הבלוג של אבו אלמוג

לא. אני מסרב להזדעזע מהצתת המסגד בטובא-זנגרייה. את הזעזוע שלי הזדעזעתי קודם. בתחילה שיערתי שהמדובר בפרי הביאושים של הישיבות בצפת, המחונכות על ידי הרב הדגול היודע להפריד היטב בין יהודי לשאינו יהודי, ועכשיו מסתבר שזה כפי הנראה - חף מפשע כל עוד לא הוכחה אשמתו - סתם עשב שוטה מהשומרון. הגיע הזמן שמישהו שם יבין שלחינוך הזה יש תוצאות בשטח. אז אני כבר הזדעזעתי קודם, כששמעתי על פסקי ההלכה, ומכתבי הרבנים, ותורת המלך, אז אני פטור מזעזוע עכשיו. אז גם לא אלך להפגנת התמיכה, ויש לי כמה מילים לנשיא מדינת ישראל.

כי לאחר שהמפגינים מלאי הכוונות הטובות כרימון ילכו הביתה, ולאחר שנשיאנו לא יהיה בטוח אם "טובא זנגרייה" זה השם של הכפר העלוב בו ביקר אתמול, או שמא זו אשתו של נשיא גבון, עמה רקד סירטאקי צ'יק טו צ'יק באירוע הדיפלומטי שנועד להשיג את תמיכת מדינתה בישראל במועצת הביטחון, יישארו תושבי טובא זנגרייה עם עצמם, ועם מסגדם השרוף, בחור הכי מוזנח במדינת ישראל. זו הזנחה רבת שנים, והנה כמה מהסטטיסטיקות הנחמדות הנוגעות לכפר, שנלקחו מאיזה פירסום של הלמ"ס -

אז בטובא 5,500 נפשות שכולן, עד האחרונה שבהן נפשות ערביות. חלק מהנפשות מחזירות נשמתן לבוראן כשהן תמימות מאחרות, שכן שיעור פטירת התינוקות בטובא הוא 10.4 לאלף.

השכר החודשי הממוצע של שכיר בטובא הוא 3,801 ש"ח, והרמה החברתית-כלכלית בה היא 2 מתוך 10. מדד ג'יני בטובא (מדד השוויון) הוא 2.9 מה שאומר שבערך כולם שם עניים באותה מידה. בטובא 1,893 שכירים ו-87 עצמאים.

מערכת החינוך בטובא כוללת שלושה בתי ספר, בהם 1,553 תלמידים, ובממוצע 29 תלמידים לכיתה. מספר זכאי הבגרות בטובא הוא אפס. מספר העומדים בדרישות הסף של האוניברסיטאות הוא גם אפס.

אז אם מישהו חושב שזה לא חריג ויוצא דופן, הנה להשוואה חצור הגלילית, הלא מאוד רחוקה מטובא. הייתי יכול לקחת את ראש פינה, אבל זו כבר הייתה דמגוגיה. פייר - גם חצור הגלילית היא חור גיהינום עלוב נידח ועני שלא הייתי מוכן לגור בו, אבל כמו שלמדנו אצל דאנטה, בגיהינום יש כמה מדורים -

בחצור הגלילית 8,700 נפשות מהן 97 אחוז יהודים. שיעור פטירת התינוקות בחצור הגלילית הוא אפס לאלף לידות חי.

השכר החודשי הממוצע של שכיר בחצור הגלילית הוא 4,686. והרמה החברתית-כלכלתי בה היא 4 מתוך 10. מדד הג'יני בחצור הגלילית הוא 0.38. בחצור הגלילית 3,751 שכירים ו-257 עצמאים.

מערכת החינוך בחצור הגלילית כוללת תשעה בתי ספר בהם 2,254 תלמידים, ובממוצע 21 תלמידים לכיתה. מספר זכאי הבגרות בחצור הגלילית הוא 43.3 אחוזים מכלל התלמידים, והעומדים בדרישות הסף של האוניברסיטאות - 30.4 אחוז.

ואין בכך די. כעוקב נמרץ אחר הכרוניקה הפלילית אני יכול גם לומר שתושב טובא אינו יכול לחוש בטוח בחייו וברכושו. מי שיריץ במאגר פסיקה כ"נבו" את השם "טובא", יגלה כי המקום נגוע במלחמות חמולות, וכי עבירות הכרוכות בשימוש בנשק וסיכון חיי אדם הן חזון נפרץ. וכאן, אני מאוד עדין.

אז בבקשה, תשמרו את המפגינים אצלכם. תושבי טובא אינם זקוקים למפגינים. הם אינם זקוקים לאהדה. הם אינם זקוקים להזדהות. הם אינם זקוקים לך מר פרס. בבואך ובצאתך לא שינית דבר. הם זקוקים לתקציבים. הם זקוקים לכיתות. הם זקוקים למורים. הם זקוקים למקורות הכנסה לגיטימיים. הם זקוקים לעובדים סוציאלים. הם זקוקים לשוטרים. הם אינם זקוקים למילים. הזעזוע שלכם לא יסייע להם. הם לא יכולים להתחבר אליו. מתהומות העוני וההזנחה בה נמצאת טובא, קשה להתנחם במילים היפות. המסגד השרוף ייבנה. הדגנרט ששרף אותו ישב בכלא. האם בעוד עשר שנים, כשהמסגד כבר יהיה "המסגד הישן" והדגנרט כבר יחזור לגבעות השומרון היפות להצית מסגדים בשטחים, במקום שמותר, יהיה שיעור זכאי הבגרות בטובא לפחות כזה של חצור הגלילית?

אז ביום כיפור זה אני מבקש את סליחת תושבי טובא. אני מבקש את סליחתם שהמדינה שאני שייך אליה הביאה אותם למצב הזה. אני מבקש את סליחתם על זה שמקום מגוריהם נראה כמו שהוא נראה בסטטיסטיקה של הלמ"ס. אני לא מבקש את סליחתם על המסגד, כי אין לי כל קשר לשורפיו. האנשים האלה אינם שייכים לדת שלי באופן שאני מבין אותה, והנסיון לקשור בינם לביני רק כי אני יהודי שווה לנסיון לגבות תג מחיר מתושב טובא, רק בגלל שהוא ערבי, ומשליך האבן (אם אכן היה כזה) על משפחת פלמר גם הוא היה ערבי. אבל אני מבקש את סליחתם על כך שהמדינה, ונציגי בכנסת, שאני חש אחריות כלפיהם וכלפי מעשיהם, הזניחו אותם עד כדי כך. על חטא שחטאתי בהזנחה, אני מבקש את סליחתם. ועל חטא שחטאתי בגבהות הלב.

הערה מינהלית - במהלך שנות קיומו (שנתיים עוד מעט!) נמנע הבלוג הזה מלקדם את ענייניו האישיים של כותבו ולו במעט. נוצרה לי כאן קהילה נאה של אנשים שאני שמח מאוד שהגיעו לכאן, כל אחד ממקומו הוא, ואני נהנה מאוד מסיעור המוחות, מהתגובות, מהדו שיח, מהרב שיח, ולכל אחד חלקה קטנה, ואם מישהו נעדר מכאן כמה ימים אני מתגעגע. ובחיים לא ניסיתי למכור לכם את שירותי כנוטריון כפרי, כסופר או ככותב דרשות לבר מצווה. אבל מה - הספר החדש שלי - רוח צפונית - בחנויות, וביקשו מההוצאה שאכתוב כאן כמה מילים ויקשרו מהאתר של ההוצאה, וזה יעשה טוב גם לי וגם להוצאה. אז ביום ראשון יעלה פוסט יחיד שיספר קצת על הספר ועל הכתיבה ונועד קצת, אבל רק קצת, לקידום מכירות. אז דבר ראשון אני מבטיח שיהיה מעניין, ושאגלה סודות מזעזעים משולחן הכתיבה. ודבר שני - זה רק פוסט אחד וזהו, ולא אציק לכם יותר, ואני רוצה שתבואו לכאן חופשי בלי להרגיש שאני רוצה למכור לכם משהו.

 וזה מאוד חשוב שהספר יצליח. אם זה יהיה רב מכר היסטרי כמו שאני צופה, אז יסתכלו הרבה יותר בעניין על דאהר והזומבים ההולך ונכתב בימים אלו בקצב של עשרים וחמישה עמודים לליל שימורים. הרי לא תירצו ששורות כאלו תיטמנה במגירה, רק בשל סירובה של ההוצאה להמר שוב על אותו הסוס הזקן - "פאוזייה עצרה את נשימתה באימה. צ'ולייבי כרת במכה אחת של חרבו המעוקלת את ראשה של המפלצת. אבריה הרקובים נעו, זעו, לרגע אחד וחדלו. לאחר שני רגעים הסדירה פאוזייה את נשימתה. שדיה העגולים, הנאים, הבולטים אל מבעד למחשוף הבורקה העמוק, עלו וירדו, כשני פלחי תפוח מושלמים. צ'ולייבי הניח את זרועו המסוקסת על חזה, ולאחר מכן אסף אותה לנשיקה ארוכה, תאוותנית. אברו המסוקס הזדקר כצריח המבצר בחומת טברייה, ההולכת ונבנית. היא הביטה בו בעיניים מצועפות, אך החובה גברה על התשוקה. 'דאהר ממתין לי בצידון' אמר. 'אם לא אגיע עוד הלילה, נחרץ גורלו', הוא זינק על סוסו ונעלם אל תוך הלילה האפלולי..."

אז כאילו שווה, לא? האמת שב"רוח צפונית" אין תיאורים כאלה, אבל אני הולך ומתבגר מספר לספר. אז תסבלו פוסט אחד ואחרי כן נמשיך כאן כרגיל, אלא אם כן יהיה משהו מיוחד שיחייב עוד התייחסויות. גמר חתימה טובה לכולם!