הבלוג של אבו אלמוג

חזרתי אתמול מההפגנה בטבעון נרגש ונפעם, פתחתי טלוויזיה, ונקלעתי, שלא בטובתי, להופעה של שלמה ארצי שנמשכה כחצי שעה. מי שקורא את הבלוג הזה יכול לחוש מעת לעת בנימת זלזול, ומי שמכיר אותי יודע את הסלידה העמוקה שיש לי מהמוזיקה הזו, כך שסבלתי וסבלתי וסבלתי, אבל המהפכה היא סבל, וכשחוטבים עצים ניתזים שבבים.

ש' שישבה לידי, התמוגגה במילים "מלך... איזה מלך..." האמת היא שהמדובר בתופעת טבע. ש' היא אדם קשוח, ששרתה אל מול הטובים ביותר בתחומה, תחום קשוח ואכזרי, ויכלה להם. ביום טוב, רק מבט שלה יכול לשבור בנאדם לרסיסים. ליד שלמה ארצי, דיגיטלי או חי, היא מתנהגת כמו ילדה בת 16. היא אפילו לקחה אותי להופעה שלו בזאפה. זה היה יום ההולדת שלה, שהוא גם במקרה סמוך מאוד ליום ההולדת שלי. הוא הסתובב בקהל ומלמל את הבליו, ולחץ ידיים, כמו שהוא נוהג בהופעות "אינטימיות". היא נמסה לחלוטין והתרגשה כשהוא עבר לידה, לא הצליחה להניע אבר מאבריה. אני, לעומת זאת, הושטתי יד והבטתי לו בעיניים. הוא לחץ את ידי. נגעתי בשלמה ארצי! הוא אפילו יודע מי אני, אני חושב. לא שהוא זיהה אותי, אבל הוא פעם אמר משהו על אחד הספרים שלי ב"עוד לא שבת". אני מקווה שהוא קרא אותו ושהספר גרם לו סבל במידה בה השירים שלו גורמים לי סבל. אבל זה לא יקרה. ראשית כי אני כותב טוב, ולקרוא את הספרים שלי זה תענוג. שנית כי ספר אפשר להניח ומשלמה ארצי אי אפשר לברוח.

אז ראיתי אותו אתמול על הבמה, ואז הוא העלה עליה את כל הדפניליפים. החבר'ה האלה התרגשו, ונראו ממש באקסטזה. כאילו בני אדם, פרופורציות! אתם הקמתם מחאה חברתית שהוציאה שלוש מאות אלף איש מהבית, הכריחה את הממשלה... טוב, הממשלה לא עשתה כלום, אבל ביבי מאוד נלחץ, וזכתה לכותרות ראשיות, וכל זה. אבל כל זה כלום. אמא! תראי! אני על הבמה ליד שלמה ארצי! באמת!

והיום חשבתי שאולי כדאי שהוא יהיה ראש ממשלה. אצלי זו מחשבת כפירה, ואני חייב הסבר. אז תראו, אני לא סובל את המוזיקה שלו, אבל זה לא רלוונטי מבחינה פוליטית. גם אם ביבי היה עולה על הבמה עם גיטרה סטייל הנדריקס, ובנדנה על הראש, ודופק ביצוע מאמם להיי ג'ו הייתי חושב שהוא חרא של ראש ממשלה. לגבי ארצי - סך הכל הבנאדם די מוכשר. הוא שומר על מקומו בראש בתחום מאוד קשה ומאוד תחרותי, כבר כמה עשרות שנים, וזה יותר ממה שביבי הצליח. אנ' לא יודע ביכולות ניהול משברים וכאלה, אבל ממה ששמעתי על ביבי כל דבר יכול להיות רק שיפור, ובקשר לנסיון, ביבי היה ראש הממשלה הראשון לדעתי שישיבת הממשלה הראשונה שעמד בראשה הייתה גם ישיבת הממשלה הראשונה בה השתתף. יש לו טונה של כריזמה, לארצי, והכריזמה של ביבי עובדת אולי רק באנגלית, וגם שם לא חשתי שיפור משמעותי ביחסי החוץ של המדינה מאז שעלה לשלטון, אלא צניחה תלולה.

סך הכל הוא נראה לי די שמאלן, שלמה. הוא נמשך לאישה שהיא "חיה פוליטית, מגנה על מיעוטים", ויש לו צמרמורת מקיפוח, כמו משיר רוכסן (יהא זה אשר יהא) לפחות. ורצח רבין מוזכר אצלו באיזה שלושה ארבעה שירים, ויש את השיר 'עאבד הממהר' שעוד לא הבנתי על מה הוא בדיוק, והוא כתב איזה שיר נגד הכיבוש, "יש לנו ארץ למה עוד אחת", למרות שמופיע שם המשפט היהיר והאטום "וערבים מתפללים כי איזה חג" שהוא עוד העז לשיר אתמול בעצרת, שהייתי מושיב אותו בכמה שיעורים אצל אדוארד סעיד או אורן יפתחאל, מי מהם שיסכים לקבל אותו כתלמיד, בשביל שיפסיק לכתוב שורות כאלה. אז הוא בסדר. עובר את הסף המינימלי. הלב שלו בצד הנכון.

מההיכרות שלי עם הקנון השלומוארצי, אני חושב שאפשר להרגיש אצל ארצי דיסוננס בין מי שהוא ומה שהוא היה רוצה להיות. זה בא לידי ביטוי בפיסקאות הביוגרפיה הבדיונית בשירים שלו. אנתח שלוש ארבע פיסקאות לדוגמה - "וזכרוני הראשון אם יופיך אינו מטעה אותי, משליך גיטרה ואבי עלי צורח". הרשו לי להטיל ספק. ארצי גדל בבית בורגני וליברלי, במלוא מובן המילה. אני מניח שחבר הכנסת המנוח יצחק ארצי ראה בחיבתו של בנו לזמר מעין תחביב בלתי מזיק שיעזור לו לעבור את השירות הצבאי בשלום, ולא צרח עליו. ארצי עצמו הפנים את הערכים האלה, ומשהשתחרר מהלהקה הצבאית הביע את רצונו העז ללמוד משפטים, ואת חוסר רצונו בקריירת זמרה. נמשיך - "מתחיל לנגן בפאב קטן ברחוב המסגר, והם צווחו תורידו ת'נמוך עם הטוקסידו...", הרשו לי שוב להטיל ספק. באמת ברחוב המסגר הייתה איזה פריחה גדולה של רוקנ'רול ישראלי בסוף שנות השישים, כשארצי היה תלמיד תיכון. עד כמה שידוע לי ארצי לא העז עד כדי כך. הוא עשה את המסלול של 'כוכב זמר' שזה להקה צבאית, ופסטיבל הזמר, ואירוויזיון, ושירי משוררים וברוך ג'מילי. הוא היה אליל נוער פופולרי, מין הראל סקעת כזה, כשאחרים נאבקו קצת יותר במקומות קצת פחות זוהרים. אבל הוא מאוד רצה להיאבק, אני בטוח. הייתה לו תקופת שפל קצרה באמצע שנות השבעים, אבל היא לא התרחשה ברחוב המסגר. לא שרים שם על יאן הגמד וארץ פומפורנל. אותו סיפור עם נצמדנו. שהוא הקים להקה עם גיטרה בס ומתופף, וכשעשה קמבק אז השדר צעק "הפאנק הפאנק חזר לעיר". אז ככה. הייתה התחלה של פאנק ישראלי בשנות השבעים עם חלוצים אמיתיים כמו פורטיס ושולץ האיום, ואחריהם הקליק וכאלה. פורטיס התחיל רשמית את הפאנק הישראלי עם 'פלונטר' שיצא לאור ב-1978. זו במקרה השנה שארצי הוציא את 'גבר הולך לאיבוד'. מי שישמע את שני התקליטים וימצא דבר אחד משותף ביניהם פרט לשפה בה הם מושרים, יקבל פרס נובל. אז כשאנשים עשו דברים חלוציים ונועזים ושחו נגד הזרם ושרו פאנק, ורד רד מעל מסך הטלוויזיה שלי, ארצי עשה את התקליט הכי מיין סטרימי בעולם, שהוא ממש תקליט טוב למי שאוהב דברים כאלה, ובאמת כל הכבוד, אבל פאנק הוא לא. אז ארצי היה מאוד רוצה להיאבק, ולשחות נגד הזרם, ולהיות אנטי ממסדי, ושיצעקו עליו, וישליכו עליו גיטרות, ויצעקו הפאנק הפאנק חזר לעיר, אבל תמיד אהבו אותו והוא בנאדם מאוד מוצלח, ולא יצא לו כל כך להיאבק. בערך אותו דבר אפשר להגיד, לדעתי, גם לגבי הקטעים האישיים בשירים שלו, אבל זה קצת חורג מהעניין. בואו נאמר בגדול שהחיים הבדיוניים של הדמות 'שלמה' העולים מהשירים שכתב ארצי כוללים הרבה יותר יגון ועצב וברושים וקונפליקטים ומאבקים מאשר מה שידוע לנו על ארצי האיש, שלדעתי היו לו עד עכשיו חיים לא רעים, ולא נראה שזה הולך להפסיק מתי שהוא, וטוב שכך.

ועכשיו, בפעם הראשונה, אין דיסוננס. יש מאבק. והוא עומד באיזה אופן בראשו. שלוש מאות אלף איש, ומיליונים בטלוויזיה בשידור חי, מקשיבים למה שיש לו להגיד. הדפניליפים רוקדים בפניו על הבמה. והוא באמת נמצא במקום שאפשר לכתוב עליו שירים מדהימים וכל מילה תהיה אמת, ולא צריך יהיה לייפות, והביוגרפיה הבדיונית תשתלב בביוגרפיה האמיתית לסוף מדהים, הוא רק צריך לומר את המילה... FIAT LUX... - ואז - FIAT VOLUNTAS TUA.

טוב, זה מגוחך, יאמר הקורא הסביר. בשביל זה צעדנו? בשביל זה הפגנו? בשביל זה קפצנו ויצאנו לגור באוהלים? בשביל להחליף את ביבי בשלמה ארצי? מה אתה חושב שאנחנו, אידיוטים?

יש מישהו שנושא במשרה רשמית בכירה, שחושב שיצאנו וצעדנו והפגנו וכעסנו רק בשביל להקים ועדה בראשות הפרופסור מנואל טרכטנברג. אז באמת, מה יותר מופרך?