הבלוג של אבו אלמוג

טוב. הגיע הזמן לכתוב פוסט שיחזיר את כל קוראי האבודים! משהו פיצוצי, שיוכיח שעדיין כוחי במתני, ושבלולי סן מלו לא הקהו את חושי. אז לכתוב על כל הדברים האלה שבחדשות זה די קלישאתי - נו... הנאום של ביבי (ולי דווקא הרבי מלובביץ' אמר - "אל תאמין לאדם עם תסרוקת הלוואה וחיסכון. אנשים כאלו אינם יכולים לומר את האמת אפילו לעצמם") או ועדת טרכטנברג. מה כבר אני יכול לחדש? הספר יוצא לחנויות רק אחרי ראש השנה. אז נותר רק נושא אחד. ניחשתם נכון! הסדר העדות הדתיות. טוב. לא ממש. זה יגיע לשם. אז הולך להיות פוסט פיצוץ עם לא פחות משלושה קטעי וידאו (פחות מדקה כל אחד אבל אחרי שתי שניות רוצים להפסיק), צילום אחד מעורר יראת כבוד, ושתי קריקטורות אירוטיות. מה, לא שווה? יש לי הרגשה שיצא די ארוך, אז תחזיקו מעמד.

אז העניין הוא הקליפים הנחמדים שמשרד הקליטה העלה ליוטיוב ברצון עז להחזיר את ילדינו היורדים ארצה. וכאילו מה יכול להיות טוב וציוני מזה? זה רץ גם בפרסומות בערוץ 2 וערוץ 10, ונראה לי שמשלם המיסים (זה אני.) השקיע בזה די הרבה. אז זה שווה את התמורה? אז אשקרה לא. לפי התגובות באינטרנט (אני מקשר לסרטונים מיוטיוב, תקראו שם את הדיונים) ומה שכתבו על זה בעיתונים אז זה עושה בדיוק את העבודה ההפוכה, ומוציא כל חשק לחזור לארץ, וגם די מעצבן. אבל זו לא הנקודה. מה שמעניין אותי זה מה שיוצרי הסרט חשבו שהוא 'ישראלי' עד כדי כך שהצגתו בפומבי תגרום מייד לכל היורדים לחזור, או לאבא אמא להתקשר בבהלה אל הצאצא העושה פוסט דוקטורט בברקלי ולדרוש ממנו שישלים אותו במכללת נתניה. אז נתחיל בשאלה - מיהם יוצרי הסרט? בהעדר אינדיקציה אחרת בואו נקרא ל"שר הקליטה" יוצר הסרט, ושר הקליטה הוא שרה, סופה לנדבר. כאן התמונה המעוררת יראת כבוד - באדיבות ויקישיתוף:

עד כאן סבבה, וגם חתיכה אמיתית (שימו לב לגלוס הוורוד) לקשט את הפוסט. מה אנחנו יודעים על הגב' לנדבר? הוויקיפדיה העברית - מקור אמין בדרך כלל - מספרת לנו שהגב' עלתה מברית המועצות בשנת 1979, כיהנה כמה כנסות מטעם מפלגת העבודה, ובשנת 2006 עברה לישראל ביתנו. היא אמנם לא לקחה איתה את המנדט, אבל בכל אופן זה לא יפה כי בשנת 2003 הצבעתי עבודה, וכנראה שהכנסתי אותה לכנסת, ואני לא אוהב כאלה שהולכים לישראל ביתנו, כי לדעתי אין שום דבר משותף בין שתי המפלגות, אבל אולי אני טועה. בכל אופן - בייגונס, בייגונס. אנחנו ב-2011. נסלח לה בשל החיוך המתוק. בהקשר שלנו חשוב שהגב' היא מ"יוצאי חבר העמים" וגם משמשת בתפקידה מטעם מפלגה המזוהה עמם ושעיקר המצביעים שלהם מגיעים מהמאגר האנושי האיכותי (באמת, לא בציניות) הזה.
 

אז מה הגב' הזו חושבת על הישראלי? בוא נראה את הסרטונים שהיא מפיצה על חשבוני - נורא כאב לי לכתוב את הצ'ק למס הכנסה מע"מ על אוגוסט כי היה מחזור פיצוץ אבל איכשהו הכל הלך ועד ה-15 בחודש כבר הייתי במינוס היסטרי. לא משנה. אז נתחיל מהסרטון הכי חמוד או יותר נכון הכי פחות מעורר בחילה. אבל הכל יחסי. כדי לקצר אני רק עושה הפניה לסרטונים, מי שרוצה יראה ומי שרוצה יקרא תקציר

אז בסרטון הראשון הילד קורא לאבא "דדי" "דדי" אבל רק כשהוא קורא לו "אבא" האבא מתעורר.

נכון שחמוד? הילד? בלונדיני כזה. לך תדע עם איזה שיקסע האבא שכב, אבל לזה עוד נגיע. האבא גם חמוד. מזכיר את האגדה על התותחן שישן ולא משנה מה קורה לידו, אבל אך תלחש לידו "מטרת סוללה" מייד יקום ויזנק על רגליו. אל תנסו את זה איתי. זה לא עובד אחרי שמקבלים את הפטור. טוב. אנחנו לומדים שישראלים מדברים עברית. סבבה! אבל מה עם הערבים? נו, הלנדברית הזו היא שרת הקליטה - מה אתה רוצה לקלוט ערבים? דווקא כן, אני חושב בקול, כי חלק מהתפקיד של משרד הקליטה זה לא רק לקלוט 'עליה' שהיא יהודית בהגדרתה, אלא גם לקלוט 'תושבים חוזרים' וכאלה יש גם ערבים, לא? אבל כאילו היא מישראל ביתנו, ומה אפשר לצפות, והבוס יכעס, ויחליפו אותה באסתרינה טרטמן, וכאלה. אז נרד מזה. אבל השקר הוא אחר. סבא שלי, שעלה לארץ ב-1937 סיפר לי שעוד בחו"ל, בקיבוץ של ורבה, נשבע שידבר רק עברית, והוא ידע שמונה שפות, הבחור, כי זה מה שדיברו בכפר שלו. רוסית ופולנית וצ'כית ואוקראינית וכל מיני כאלה. האמת שהוא בדרך כלל עמד בשבועה הזאת, ורק דיבר עם סבתא יידיש כשרצה שלא נבין. אני זוכר אפילו פעם שנורא כעס על סבתא כששרה לי את השיר "סושיום סושיום דוניה". סבתא שלי למדה בבית ספר פולני, ודיברה פולנית ורוסית, והעריצה את התרבות הרוסית, וחוץ מהשיר הזה לא שמעתי אותה אף פעם מדברת רוסית. אבל העלייה של הלנדברית והעליות שלאחריה הן שונות. הם מדברים רוסית בלי לחשוב פעמיים. זה טוב? זה רע? אני לא יודע. אני בעניין של 'רב תרבותיות' וזה מאוד יפה בעיני. אבל לבוא מנקודת המוצא הזאת, לייצג את הציבור הזה, ולהטיף לחזור לארץ כי כאן מדברים עברית?  

טוב, נעבור לסרטון הבא, והקצת יותר מבחיל. אבל זה הדרגתי, וזה לא יכאב. פחות מחצי דקה. מוכנים?

המשפחה בחו"ל מדברת עם סבא וסבתא בארץ. ברקע של הסבא וסבתא חנוכיה. הם שואלים את הילדה - איזה חג היום? והילדה עונה "כריסטמס".

טוב. התמונה עם השלג דווקא עשתה לי חשק להגיע לשם, ולחגוג את כריסטמס. ישראלי או לא ישראלי, היה לי שלג פעמים מעטות מדי בחיים, רובן בהקשרים של צבא כמו לבנון או חורף הזוי אחד במאחז בגוש עציון, אז זה עושה לי את זה ועם סופה הסליחה. לך אולי נמאס משלג, אבל אולי את מתגעגעת. אני לא יודע. אני מוכן מהיום עד הודעה חדשה כל יום שלג. זה נראה לי כיף. אבל שוב. מה אנחנו לומדים? אנחנו לומדים שישראלי אמיתי הוא יהודי. עוד פעם יש את הבעייה עם הערבים, אבל כבר דשנו בזה. אני רק רוצה לשאול כמה מבין מצביעיה של שרת הקליטה הם כאלו שמוגדרים ברישומי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה "נוצרים לא ערבים" או סתם "חסרי דת", איזה קישוט קישט את ביתם של מצביעים אלו בדצמבר האחרון, חנוכיה או עץ חג מולד (או שניהם, אופציה לגיטימית לחלוטין) ומה עשתה כבוד השרה בנוביי גוד האחרון, ובאיזה שעה הלכה לישון באותו הלילה. שוב - אני לא שופט, לא קובע שיפוט ערכי, לא אומר מה צריכה להיות הדמות של הישראלי, והישראלי ממוצא רוסי הרוקד סביב עץ האשוח הוא בעיני ישראלי לגיטימי ככל ישראלי אחר, אלא רק מבקש מהגברת השרה שלא תירק לתוך הבאר שהיא שותה ממנה.

ומגיעים לאחרון, והכי מבחיל, וכאן אני מבקש ממי שבאמת סובל להפסיק לקרוא, כי כמו שאמרה ג'ודי לוץ אהרונוב סממה וגו' - אכן תמונות קשות.

בחור ובחורה חוזרים לדירה. הבחור רואה נרות, ושומע מוזיקה חרישית וחושב שהוא הולך לקבל סקס. אבל הבחורה עצובה. הנרות הם נרות הזיכרון וזה יום הזכרון.

טוב. היה קשה אבל עבר. לכו, תשתו כוס מים ותחזרו. אני מחכה. חזרתם? יופי. אז אפשר לחשוב שהנושא של הסרטון הזה הוא 'ישראלי חוגג את יום הזכרון' ולדבר על ערבים וחרדים וכאלה. אבל לא. אתם שמתם לב לנושא האמיתי של הסרטון הזה? הדפנה הזאת אשכרה עומדת לשכב עם גוי! הזין הלא נימול עומד לחדור לואגינה היהודיה הכשרה! אוי גוועלד! שמישהו יעשה משהו? איפה צה"ל כשצריך אותו? ארגון להב"ה? מישהו! אז רגע, גם בארץ יש גויים, ושרמנטים לא פחות מהגוי הזה (לזה עוד נגיע). מה ימנע מדפנה לשכב עם גוי בארץ? נו, זה ברור? כולם ביחד - הסדר העדות הדתיות! זה ההסדר הנפלא המונע עירוב מין בשאינו מינו, ושומר על טוהר הוואגינה היהודית באשר היא. וגם אמא תשמור עליה. והיא תתפוס דייטים רק בבית הקברות הצבאי בטקס יום הזכרון. היא כבר תלמד לקח. האמת, לא רואים את הסוף של הסרטון. אולי היא זורמת? אותי תמיד התחושה של מישהו אחר מת ולא אני הופכת לחרמן פחד. כאילו לא בהקשר הספציפי של יום הזכרון בדרך כלל, אבל אולי אצלה זה גם כך? הרגשות מציפים אותה, והיא מסתכלת אחורה ורואה שם את הבחור (נקרא לו ג'ון תומס, סתם לשם ההרגל, והאיזכור הספרותי) ונדלקת אש והם נשגלים כל הלילה? לך תדע. אולי יהיה לסרטון הזה סיקוול. נו - וזרקו על זה את הכסף שלי. עדיף כבר להקים עוד התנחלות. לפחות אני לא צריך לראות אותה בפירסומות בערוץ 2.

ושנייה. מאיפה הג'ון תומס הזה מוכר? ראיתי אותו כבר באיזה מקום. הזקן הדליל, התספורת המאותגרת, המבט המפתה, ושפת הגוף שאומרת - סקס, סקס, סקס יש לי בראש ודווקא עם מי שאסור לי לטמא אותה? אז הנה, שוב באדיבות ויקישיתוף -

זוהי הקריקטורה "סלומון מענג עצמו עם שתי נערות נוצריות". יצר אותה בחור אנגלי נחמד בשם תומס רונלדסון שחי במאה ה-18 ובמאה ה-19 והתמחה בקריקטורות אירוטיות. אז כבוד השרה ויוצרי הסרט הם לא אנטישמים חלילה, ולא שום דבר מהסוג הזה, ואולי אפילו לא גזענים, אבל הריח שעולה מהסרטון הזה של "תיזהרו! הזרים באים לזיין את הבנות שלנו"! הוא ריח מוכר לי מאוד, ולא ממש נעים. אולי הם לא התכוונו, אבל המסר שאני קולט הוא אחד - שמור על הבת שלך. אם היא תגיע חס וחלילה לחו"ל, הנוצרי יזיין לה את הצורה! לא נאמר במפורש שהוא נוצרי, נכון, אבל ההגיון של הסרטון לוקח אותי בדיוק למקום אחד. ולא למקום טוב. יהודי, למשל, גם אם הוא לא היה יודע לקרוא את המילה "יזכור", היה יודע מהו נר נשמה. ושימו לב - בשני הסרטונים הקודמים הייתה איזה אווירה משפחתית. תא משפחתי המוצג כנורמטיבי. כאן יש איום מפורש - גוי ויהודיה. לא גויה ויהודי (זה דווקא מותר. אתם יודעים, אם לובשים שחורים והולכים לעיר אחרת) או אפילו גוי ויהודי - ואני מכיר כמה זוגות כאלה - או גויה ויהודיה - וגם זה יכול להיות סבבה - אלא גוי ויהודיה. כל הפחדים הקמאים, כל החבילה באה במכה. זאת הבת שלך, דפנה. הגוי הולך לזיין אותה.

טוב. עד כאן. היה קשה אבל החזקתם מעמד. נסיים בממתק של רולנדסון שהיה אולי אנטישמי, ונסלח לו בשל התקופה והתרבות שבה חי, אבל גם עשה קריקטורות אירוטיות מאוד מתוקות, והנה עוד אחת, שוב באדיבות ויקישיתוף. ושיהיה רק טוב.