הבלוג של אבו אלמוג

כנראה שאני צריך להפסיק עם הטוויטר הזה. זה הפוסט השני תוך שבוע שאני כותב כי מישהו עצבן אותי בטוויטר. הפוסט הראשון היה על הבחור הטל מור שדרס את חשין ז"ל. האמת היא שאתמול דווקא ניסיתי להוציא משהו חיובי מהטוויטר ושאלתי את כל 19 העוקבים שלי אם הם יכולים להפנות אותי לתרגום טוב של המאמר "הפוליטיקה כייעוד" של וובר. טוב. כל ה-19 כולל דוקטורנט אחד לסוציולוגיה, וגם היתר לא ממש סתומים (צריך להיות נורא חכם בשביל להיות עוקב שלי. חכם ועם טעם טוב, ועובדה שאין הרבה כאלה) לא הצליחו לייצר תשובה. אז לידיעתכם זה הספר "הפוליטיקה בתורת מקצוע" שיצא בשוקן ב-1961. גם כן מקצוע, אם תשאלו אותי, או כמו ששר פבלו למילותיו של השלומוארצי "יש בני זונות, פוליטיקאים וגנבים". אבל אני עורך דין, אז מה כבר יש לי להגיד?

ולענייננו. כבר כמה ימים יש ברשת ובטוויטר באז די שלילי לגבי איזה החלטה של בית דין רבני בחיפה ששללה חצי כתובתה של אישה שהורשעה בכישוף. אז הגברת עסקה בכישוף, ובעלה גם קצת פזל הצידה, כנראה, ואז הם רבו והלכו לבית הדין הרבני, ושם היא ביקשה את הכתובה, והוא טען שהכתובה לא מגיעה לה כי היא מכשפה, ובית הדין קיבל את הטיעון חלקית, והוריד לה חצי מהכתובה. נורא ואיום, נכון? אז זהו שלא.

דבר ראשון, באשר לעיסוק בכישוף עצמו, הרי שהמדובר בעיסוק נאה בו עוסקים רבים. נא להריץ את המילה "כישוף" בגוגל. מתקבלות, אצלי לפחות, שלוש תוצאות ראשונות, ממומנות, ועוד חמש מודעות בצד, שהן לא פחות ולא יותר מאשר מודעות של מכשפים, המשדלים לרכוש מסחורתם. חלק מהם מתיימרים לעבוד לפי ה'קבלה', ובאמת, "קבלה מעשית" היא עניין די מקובל במדינה שלנו, ורבים וטובים נוהרים אחר המקובלים ונעזרים בקבלתם. אז זה קורא לעצמו 'מקובל' וזה 'מכשף' וזה 'מרפא אלטרנטיבי'. מדוע נפלה את ה'מכשפה' מה'מתקשרת' או מה'מקובל'? נסו להריץ את המילה "מתקשרת" בגוגל. אז יש לנו כמה וכמה בחורות טובות המתקשרות עם עולמות עליונים באמצעים שונים. העיסוק הזה הוא עיסוק ניו אייג'י נאה וטוב, ורבים מתפרנסים ממנו. כאן אגב יש לנו הסבר אפשרי מאוד לעניין של המכשפה מחיפה. הכתבה אינה אומרת ואין לדעת במה בדיוק עסקה. ייתכן שפער תרבותי הביא לכך שעיסוק שנקרא בחוגי הניו אייג' "תקשור" הפך ל"כישוף" כשהגיע לבית הדין הרבני. כך שייתכן שהבחורה לא לבשה כובע שחור מחודד ועפה על מטאטא, אלא קיבלה לקוחות בחדר קטן, לאור נרות וריח קטורת, וקישרה ביניהם לבין מלאכים / חוצנים / נשמות / כל דבר טוב שרוצה ליצור איתנו קשר ולעזור לנו.

אני די בטוח שאף אחד מקוראי לא יחשוב שהמתקשרים למיניהם, המרפאים האלטרנטיביים בכל דבר החל מכוסות רוח וכלה בהומיאופתיה, וכל דבר אחר המבוסס על איזו אמונה לא רציונלית שלא הייתה עומדת במבחן האמיתי של המתודה המדעית - הניסוי הקליני, צריכים לעמוד במבחנו המחמיר של סעיף 417 בחוק העונשין - " המתחזה לעשות מעשה כישוף בכוונה לקבל דבר, דינו - מאסר שנתיים; לענין סעיף זה, "כישוף" - לרבות מעשה קוסם והגדת עתידות." סך הכל עיסוק לא מזיק, עוזר לאנשים, מקובל וסבבי לגמרי. אם אתה לא עושה את זה בצורה ממש סליזית, וקצת מאמין בעצמך ביכולות התקשור / כישוף / מקובלות, אז סך הכל אין כאן עניין חריג או יוצא דופן.

אז על מה הרעש? כנראה על זה שזה בית דין רבני, והוא מדבר בשפה שהרבנים מבינים, וקורא לדבר הזה "כישוף". נו, באמת... והיתר מקובל עליכם? בואו נחשוב למשל מה האישה ביקשה. היא ביקשה את כתובתה בסך 180,000 ש"ח. זה סכום נאה, ובטח מבוסס על ח"י עשרות אלפים, שהתחייב הבעל באופן חגיגי בחתונה. יש הרבה כתובות כאלה. היותר רעשניות מדברות על 18 מיליון ש"ח וסכומים כאלה. מה זה כתובה, בעצם? זהו מסמך משפטי המהווה התחייבות של הבעל לאשתו. הוא מתחייב לזון ולפרנס אותה, לא לנגוע במה שהביאה איתה מהבית (נכסי מלוג ונכסי צאן ברזל) ולשלם לה סכום מסויים אם יגרש אותה. המינימום, הוא, אגב, מאתיים זוז לבתולה, ומאה זוז לגרושה או אלמנה. זה בטח נכון כי זה כתוב בוויקיפדיה.  האמת היא שרוב החתונות שאני הייתי בהן עסקו במקרה ביניים, אישה שכבר אינה בתולה, אך אינה אלמנה או גרושה. אז מה עושים? טוב, לאמשנה.

גירושין בין בני זוג במאה ה-21 צריכים להתבסס על משטר ממוני נורמלי, למשל כזה המופיע בחוק יחסי ממון בין בני זוג משנת 1973. נכון, ענתיקה, אבל עדיף על חוק האלוהים משנת מינוס חמשת'לפפים. במשטר ממוני כזה עושים חלוקה נורמלית של הרכוש שמבוססת על קריטריונים ברורים. אם יש עוד נושאים כספיים כמו מזונות ילדים, אפשר לדון בהם. והדיון מבוסס על המצב בפועל של בני הזוג והרכוש שצברו במהלך הנישואים ושהביאו איתם אל הקשר, ולא על איזו התחייבות ערטילאית של חתן שיכור שלרוב אין בינה ובין המציאות כל קשר.

עוד עניין הוא העילות לתשלום הכתובה, או מתי בדיוק מחוייב הבעל בתשלום כתובתו. כאן יש רשימה נאה של עילות ופטורים, שאיך להגיד, לא ממש מתאימות לערכים המוסריים והתרבותיים של החילוני המצוי בישראל במאה ה-21. למשל, אישה המקיימת עם בעלה יחסי מין בשעת נידתה, היא 'עוברת על דת יהודית' ובנסיבות מסויימות מאבדת את כתובתה. נו, שוין...

אז דיונים של בית הדין הרבני בכתובה הם לא הכלל אלא החריג, כי לרוב מגיעים עם הסכמה בנושא הממוני, ששוללת את הצורך בדיון בכתובה, אבל הם בכל אופן מתקיימים, ומדי יום.

אז מה יש לבוא לבית הדין הרבני בטענה שפסק, כפי שהחוק מסמיך אותו, על פי מערכת הדינים לה הוא מחוייב, בהתאם לעולם התרבותי והמנטלי של דייניו? פסק הדין של המכשפה הוא לא יוצא דופן משום בחינה. הוא עניין שגרתי ויום יומי. הבעייה היא לא עם ההתייחסות למושג "מכשפה", אלא בכלל עם הדיון בענייני אישות במאה ה-21 על פי עולם מנטלי שגובש בימי הביניים, ודיון ב"כתובה" במקום במשטר רציני והגיוני של יחסי ממון.

אסיים בשיר הכי יפה על כישוף שיש - "I put a spell on you". זה בכלל שיר שדורש פוסט נפרד, או אפילו כמה פוסטים. יש המון ביצועים, כל אחד יותר יפה מהשני. אבל אני מקשר לקרידנס קלירווטר ריווייוול (או כמו שהיו אומרים ברדיו בשנות השבעים - תחיית מי הישועה הזכים), כי השם שלהם הכי בית דין רבני מכל יתר המבצעים. תיהנו מהשיר, ואחרי כן לכו לכשף. זה כיף. ומאבדים רק חצי מהכתובה!