הבלוג של אבו אלמוג

אתמול נסעתי לקחת את אלמוג מאבטליון. אני חושב שזה היישוב עם הנוף הכי יפה בגוש. כשהגענו לגוש רציתי לנסות להתקבל שם, אבל הכביש המטורף שמוביל לשם קצת הרתיע אותי. בקיצור שמעתי רדיו, ואז הקריין השמיע שיר של הפריטנדרס, ואחרי כן אמר "יום הולדת שמח לכריסי היינד, ולא נאמר כמה".

זה הדליק אצלי נורה אדומה. ישר עשיתי את החישוב. "Learning to crawl" המאמם והמדאים יצא ב-1984. בשיר "Middle of the road" הנפלא היא צועקת "Iv'e got a kid, I'm 33". אז 84 פחות 33 זה 51.

אמאל'ה! הצילו! כריסי היינד בת שישים!

ואם חושבים על זה שהמידל אוף דה רואד שלה זה 33, אז מאמי, לא נעים לי להיות זה שמבשר לך... טוב. גם אני בשרי נעשה חידודין חידודין, ומרגיש את הרוח הקרה מהקבר. לא משהו, ההרגשה הזו.

האמת היא שאף אחד לא ציפה שהיא תגיע לזה, וזה באמת די הישג מצידה, אחרי שבמהלך שנות השמונים הפריטנדרס נפלו אחד אחד כמו זבובים. גם היו לה חיים די פרועים, והיא אפילו התחתנה עם הבנאדם שהוא באופן רשמי הנאג'ס הכי מעצבן בעולם, וזה ג'ים קר מהסימפל מיינדס (ילדים, אני יודע שאני מדבר באייטיזית שוטפת. אם זה משעמם אותכם יש כאן בלוגים על 'כמעט מלאכים' ועל מארון 5 וצ'יינינג טייטום וכל מיני דברים כאלה שבטח מעניינים אותכם אז תלכו לשם. קשישים שמבינים על מה אני מדבר מוזמנים להישאר). אז כל זה סבבה אגוזים, אבל בת שישים? כריסי?

גם הלכתי לוויקיפדיה לראות אם צדקתי. לא זאת שבעברית, הילדים שעורכים שם לא מכירים את כריסי היינד. באנגלית יש ערך לא רע עם שתי תמונות מהיום, שבאחת מהן היא נראית כמו דודה של עצמה, ובשנייה היא נראית כמו סבתא של עצמה, שמתה מזה שלושה ימים, והועמדה על במה עם גיטרה, כולל כל הריגור מורטיס וזה. טוב. אני סתם מגזים. זו סבתא זקנה מאוד נחמדה, ואם יש ערב במתנ"ס שמאפשרים גם לנגן בגיטרה חשמלית, ומישהו מהנכדים הנציח, אז זה סבבה לגמרי. רק שלא יספרו לי שזו כריסי היינד.

"רק שלא יספרו לי שזאת כריסי היינד" באדיבות ויקישיתוף

טוב. אז כל הפמיניסטיות וכאלה יזכירו לי שלפני חודשיים הלכתי לבוב דילן, שגם הוא לא עול ימים, ונראה אפילו קצת יותר גווייתי מכריסי (לא שממש ראיתי משהו בתנאים המזעזעים של ההופעה ההיא), ואליו דווקא לא באתי בטענות, אלא שיבחתי והיללתי. אז שזהו, כריסי היא התגלמות הסקס עלי אדמות ושאף אחד לא יספר לי משהו אחר. לבוב מותר, ואפילו מומלץ, להזדקן. כריסי תישאר בת 33 לנצח.

בשנת 1984 הייתי בן 16 והייתי תקוע כל ערב בשעה שבע מול הרדיו ושומע את "מוזיקה היום" שהגישה אורלי יניב וערך יואב קוטנר. זה המקום הראשון ששמעתי בו את הסמית'ס ואת הברונסקי ביט, והפיין יאנג קניבלז, והאמת גם את "תרקוד" של שלומוארצי, אבל זה כבר סיפור אחר. וכריסי די כיכבה שם. ולפעמים ב"לא רוצים לישון" בין 2 בלילה ל-5 בבוקר (זה עוד משדר? האמת היא שכל מי ששומע את התכנית הזו מת לישון ורק לא יכול, כך שהשם שלה, במונחים שלמדתי מגדל, אשר, באך, הוא לא אוטולוגי אלא הטרולוגי) היו שמים את "It's a thin line" וכריסי הייתה קצת צועקת וכמעט קצת בוכה ואני הייתי נמחק לגמרי מרוב געגועים. מה שמרגישים אז כבר לא מרגישים אחר כך. וכריסי היינד הייתה שם. מה לעשות. זה קיבוע. כמו ברווזונים שתמיד יחפשו את הדבר הראשון שראו וחשבו שזה אמא שלהם. אז אני הברווזון של כריסי היינד. כפרה עלייך.

אז יומולדת שמח כריסי. עד מאה ועשרים. חצי דרך כבר עשית. ושיהיה לך בסבבה כל השאר. זה ביצוע מאגניב לקריפ של רדיוהד, שהוא גם שיר חמוד, וגם הוא לא כל כך עול ימים, וכבר הרסו אותו בכל דרך אפשרית (דוד לביא, לא נשכח ולא נסלח) אבל אצל כריסי כל שיר נשמע יפה ושיהיה רק טוב.