הבלוג של אבו אלמוג

ודאי קראתם על הסופר יורם קניוק, שעתר לבית המשפט, וזה איפשר לו להירשם כ"חסר דת". מי שקורא כתבה כזו שואל עצמו - זה שווה? כדאי גם לי? יצא מזה משהו? אולי זה יקדם את הפרדת הדת מהמדינה? אז הבלוג הזה המתמחה בחוסר דת, וכל מה שקשור בכך, ובאמת באמת מבין בזה, נחלץ לעזרת קוראיו. אז התשובה הקצרה, כמו שהיה צפוי, היא לא, לא, לא ולא, אבל מי שרוצה להבין למה, יכול להמשיך לקרוא.

מה בעצם ביקש קניוק ומה קיבל? על פי פסק הדין הוא ביקש לשנות את הרישום במרשם האוכלוסין של סעיף ה"דת" שלו מ"יהודי" ל"חסר דת". הפקידה האדיבה במרשם האוכלוסין, גב' ריקי פרץ סעדיה אמרה שאינה יכולה להסתמך על המילה שלו בעניין זה מכיוון שהוא רשום כיהודי, וביקשה תעודה ציבורית, שהיא למעשה פסק דין המוכיח כי הוא חסר דת. בית המשפט האמין לקניוק שבקשתו להרשם כחסר דת היא תמת לב, ומכיוון שכך הורה לפקיד הרישום במרשם האוכלוסין לשנות את הרישום במרשם בסעיף הדת של קניוק ל"חסר דת".

ומה זה בעצם אומר? זה לא אומר כלום. סעיף 3 לחוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה - 1965 אומר שהרישום במרשם בפרטי הלאום, הדת, המצב האישי ושם בן הזוג אינו מהווה ראיה לכאורה לנכונותו. למעשה הרישום הזה הוא חסר משמעות פרט לצרכי סטטיסטיקה. לזה עוד נחזור, לסטטיסטיקה, אבל הרישום לכשעצמו חסר משמעות. וקבע בית המשפט בעניין קניוק "תפקיד הרשם הוא תפקיד טכני אשר בודק האם תעודה מזויפת בצורה בולטת לעין אם לאו". הפיקציה הזאת, שהרישום במרשם האוכלוסין לא אומר בעצם כלום, היא דבר נחמד, והיא מאפשרת כאן רישום נישואים אזרחיים מאז בג"צ פונק-שלזינגר ב-1963. אז קבע בג"צ את הרעיון, שהרישום יכול להסתמך על איזו תעודה - תעודת נישואין במדינה זרה, או פסק דין שקניוק הופיע בפני שופט והצהיר שהוא חסר דת, והרשם חייב לרשום את הדברים האלה. אם בודקים את הדברים ממש לעומק, יכול להיות שיסתבר שפסק הדין של המדינה הזרה לא אומר כלום, ושלא יכול להיות שבן ארי יכול להתחתן עם בן, ושקניוק ייוולד יהודי וימות יהודי, אבל כל עוד מביאים לרשם איזה צ'ופצ'יק של ראיה, הוא חייב לרשום אותה. זו מין העלמת עין קריצתית ושובבה כזו, שמאפשרת לאזרחים כאן חיים קצת יותר נסבלים, ובמסגרת הזאת ניתן לשחק עם ארבעת הפרטים הללו - לאום, דת, מצב אישי, ושם בן הזוג, בכל מיני משחקים, בלי שזה יגיד משהו באמת.

אז מה בכל אופן יוצא מזה? קניוק מצטרף לסטטיסטיקה של חסרי הדת. ויש כזו, אפילו מאוד ממוסדת. תחשבו, אתם מכירים מישהו שהוא חסר דת? שלא יעשה לבן ברית מילה? שאין לו מזוזה על סף הדלת? שלא צם ברמדאן? שלא מקשט את הבית באשוח בכריסטמס? לא חייב להיות מאוד דתי, אפילו לא קצת, אבל כל בנאדם שאני מכיר עושה איזה משהו. לפעמים משהו לא נכון מבחינת הדת, או מבולבל, או אפילו מעורבב, אבל לכל אחד יש איזו דת. אני איני מכיר אדם שהוא באמת חסר דת, ואני בטוח שמספרם של אלו באוכלוסייה הכללית הוא נמוך מאוד. ועם זאת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה סבורה שבינינו מסתובבים לא פחות מ-283,000 כאלו. ההסבר לכך הוא פשוט מאוד. "חסר דת" אינו באמת חסר דת. הוא פשוט מישהו שהדת שלו, שהביא מהבית, לא נכנסת באחת מ-19 העדות הדתיות המוכרות על פי דבר המלך במועצתו, שזה החוק המנדטורי שקובע בעניינים האלה במדינת ישראל, במאה ה-21.

על פי החוק במדינת ישראל מוכרות 19 עדות דתיות. בנאדם יכול להיות יהודי, מוסלמי, דרוזי או אחד מכמה כתות נוצריות, הכשדית האוניאטית היא האקזוטית שביניהן - אבל אם אתרע מזלו והוא לא אחד מאלו, הוא מוגדר "חסר דת". מכיוון שהעדות הדתיות הללו התגבשו מתי שהוא בשנות ה-20 של המאה ה-20, וייצגו את הרכב האוכלוסייה שהיה בארץ אז, אז יש כמה מאות אלפי עולים מרוסיה שהם זכאי שבות, אך לא יהודים לפי ההלכה, ומכיוון שהסוג המסויים של נצרות פרבוסלבית שהם יכולים להיות שייכים אליו לא נכנס באחת מהרובריקות הקיימות, אז הם פשוט "חסרי דת".

לא רע להיות חסר דת. במשטר הקאסטות הקיים במדינת ישראל זו אחת הקאסטות העליונות, שנייה אך ל"יהודים על פי ההלכה שאינם חרדים". הקאסטות במדינת ישראל מחולקות לאלו היכולות להשתתף בחיים הציבוריים, וקיבלו עליהם את העול הרפובליקני של שירות צבאי, תשלום מיסים, ומס שפתיים לקונבנציה "היהודית והדמוקרטית" ואלו שלא. בין אלו שלא יש אלו שנרדפים עד צוואר ומגורשים, כגון עובדים זרים, פליטי ג'נוסייד וכאלה, אלו שסתם מופלים ומוקצים אל מחוץ לגדר, כערבים, וחרדים שזה סיפור מיוחד. לאלו ש"כן" נורא טוב כאן. אלו כמובן היהודים, וחסרי הדת. חסרי הדת כמעט כמעט כמעט מקבלים את כל הזכויות של היהודים, פרט לדבר אחד קטן - הם לא יכולים להתחתן.

אבל גם לזה דאגו! סידרו להם חוק מיוחד, חוק ברית הזוגיות לחסרי דת, תש"ע - 2010, ובו איפשרו להם מרשם של 'ברית זוגיות' שיחליף את מוסד הנישואים. יש עם זה רק שתיים שלוש בעיות קטנות. אחת היא, ולזה עוד נגיע, שחסר דת יכול לבוא בברית זוגיות רק עם חסרת דת, ולא עם מישהי שיש לה דת. הבעייה השנייה היא שהמוסד הזה לא מקנה את מלוא הזכויות שמקנים נישואים, ולמשל זוג שבא בברית הזוגיות יכול לאמץ ילד רק לאחר שנה וחצי מיום הרישום, וזוג שמתחתן יכול לאמץ מייד. ויש עוד כמה כאלה, אבל זה בקטנה.

אז מה שעשה קניוק הוא שהוא פשוט ירד קאסטה אחת למטה, אבל זה לא משנה, כי הוא לא ממש חצה את הקו שמאפשר אפליה ורדיפה שלו, ובית המשפט גם טרח ומנה בפסק הדין ש"התובע גדל והתחנך בתל אביב, בה למד בבית הספר 'תיכון חדש'. בימי מלחמת העצמאות שירת בפלמ"ח. לחם בחזית ירושלים ונפצע..." ובמילים אחרות - בחור טוב. משלנו.

ובאמת הרישום במרשם האוכלוסין, של מי שכבר אזרח הארץ, הוא די חסר משמעות מרוב הבחינות, חוץ מבחינה אחת. האפליה הממוסדת כנגד הערבים פועלת במישורים אחרים ולרוב אינה מסתמכת על מרשם האוכלוסין אלא על ניסוחים חמקמקים יותר כ"יוצאי צבא" או "בעלי זיקה יהודית וציונית". קבורה חילונית כבר יש לנו מ-1995, כפייה דתית פועלת לרוב בפרהסיה הציבורית ופחות בתחום הפרט, והמקום היחיד בו זה באמת משנה אם אתה יהודי הוא נושא הנישואים והגירושים, והסדר העדות הדתיות. כאן באמת יש הבדל בין מי שהוא יהודי ובין מי שאינו יהודי, ומי שהוא יהודי, לצערי, מקבל גם את מלוא הזובור, בית הדין נכנס אליו למיטה ובודק ובוחן ונותן תעודת הכשר. אז מזה אפשר לברוח בטריק של קניוק? נראה לכם?

אז לצורך הניתוח הבא נעזוב את קניוק בן ה-81 הנשוי כנראה באושר לנוצריה, ונדבר על אדם צעיר ותאוותן ממנו, שנקרא לו לשם הניתוח "יורם קוניאק". קוניאק דנן קרא את הכתבה בהארץ, ומכיוון שגם הוא אינו מקיים את המצוות, וגם הוא נשוי בנישואים אזרחיים לנוצריה, אץ רץ אל בית המשפט, ועל אף שלא שירת בפלמ"ח איפשר לו השופט המחוזי להירשם במרשם האוכלוסין כחסר דת.

עוד לא יבש הדיו על הרישום, וכבר מאס קוניאק בנוצריה, וחפץ להתגרש ממנה. זו לא בעייה, מכיוון שבין אם היה יהודי במרשם ובין אם היה חסר דת, מכיוון שהוא בדת שונה מזו של אשתו, יעבור דרך ההסדר של חוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים וסמכות בינלאומית), התשכ"ט - 1969, זאת אומרת שהוא יגיש בקשה להתרת הנישואים לבית המשפט למשפחה, ואחרי תהליך מסויים, בית המשפט לענייני משפחה יתיר את הנישואים. עד כאן לא הצליח קוניאק לעשות משהו מיוחד בזה שנרשם כחסר דת.

אך יצא קוניאק עליז ושמח מבית המשפט למשפחה - טוב. הייתי הרבה בבית המשפט הזה. אף אחד לא יוצא משם עליז ושמח. יש שם אוויר דליל בחמצן שמאפשר רק לעורכי דין לשרוד ולשגשג שם. מקום מדכא ומדכדך לכל הדעות לכל אדם אחר - והנה נפלו עיניו על נערת חמד. "ת'צלחי לי, יש לך אש?" שאל אותה, או שמא "זה כאב? כשנפלת מהשמים, מלאך..." אש האהבה ניצתה, והשניים רצו למסד את הקשר.

והנה, אם הנערה שייכת לאחת מ-19 העדות הדתיות, שאינן יהודיות, הרי שיהיה על קוניאק ואהובתו החדשה לצאת לחו"ל ולהתחתן שם בנישואים אזרחיים, כשם שהיה עליו לעשות אם לא היה מכריז על עצמו "חסר דת".

אם הנערה היא "חסרת דת" הרי שיוכלו לבוא ב"ברית הזוגיות". במקרה זה ישלח רשם הזוגיות את העתק הבקשה של קוניאק ובח"ל לרישום כ"זוג" לרבנות, לפי הוראת סעיף 5 לחוק ברית הזוגיות, והרבנות ודאי תביע את דעתה שקוניאק וכב' השופט המחוזי שהכריז עליו כחסר דת יכולים להכריז מה שהם רוצים מהיום עד מחר, ומה שבאמת קובע זה אנחנו, נציגי הקדוש ברוך הוא עלי אדמות, והקדוש ברוך הוא לא שואל את קוניאק אם הוא יהודי. ואם אכן תקבע הרבנות שלדעתה קוניאק הוא יהודי, הוא יכול להשתמש ברישום במרשם האוכלוסין לכל צורך היגייני שעולה על דעתו. לרשם הזוגיות יהיה אסור לרשום אותו ואת אסתי (כך אני רוצה שיקראו לה. זה שם רומנטי) כזוג.

מצב דומה יקרה אם אסתי היא יהודיה. אם קוניאק יהיה נאמן לשיטתו שהוא 'חסר דת' הרי שיהיה עליו להתחתן בנישואים אזרחיים בחו"ל. אך אם ירצה להתגרש לאחר מכן - חיי רגש ומין סוערים יש לקוניאק שלנו - הרי שלפי סעיף 3 לחוק שיפוט בענייני התרת נישואין, יהיה על בית המשפט למשפחה לשאול את הרבנות לדעתה, וזו כמובן סבורה שקוניאק הוא יהודי כשר, ואם הוא רוצה להתגרש מאסתי אז בבקשה, אבל רק אצלנו.

אז מה עשינו בזה? מהרבנות אי אפשר לברוח. לא בכזאת קלות. קוניאק רק הסתבך וסיבך את עצמו. בשביל מה? הרי היית יכול לדעת מראש שמי שקובע כאן אם אתה יהודי או לא זה לא אתה, ולא בית משפט חילוני, אלא הקדוש ברוך הוא באמצעות שליחיו עלי אדמות. כשזה באמת קובע, לא בהצהרות ומשחקים, אלא בשאלה המאוד בסיסית עם מי מותר לך ליצור זוגיות ובאיזה תנאים, יש רק מוסד אחד שאומר את המילה האחרונה, וכמו כל מונופול, הוא לא יוותר כל כך בקלות. You can run, but you can't hide

טוב. אז אין כאן צעד מי יודע מה בכיוון ההפרדה של הדת מהמדינה. אני שמח לקניוק שקיבל מה שהוא רצה ובאמת מגיע לו להיות מבסוט בחיים, למרות שאשקרה מי שסימן וי בקטע של בילי הולידיי כבר זכה למנת אושר מעבר לזו שניתנת לרוב בני התמותה. אני נורא עצוב בשביל כל מי שחושב שקרה כאן משהו שלא קרה ולא יקרה.

קיבלתם גם פחות או יותר תקציר של התזה שלי, וזה חוץ מהשאלה, שהיא גם הקטע של ה'תזה' בתזה, למה כל זה טוב? לתזה יש תשובה מאוד ברורה לעניין הזה, אבל זה קצת חורג מהדיון היום. אבל זהירות. ג' המנחה קורא את התזה, והבטיח לתת לי הערות אחרי יום כיפור. אז יכול להיות שעוד שבוע וחצי יסתבר שזה הכל שטויות. נראה. עד אז - ערב טוב, יהודים!