הבלוג של אבו אלמוג

כשנשאל הסופר חורחה לואיס בורחס, מהי המילה האהובה עליו בשפה האנגלית, השיב כי זו המילה "Uncanny", שפירושה, על פי מילון מורפיקס, מוזר, על טבעי, מופלא. המילה הזו אינה כה יפה בעיני, ועל אף שבורחס התבטא שהיא מאפיינת את כתיבתו, אני ממש לא חושב כך. הכתיבה של בורחס תמיד הייתה שכלתנית להדהים. משהו כמו הציורים של מ.ק. אשר, שבהם, הרשו לי לכפור בעיקר, אחרי שהבנת את הפרדוקס (טוב, המים הולכים למעלה ואז הם יורדים ומעלים שוב את הגלגל - רגע, זה לא יכול להיות כך!), אתה עומד שתיים שלוש דקות, וממשיך הלאה, מבלי שתיווצר תגובה רגשית דומה לזו שמעוררת למשל תמונה של 'החבצלות' של מונה או אפילו עץ זית אחד קטן של ראובן רובין. טעם שמרני משהו בציור, אני יודע. אז הייתי מחליף את כל הקורפוס הבורחסיאני בסיפור אחד קצר של גרסיה מרקס, ואפילו חושב שעשיתי עסק טוב, אבל זה באמת עניין של טעם. המילה האהובה עלי בשפה האנגלית היא "Ubiquitous", המבוטאת "יוביקיטוס". זהו תואר השם המייחס לעצם מסויים את היכולת להיות נוכח בכל.

חיפוש קטן בגוגל מעלה ציטטה ממובי דיק המסבירה היטב את המושג, ומכיוון שמובי דיק הוא חבר בטוח במועדון "שלושת הספרים הטובים ביותר שנכתבו אי פעם", אביא את הציטטה במלואה, ועם קוראי הבלוג הזה הסליחה. טוב, זה לא כל כך ארוך -

One of the wild suggestions referred to, as at last coming to be linked with the White Whale in the minds of the superstitiously inclined, was the unearthly conceit that Moby Dick was ubiquitous; that he had actually been encountered in opposite latitudes at one and the same instant of time.

כמו שאתם רואים, גם למילה הזו הקשר על טבעי, ובאמת קשה לחשוב על דברים בחיי היום יום שניתן לומר עליהם שהם יוביקיטוס. תמיד מגיעים למשהו על טבעי. כך, למשל, האלוהים ביהדות הוא יוביקיטוס. וזה פחות או יותר הדבר היחיד שהוא יוביקיטוס שיכולתי לחשוב עליו, עד ראש השנה הזה שבו הבנתי את תפקידו של דביר בנדק בחיי.

כולם אוהבים את דביר בנדק. אני נפגשתי איתו לראשונה על מסך הטלוויזיה בשנת 2008 בסדרה "גם להם מגיע" שהייתה מעין סדרת מערכונים לא מצליחה מאוד ששידרו בערוץ 10 אחרי "הישרדות", בכיכובם של דביר בנדק, ליאור אשכנזי, גידי גוב ויהורם גאון. בנדק שיחק שם דמות בשם "ג'ייסון לואיס" שאמור להיות אחיו הפחות מפורסם של מייקל לואיס, ועל פי התסריט היה חולה אסתמה, מה שגרם לו לדבר במין השתעלויות כאלה, מה שהיה נורא מצחיק שתי דקות ואחרי כן הפך למטרד, וגם, איך להגיד, לא היה יותר מדי ראוי מלכתחילה. ברשימת הדברים שראוי לצחוק עליהם חולי אסתמה נמצאים במקום טוב ליד ניצולי השואה, וילדים קטנים שנפגעו בתאונות דרכים. פשוט לא מצחיק. טוב, את התסריט של זה כתב עוזי וייל, אז זה לא יכול להיות כל כך גרוע. אבל זה היה. דווקא וייל חמוד, עוד מימי שלום טוקשה וכל אלה, ובזמן האחרון הפייסבוק טוען שאני צריך להיות חבר שלו, אבל אני מתעלם, כי חוץ מכמה חריגים באמת אני חבר בפייסבוק רק של מי שאני ממש מכיר.

אז בהתחלה הוא היה הטיפוס הזה מהתכנית שאחרי הישרדות, וזה מינון סביר. אחרי כן היה תהליך שאני לא ממש מבין, והגענו היום למצב בו בנסיעה בת שעה בין אשחר לעפולה, ראיתי את פרצופו בשלטי חוצות בערך עשרים פעמים. הוא נהיה פרזנטור של בנק. אבל אין בכך די. הוא גם מופיע בסדרה "סברי מרנן" - עדיף לחתוך את הביצה השמאלית עם פצירה קהה לשיוף ציפורניים מלצפות בדבר הזה - ובסרט כזה ובסרט אחר, ובמיליון פירסומות. בקיצור - אתה פותח את הטלוויזיה, ורואה אותו בפירסומת או בפרומו. יוצא לטיול כדי להרגע, פותח את הרדיו, ושומע אותו בפירסומות, מרים מבטך, והנה שלט חוצות. הוא הפך ליוביקיטוס. נוכח בכל.

אפרופו שלט חוצות, דוד שי, בוויקיפדיה (אני לא מצרף קישור כי עוד מעט יארכבו את הדף. או שתאמינו לי, או שתגיעו למקום שנקרא "כיכר העיר" בוויקיפדיה) העיר כבר שבניקוד של השלט חסרים ארבעה דגשים, כך שלמשל המילה "מרפסת" (בביטוי 'בשנה הבאה תשב על המרפסת' המהווה את המסר הפרסומי בשלטים) נקראת MIRFESET, אבל זו לא הבעייה עם השלט הזה. הבעייה עם השלט הזה שגם אם הוא ייכתב בעברית צחה, וינוקד בניקוד מושלם, עדיין יש לו נוכחות פולשנית וחודרנית בחיים שלי, ואני לא רוצה את הנוכחות הזאת.

עיני אינה צרה בדביר בנדק. אני אפילו מאוד מחבב אותו. אין לי בעייה עם זה שיש לו עבודה, ומקווה שיצליח להוציא את המיטב מהתקופה הטובה הזו שעוברת עליו. אני מניח שלאחרונה היחסים שלו עם הבנק שלו טובים בהרבה מהיחסים שלי עם אותו בנק עצמו, ושמח בשמחתו. אני מבין גם את הבנק. בנדק הוא מסוג הגברים השמנים והקרחים בשנות הארבעים לחייהם שנשים מוצאות כמושכים במיוחד, ולא יכולות אלא להיכנע לפיתוי הגלום בהם. אבל יש גבול, חבר'ה. זה כמו האח הגדול. לא זה של אלירז שדה. זה של אורוול, מ-1984. לאן שלא אפנה הפנים האלה מביטות בי. הקול הזה מכה בי. ובאמת הייתי ילד טוב, ואפילו עברתי לבנק הזה, לא בגלל דביר בנדק, אלא שרעיה מהסניף של עפולה שיכנעה אותי עם איזו הלוואה תוססת עוד ב-2007 או משהו כזה. אפשר לקבל פטור? אי אפשר. הוא עדיין שם. הרגע בדקתי. שמעתי מקבץ פרסומות.

הבעייה שלי היא לא עם בנדק. היא עם הנוכחות בחיי של מישהו שלא הזמנתי ולא רציתי, והיחסים שלי איתו צריכים להיות שונים לחלוטין. עם בנק המזרחי-טפחות. זה כנראה מה שנוכח בכל. בנדק הוא רק החזית. אני די בטוח שאפשר גם לעבוד במערכת תרבותית וכלכלית בה הבנק אינו מלווה אותך מיקיצה עד שינה. כן, לפעמים קולו של בנדק המשבח את הבנק הוא הדבר האחרון שאני שומע לפני השינה. לעיתים, אחד הדברים הראשונים שאני שומע בבוקר, עוד לפני שהערתי את ילדי ושמעתי את קולם המתוק. אבל בשביל זה יצאנו לרחובות, לא? זה צריך להיות חלק מזה, השינוי הזה.

ומפרזנטור של בנק לפרזנטור של בנק. הנה חמישים החלטות שהחלטתי לשנה החדשה -

1. אף פעם, בשום צורה, בשום נסיבות, בשום אופן ובלי יוצא מהכלל, לא מקבלים תירוצים, בחיי אלוהים על ספר התורה, לא להצביע בעד יאיר לפיד.

2. אף פעם, בשום צורה, בשום נסיבות, בשום אופן ובלי יוצא מהכלל, לא מקבלים תירוצים, בחיי אלוהים על ספר התורה, לא להצביע בעד יאיר לפיד.

3. אף פעם, בשום צורה, בשום נסיבות, בשום אופן ובלי יוצא מהכלל, לא מקבלים תירוצים, בחיי אלוהים על ספר התורה, לא להצביע בעד יאיר לפיד.

.

.

.

49. אף פעם, בשום צורה, בשום נסיבות, בשום אופן ובלי יוצא מהכלל, לא מקבלים תירוצים, בחיי אלוהים על ספר התורה, לא להצביע בעד יאיר לפיד.

50. אף פעם, בשום צורה, בשום נסיבות, בשום אופן ובלי יוצא מהכלל, לא מקבלים תירוצים, בחיי אלוהים על ספר התורה, לא להצביע בעד יאיר לפיד.

שתהיה לכולם שנה טובה!