיה הקלריקלית שלנו - עוד בטרם גילגולה הקוואזי פשיסטי בקבלת חוק ועדת החקירה לענייני ארגוני השמאל וכיוב' - אינם נקיים מעניינים הקשורים לספירה האמונית / דתית, אם כי הספירה האמונית דתית האמורה היא כמובן יהודית ולא דרוזית. כך, למשל, על פי חוק יסודות המשפט, שופט שלא מצא פתרון לבעייה משפטית בחוק, בתקדים או בהיקש, מצווה לפנות ל"עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל". עקרונות אלו, בהקשר של דיני הראיות, הם כמובן דיני הראיות של המשפט העברי, הפוסלים עדותם של "אישה, חרש שוטה וקטן" וכוללים מיני חזקות מרנינות כמו חזקת הכשרות - המניחה כי כל יהודי שומר מצוות הוא אמין בעדותו, או "כלל מרי בר איסק" בו יכולים הדיינים לקבוע את העובדות אפילו אם לא הובאו בפניהם ראיות לעובדות אלו, וכל מיני כללים כאלה נחמדים מהתלמוד והגמרא וכאלה.

אז באמת, זו מדינה יהודית ולא מדינה דרוזית עדיין, וזה בטח טוב ששופטים (חלקם דרוזים, אגב) ישפטו לפי הדין העברי שהוא דין של צדק יושר חירות ושלום, ולא לפי איזה דין שכולל גלגול נשמות. אז זהו, שלא. כי יש גם מקומות שאזרחי מדינת ישראל נשפטים לפי הדין הדרוזי.

כי הדין הדרוזי חל בענייני המעמד האישי של הדרוזים. כאן נפרצות הספירות לכל עבר והכל מתערבב. מ' המנוח לא יוכל אולי לקבל פיצויים מהמדינה על סמך ראיות 'דרוזיות' הכוללות גלגול נשמות, אבל אם הייתה לו או למשפחתו בעייה של נישואים וגירושים, הדין המהותי, הראייתי והפרוצדורלי הם לפי הדין הדרוזי. זה כולל את מוסד ה"טלאק" הנחמד, שלפיו בעל המגרש את אשתו בגירושי טלאק, שלא על דעתה, (פשוט אומר לה "טלאק" וזהו. זה כל מה שצריך) אינו יכול לחזור בו. זו עבירה על חוק העונשין, ובכלל מוסד משפטי שוביניסטי ומפלה שיש לעקרו מן העולם, אבל זה כנראה הדין הדרוזי, והמקרים הללו של הנשים הדרוזיות שגורשו בנישואי טלאק, ובית הדין הדרוזי נתן להם אישור, שבים ועולים בפני בית המשפט העליון שלנו שוב ושוב.

אבל... אבל... זה ענייני נישואים וגירושים! למה מה תרצה, שהם יתחתנו בנישואים אזרחיים? אז כן. וגם לי מגיע, וגם לכם. אני לא מבין למה אי אפשר לקבל עדות על גלגול נשמות (אמונה תמימה ובלתי מזיקה, וזאת גם מבלי להטיל ספק בנכונותה. היא מן הסתם נכונה כמו כל אמונה אחרת), אבל אפשר לכפות על נשים גירושין בניגוד לרצונן.

אז כב' השופטת וילנר, נא ללכת עד הסוף. אם את חושבת שיש כאן שתי ספירות, זו המשפטית וזו האמונית, וצריך להפריד, אז בואי נחשוב על עוד כמה מקומות שצריך להפריד. מדהים ששנינו חשבנו על אותו דבר, לא? ואם לא בא לך להפריד, ומאיזה סיבה את חושבת שיש מקומות שהספירות צריכות להתערבב, אז סבבה. תשמעי את הילד הדרוזי. אני בטוח שזה יהיה מעניין וישבור את שגרת יומך. אבל לא לספר לי על ספירות. אין ספירות. הכל מעורבב. ואת יודעת את זה אפילו יותר טוב ממני, כי את שופטת מחוזית ואני לא.