הבלוג של אבו אלמוג

מהי ההוכחה הטובה ביותר לאי אמיתותה של הדוקטרינה הנוצרית? אם לאלוהים היו ילדים, הוא לא היה מרכז את כל החגים האלה בתשרי. לבעיות עם הנוצרים והנצרות עוד נחזור. אבל העניין עם הילדים לא פתור. כאילו למה?? למה?? למה שני סופי שבוע של ארבעה ימים? למה הילדים שלי היו צריכים להתחיל את השנה ומייד לצאת לאורגיה פרועה של שבועיים חופש - כולל 'גשר על מים סוערים' בין יום כיפור לערב סוכות, ואחרי כן איסרו פאקינג חג - השנה זה יוצא בשישי ממילא, אבל תחשבו על זה, אתם מכירים מישהו מחוץ למערכת ההוראה שממש חוגג את זה? למה??!! אל נקמות ה', אבל מה עשיתי שצריך להתנקם בי כך?

טוב. אני יוצא מסוף השבוע הארוך השני של ארבעה ימים. מתי שהוא בתחילת השבוע המנחה ג' שלח לי הערות לגבי התזה, עם רמיזה מאוד עזה שכדאי שיהיה אצלו נוסח סופי עד שהוא יוצא לחו"ל מתי שהוא בסוף נובמבר. אז מייד עם פרוץ ערב החג הסתגרתי בחדר הקטן והחשוך, מביט בתמונתו של צ'ה גווארה על הקיר, מקבל השראה אלוהית מהסוכה של השכנים הניבטת אלי מהחלון ממול. כוסית עראק זחלאווי בהיכון תמידי, וכתבתי מחמש בבוקר עד עשר בלילה. כמה שיצא. מדי פעם הייתי פורץ לכאן. יצאו מזה שני פוסטים די הזויים, שלושה אם כוללים את הפוסט הזה, ועם הקוראים הסליחה. אני לאט לאט יוצא מהמצב הזה. אתמול הייתי בסרט (הג'ורג' קלוני החדש. משהו פוליטי. לא גליק גדול), אז סיימתי יותר מוקדם. היום יצאתי לאור השמש לראשונה מזה ארבעה ימים. נסיעת צהריים לפאיז מכונאי הפלאים, שלא מצא בדיוק מה הבעייה עם הדייהטסו, והחזיר אותה כלעומת שבאה. עצרתי בשווארמה השלום. כרגיל. המסיק באוויר ומאוד מרגישים את זה. עונה מופלאה. פאיז עצמו בילה אתמול את היום במסיק עם המשפחה. צריך לחשוב על המקבילה האשכנזית למסיק, משהו משפחתי שכולם יכולים לעשות ביחד. טוב, זה מחריד מכדי לפתח את קו המחשבה הזה, אז נחזור לתזה.

זו תמונה של שולחן העבודה שלי. בטח פירסמתי אותה כאן מתישהוא אבל אני כל כך אוהב אותה שאני מפרסם אותה כאן שוב.

אני לא אכניס אתכם לכל הבעיות התיאורטיות עם בורדייה - כנראה שלי ולג' יש הבנה קצת שונה שלו - וכאלה, כי זה באמת לא מעניין אף אחד. אז נגיע למה שנראה מעניין. לפי לוח הזמנים, הייתי צריך לשלוח עד 1 באוגוסט טיוטה של התזה למנחה, לקבל הערות, ואז עד פברואר (או אוגוסט הבא, אני לא ממש סגור על זה אבל גם לא מתכוון להגיע לשם) לשלוח נוסח סופי. אז באוגוסט עשיתי טררם גדול כאן ושלחתי את הטיוטה. ומייד אחרי יומיים הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פירסמה סטטיסטיקות של נישואים מחוץ למערכת בתי הדין, ודי דפקה לי בערך חצי ממה שכתבתי שם, כי בין היתר, חלק מהתזה היה שהנתונים האלה לא נאספים ולא מפורסמים במכוון. אז עכשיו אני רק שואל למה לקח להם 63 שנה לפרסם את זה, שזה פחות חזק, אבל עדיין תופס. לא משנה. הנתונים עצמם מרתקים, וכבר ניתחתי אותם כאן בכל מיני הקשרים. אבל אתמול ישבתי פעם ראשונה עם נייר ועיפרון, ועשיתי כל מיני חיתוכים וממוצעים.

השאלה ששאלתי את עצמי הוא 'עד כמה הציבור מציית להסדר העדה הדתית'. קצת מושגי יסוד. אתם מכירים את הקטע הזה שאם אתה יהודי אתה יכול להתחתן רק עם יהודיה ולהתגרש ממנה בבית הדין הרבני? ואם אתה מוסלמי אתה יכול להתחתן רק עם מוסלמית ולהתגרש ממנה בבית הדין השרעי? אז זה זה. התזה שלי קוראת לזה 'הסדר העדה הדתית' וטוענת שזה מקור כל הרע בעולם, מההתחממות הגלובלית ועד למרתון 'היכל התהילה' בערוץ 24. מאה שלושים עמודים של חמת זעם. אבל אם זה כל כך רע, אז למה זה מחזיק מעמד? בין היתר כי אני ואתה ואת וכולם מצייתים לזה. ומתחתנים ברבנות / בית הדין השרעי כמו טאטאלאך. כאן נכנסים בורדייה וגראמשי והביטוס, והגמוניה וכל זה, ובסוף יש הסבר נורא מרגש למה כל זה בסופו של דבר, כמו כל דבר במדינתנו, נועד להחזיק את הערבים במקום, אבל שוב, אני סוטה מהעניין.

אז כמה מאיתנו באמת מצייתים ל'הסדר העדה הדתית'? אחרי שהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פירסמה את הפירסומים שלה אז יש מספרים. על הפיסקה הבאה עבדתי בערך חמש שעות עם נייר, עיפרון ומחשבון, אז כבוד! מה שמעניין אותי בעצם זה כמה יהודים נישאו ליהודיות מחוץ למערכת בתי הדין, וכמה ערבים נישאו לערביות מחוץ למערכת בתי הדין. כי זאת אומרת שהחבר'ה האלה יכלו לעשות את זה בקלות ובסבבה יחסית (והשפלה קטנה, אתם יודעים, רבנית ומקווה וכל זה) ברבנות / בית הדין השרעי, ובחרו במסלול הארוך והמסובך של קפריסין וכאלה. זאת אומרת שזה חבר'ה שאמרו לא להסדר העדה הדתית, וזה 'לא' שאני אישית לא מצאתי את הכוח להגיד וכל הכבוד. אבל כמה כמוכם יש?

אז בכל שנה בממוצע נישאים 32,518 יהודים ויהודיות זה לזה (לא שגיאה. עברית נכונה. מ'נישאו זה לזו' מסתבר שזה נישא לזו אך לא זו לזה), ומתוכם 1,224 נישאו מחוץ למערכת שזה סדר גודל של קצת פחות משלושה אחוזים.

בכל שנה בממוצע נישאים זה לזה 10,215 ערבים וערביות. מתוכם 9 (בממוצע. הם לא מתחתנים בשלשות) מחוץ למערכת בתי הדין. אלו כבר מספרים הרבה יותר נמוכים, פחות מפרומיל.

את היהודים נשים רגע בצד. היי, ערבים, מה קורה איתכם? אהבתי את אדוני? כיף לכם עם בתי הדין הקטנים והמאממים שלכם?

בואו נניח לרגע שהשאריעה היא מתקדמת ומודרנית בדיוק כמו ההלכה. אז עדיין מדובר בדין פטריארכלי, מפלה, ששייך איפשהוא לתקופה העתיקה והיה צריך להישאר שם. ההיכרות שלי עם השאריעה היא לא משהו (אבל אל תנסו את מזלכם. יש עלי קילומטרז' מסויים בדין האיסלמי), אבל יש לי הרגשה שאם המחוקק הישראלי מצא לאסור בחוק ביגמיה וגירושי 'טלאק', שזה שני מוסדות שהדין השרעי מאפשר, אז יש בעייה עם הדין הזה, בכל מה שנוגע לזכויות האישה וכל זה. אם איזה קאדי ייכנס כאן ויטקבק את אם אמא שלי ויוכיח באותות ובמופתים שמדובר במערכת דינים מודרנית ושוויונית, אז סבבה, אבל זה עושה רעשים של בדיוק ההיפך מזה, ואיתכם הסליחה מראש.

נשארנו עם הנוצרים. אני מנחש שגם כאן יש בעיות. 'נישואים קתולים' אומרים לכם משהו? כאילו זה רעיון טוב שמתחתנים בגיל 18 ואי אפשר להתגרש אף פעם? אבל איך לומר, גם הדין האישי של שאר העדות לא משהו. יש משפטן יווני אורתודוכסי בשם מיכאיל קרייני שכותב מאמרים על מה שקורה בעדה שלו מבחינה משפטית, וכשאני קורא אותו אני מברך על מזלי הטוב שלא עשאני יווני אורותודוכסי, וקורא בקול גדול - "גוט צו זיין א ייד!". ענייני המשפחה של היוונים האורתודוכסים במדינתנו נידונים לפי משהו שנקרא 'הדין הביזנטי' שאם אתה באמת רוצה לדעת מהו זה די קשה, וצריך למצוא קובץ חוקים שיצא ברשות הפלסטינית. הקטע של עילות גירושין למשל מתיר לבעל לגרש את אשתו אם לנה מחוץ לביתה ללא הסכמתו, או אם הלכה למסיבות מרוצים, משחק או ציד. אם לאחר הפרות המשמעת החמורות האלה הבעל מעדיף להחזיק באשתו, אבל להלקות אותה מעט כדי שתיטיב דרכיה, אם בשוט או במקל, האישה לא יכולה להשתמש בכך כעילת גירושין מצידה.

אני חושב על מכרי הרבים הנוצרים, חלקם מבני העדה היוונית אורתודוכסית. זה כיף לכם, חבר'ה? זה הדין שאתם רוצים להתדיין בו? כי אחרת זה קשה להסביר למה 999 מכל אלף מכם הולכים לבית הדין כדי להתחתן, והולכים לשם שוב כדי להתגרש.

התזה שלי מנסה להסביר למה בכל אופן זה קורה. למה אנחנו מצייתים לזה בשיעורים כל כך גבוהים (יהודים, לא יצאתם נקיים. 96% זה עדיין שיעור ההצלחה במשאלי העם של רודן מזרח תיכוני מצוי לפני האביב הערבי). אבל בואו נשים את זה רגע בצד. רק אני ואתם שקוראים את הבלוג נגיד - זה לא בסדר, ואנחנו לא צריכים לתת לאנשים האלה שליטה כזו בחיים שלנו, ולהתנהל לפי החוקים האלה. וגם אם אני במקרה ערבי מוסלמי או יווני אורתודוכסי, אני מרגיש שווה לאשתי ולא רוצה להתדיין לפי מערכת חוקים פטריארכלית.

נתחיל מזה ונמשיך הלאה. אבל לא לפני פברואר 2012. כי אני מגיש את התזה שאומרת שכולנו כולנו מצייתים לזה וממש לא יכולים אחרת. בסדר?

ולסיום עוד משהו נחמד מהטוויטר לקראת אחרי החגים הבא עלינו לטובה. זה הפעם שייך לדודי רוזנטל DudiRosenthal@ שאלוהים יודע איך הגעתי לעקוב אחריו, אבל אני לא לבד. יש עוד 767 כמוני. עשיתי לזה ריטוויט, אבל לי אישית יש רק 18 עוקבים (שזה בערך 18 עוקבים יותר ממה שאני מבין למה) ואם אני אכתוב את זה כאן אז יותר אנשים יקראו, כולל כמה חבר'ה מסין ועד בלגיה, לפי המונה המצ'וכלל החדש ששמתי בצד ימין למטה. אז הנה זה בא:

אחרי החגים ישתבש הכל / תתגבר הצריכה של האלכוהול / ריטלין, ציפרלקס, כל דבר מאלחש / גם אתה, גם אתה, תתייאש