הבלוג של אבו אלמוג

סתם, סתם מלכלכים עלי באשחר. עד כמה שאני מבין הדעה הרווחת היא שאני איזה שמאלן חילוני קיצוני שכותב בלוג שמלכלך בו על היישוב בפרהסיה, מוציא דיבתו רעה, ומוציא החוצה את כל הלכלוכים הפנימיים, ואם חסרים לכלוכים פנימיים, גורם להם, בכל מיני מעשים קיצוניים כמו לרוץ לוועדת קליטה עם פלטפורמה הזויה שצריך לקלוט את כולם - דרך אגב, תוצאות הבחירות טרם התקבלו אצלי אלא באופן חלקי - וכל מיני כאלה. אז קבל עם ועדה אני מכריז כאן ועכשיו - אשחר הוא יישוב קהילתי צנוע ושומר מצוות, מקדש שם שמים ברבים.

ומניין לי כל אלה? המחיצה סיפרה לי.

מנהג נאה באשחר מזה כחמש עשרה שנים - ההקפות השניות. מדי שנה, במועד ההקפות השניות, כ"ב תשרי, מתכנסים כל תושבי אשחר, גברים, נשים וטף, מזמינים את כל תושבי משגב, ורבים מהם באים, ומקיימים בציבור וברוב עם את מצוות ההקפות השניות. האמת - אירוע סבבה. לא שהקפדתי להגיע בכל חמש עשרה הפעמים שהאירוע התקיים, אבל כשהייתי היה שמח, והייתה מוזיקה והיו ריקודים, והייתה תחושה של ביחד אשחרי, ובקיצור 'מצווה גדולה להיות בשמחה'. האירוע, שהפך להיות לאירוע הדגל של אשחר, מתקיים במגרש הכדורסל. מקימים במה, עליה די ג'יי, בית הכנסת לא רחוק, מביאים את הספרים, ויאללה הקפות!

השנה נתווסף לשמחה חידוש נאה, ונוספה מחיצה מאחוריה חוללו בנות אשחר הצנועות, מבלי שעינו של זכר תשזוף אותן. זה עשה די רעש קצת לפני וקצת אחרי. התוצאה הייתה פלורליזם אשחרי אמיתי, אלו רוקדות להן בצנעה מאחורי הפרגוד, אחרים מקיפים עם התורה מבלי שתפרענה להן הנשים, ובסמוך, ולעיתים בתגובה למחיצה מעגלי שמחה מעורבים, ובהם בני אשחר, ואלו המופקרות מבנות אשחר שמוכנות להיראות בפרהסיה באירוע ציבורי כשהן מחוללות עם בנים. פלורליזם במיטבו! איש לפי דרכו! יישוב מעורב לאמיתו! כל אחד מקדש את ההקפות השנות לפי דרכו, זו בצניעות וזו בהפקרות, וכולן חיות יחדיו ביישוב קהילתי מעורב ופלורליסטי.

לא אלך כאן לשני כיוונים. לא אביא כאן את חילופי הדברים המרתקים באמת בפורומים באתר של אשחר - שהחליפו את הגוגל גרופ הידוע לשימצה - שבהם זו מוחה וזה צוהל וזה חושש שיכוהו במקל. בין היתר כי זה פורום סגור ואין בדברים עניין לציבור. אפשר גם לשים את הדברים בהקשר רחב ביחד עם כמה סוגיות כגון שירת נשים בצבא וקווי מהדרין, ולדבר ברמה התיאורטית היותר גבוהה על מסמן ומסומן והדרה ומה היה אומר לאקאן על נשים מאחורי מחיצה, ולמה צריך את לאקאן. טוטם וטאבו של פרויד די סוגר את הפינה הזו. אבל גם לשם לא אלך.

אני רוצה רק להפנות למאמר פיצ-פיצפון של חגי בועז בתיאוריה וביקורת 21 שנקרא בשם היבשושי משהו "פרשת המאבק על זכות הבחירה לנשים בתקופת היישוב: הסטטוס קוו ויצירת קטגוריות חברתיות". כמו מאמר בתיאוריה וביקורת הוא כולל הרבה תיאוריה והרבה ביקורת, אבל החלק של הסקירה ההיסטורית מראה איך ממש בשנות העשרים של המאה העשרים, לפני כמעט מאה שנה, ניסתה הציונות החילונית, כתנועה מהפכנית, לשבור את המחיצות המגדריות של היישוב הישן, ולתת לנשים זכות בחירה, אל מול התנגדות קשה של היישוב הישן והחרדים. המאבק על זכות הבחירה לנשים נתפס כסוגיה העומדת בלב האתוס הציוני, ונקשר עם נושאים כיצרנות, כיבוש העבודה וחידוש השפה. האמירה הייתה פשוטה - הנשים שותפות לנו, הגברים, במעשה הציוני. לא נוציא אותן אל מחוץ לגדר ולא נעמיד אותן מאחורי מחיצה. וביטאה את הדברים יפה חברת הכנסת עדה מימון -

"אחד מראשי עדת ישראל אמר בהמשך לדבריו בשאלה זו: 'ידעתי את סבל נשותינו הצנועות, אלו הנשים שמתו בביצות חדרה ונתאלמנו ביסוד המעלה: ידעתי את האשה העבריה עוד מלפני עשרים שנה ויותר, זו שנשאה כדי מים על שכמה בלכתה ברגל מראשון לנס ציונה. אבל התדעו, רבותי, בשל מה היו חביבים עליה הסבל והייסורים? כי הכל מילאה אך ורק לשם 'עשיית רצון בעלה', וכעת, בעוונותינו הרבים?...' מי מהקהל קרא - לא את רצון בעלה עשתה אלא את רצון האומה! אבל האמת נבלעה בנעימה ואנן נענה אבתריה: רצון עצמה עשתה!"

כל הכבוד עדה! (תסתכלו בתמונה ותקראו את הערך בוויקיפדיה. לא בר רפאלי, אבל האישה הזו בנתה את הארץ בידיים.) האישה, לא כקניינו של בעלה שיש להסתיר מאחורי פרגוד שמא יחשוק בו זר, ולא ככלי בלבד במאבק המהפכני להקמת האומה, אלא כיצור אוטונומי בעל אמירה עצמאית משלו. אז במאבק הזה, על זכות הבחירה לנשים, ניצח הצד החילוני, וכיום ראיתי גם חרדיות גמורות המשלשלות את הפתק לקלפי, למרות שהרב זוננפלד היה מתפלץ. אבל עכשיו מדירי ומסתירי הנשים למיניהם לוקחים אותנו קצת אחורה, ומנסים להוציא את דמות האישה מהפרהסיה הציבורית, ולהחזירה למקום הראוי לה, אותו פרגוד, אותה מחיצה, שהציונות הסירה. אז מי שרוצה לחיות כך זה סבבה והכל טוב ויפה. אבל אם כבר, אל תמכרו לי סיפורים על יישוב מעורב לחילונים ודתיים, אלא ספרו לי שאני הולך לגור במאה שערים בשנות העשרים של המאה שעברה. ואני אומר בפירוש, מי שמסתיר את הנשים בהקפות השניות באשחר מאחורי מחיצה, מיישר קו עם קיצוניות דתית, עם מחרימי שירת הנשים בצבא, ועם מסירי הנשים מהפרסומות בירושלים. וכמו בצבא, אם מישהו רוצה שיתוף פעולה ודו קיום בין דתיים וחילונים, אין מקום לקיצוניות. המחיצה אומרת לי - אם אתה חילוני, ליברל ומאמין בשוויון האישה, מקומך לא כאן. אז זה הבית שלי, ואני מתכוון לשמור עליו, ועל אחדותו בכל דרך. מקומי כאן. מקומה של המחיצה - לא.

ואסיים בקישור לקליפ של האירוע המרגש. את המחיצה רואים לכמה שניות בהתחלה וכמה שניות בסוף. המוסיקה די סבבה. זה מתחיל עם 'מי שמאמין לא מפחד', וממשיך ל'ברוך הגבר' במנגינת ספידי גונזאלס, ויאיר כהן מיוזיק עושה שם עבודה יפה. תיהנו!