אז צעדנו אתמול בכרמיאל. היה מדהים. ארבעת אלפים איש בערך. היו כרמיאלים, אבל היו די הרבה משגבניקים ונוכחות די יפה של אשחרים. התכנסנו באגד וצעדנו את כל הרחוב הראשי עד פארק אופירה, נחש של אנשים, ילדים, זקנים, טף, תנועות נוער, אמהות חד הוריות, עורכי דין מזדקנים, כולם. מה שעוד היה יפה היה נוכחות יפה מאוד של ערבים מיישובי הסביבה שצעדו וקראו סיסמאות בעברית ובערבית והשתלבו במחאה הכללית. הייתה תחושה של סולידריות ואחווה בכל הקשר שאפשר לחשוב עליו. החבר'ה מהכפרים הביאו גם כמות די גדולה של דגלים אדומים, שצבעה את ההפגנה קצת בצבע אדום. מאוד מהפכני. צעקנו שעה ליד אגד, צעדנו שעה ברחובות כרמיאל, ואז עבר הזמן שהקצבתי לעניין כי פ' צריך ללכת לבית הספר, וחזרנו הבייתה ככה בערך איך שהתחילה העצרת. אז מה מכאן? לאן? איך? זה כבר עניין לפוסטים הבאים אם בכלל. עכשיו אני רוצה לחגוג את הרגע. אז אלו תמונות, ולצד כל אחת איזו סיסמה, כדי שתרצו לרדת ולראות עד הסוף אפילו אם נראה אותו דבר.
העם - דורש - צדק - חברתי
ביבי ביבי בוקר טוב כל המדינה ברחוב
התשובה להפרטה - מדינת הרווחה
יהודים וערבים מסרבים להיות אויבים
אמא - תגידי לי - למה יש עניים - במדינה שלי
לביבי שלי שלושה בתים שלושה בתים לביבי שלי לולא היו לו שלושה בתים לא היה זה הביבי שלי
הון - שלטון - עולם תחתון
זה לא נגמר. זה רק מתחיל. וזה הדבר הכי יפה שקרה כאן עד עכשיו. באחריות.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
