הבלוג של אבו אלמוג

באנגלית יש ביטוי נחמד "The Moose on the Table" המתאר מצב בו יושבת קבוצת אנשים לארוחת ערב, זה מבקש מהשני את המלחיה, זה מדבר עם ההוא על מזג האוויר, אך אף אחד מהם אינו מתייחס לעובדה שעל השולחן נמצא "מוס" (אייל קורא) ענק.

והנה, ישבו לדיון מסביב לשולחן שלושה שופטים מחוזיים מכובדים - אחיטוב, דיסקין ובן יוסף, זה ביקש מחברו את המלחיה, וזה התלונן על הגשם הממאן לבוא, אך אף אחד לא התייחס למוס האדיר המנפנף בקרניו לעומתם.

ענת קם, נושא השיחה, די עזרה להם, כשביססה את כתב הגנתה על "בת שש עשרה הייתי ולא ידעתי כלום / לפתע התאהבתי בצועני ערום". לא שזה עזר לה, והיא חטפה את הארבע וחצי שנים, בלי לנכות את תקופת מעצר הבית, אבל בסופו של דבר, לאור הפסיקה הזו, זו הייתה החלטה נכונה. כי אם הייתה אומרת - "חובתי האזרחית הייתה להביא בפני הציבור את מה שהמערכת העלימה ממנו - פעולות בלתי חוקיות בעליל של צה"ל המנוגדות להחלטת בג"צ", הייתה חוטפת פי שלוש.

קראתי את גזר הדין, ושוב קראתי. גזר הדין מייחס שוב ושוב לקם "מניע אידיאולוגי" אך אינו מרחיב בשאלה איזו אידיאולוגיה היא שעמדה מאחורי הדברים. האם היה זה הקומוניזם? הפאשיזם? תמיכה במפלגת הגראס וניצולי השואה? ליברטריאניזם? אנרכו-סינדיקליזם?

כאן דווקא המוס יכול לעזור. כי המוס הענק שישב על השולחן ונפנף בקרניו הוא מוס שיש לו שם, וכתובת, ודרגה. המדובר בבוס של ענת, אחד, יאיר נווה, המוזכר בגזר הדין רק בהתייחסות לכך שקם שירתה בלשכתו. אותו מוס, על פי המסמכים של קם, פעל, לכאורה, בניגוד להכרעת בג"צ בנוגע לסיכולים ממוקדים, והורה לחסל מבוקש ג'יהאד איסלמי באופן הנחזה לכאורה, על ידי כמה וכמה אנשים, כמנוגד להחלטת בג"צ. כל אלו אינם מוזכרים בגזר הדין. - ודייק: בג"צ שנדרש בבג"צ 8707/2010 לפסול את מינויו של נווה לסגן הרמטכ"ל הגיע למסקנה כי לאור עמדת הפצ"ר והיועץ המשפטי כי הנחיותיו של נווה תואמות את פסיקת בג"צ, "אינו יכול לקבוע מסמרות בעניין", וכי ממילא נווה הוא רק חלק משרשרת פיקוד עניפה הנוגעת לאישור הסיכולים הממוקדים. המילים "סיכול ממוקד" אכן מופיעות בגזר הדין במשפט המתאר, כטענת הגנה, כיצד פירסמה קם, בהיותה עיתונאית, "מאמר המגנה את תופעת הסרבנות לשירות צבאי ומצדד בקיומם של סכולים ממוקדים".

בית המשפט יכול היה לפרוס את אותה "אידיאולוגיה" של קם, ולהסביר מדוע היא כה פסולה. הוא בחר שלא לעשות זאת. קצת קשה להסביר מדוע מי שמתנהג באופן העולה לכאורה ממסמכי קם / בלאו לא הוא העומד על דוכן הנאשמים, ומסביר בדיוק כיצד תואמים מעשיו את הנחיות בג"צ, אלא מי שבחרה לחשוף את מעשיו. בהתעלמות מהמוס האדיר של יאיר נווה בתיק, אומר בית המשפט בעצם, כי אין ביכולתו להסביר מדוע פסול המניע האידיאולוגי של קם, אך לדעתו אסור היה לה לפעול על פיו שכן "אם צה"ל לא יוכל לתת אמון בחיילים המשרתים ביחידות השונות והנחשפים מתוקף תפקידם לנושאים רגישים, הוא לא יוכל לתפקד כצבא סדיר הבנוי על חיילים בשירות סדיר".

בית משפט אחר, בזמן אחר, דיבר על פקודה בלתי חוקית בעליל, וקבע כי - "סימן היכרה של פקודה "בלתי חוקית בעליל" - מן הדין שיתנוסס כדגל שחור מעל לפקודה הנתונה, ככתובת אזהרה האומרת: "אסור!". לא אי חוקיות פורמלית, נסתרת או נסתרת למחצה, לא אי חוקיות המתגלה רק לעיני חכמי משפט חשובה כאן, אלא: הפרת חוק גלויה ומובהקת, אי חוקיות ודאית והכרחית המופיעה על פני הפקודה עצמה, אופי פלילי ברור של הפקודה או של המעשים שהפקודה מצווה לעשותם, אי חוקיות הדוקרת את העין ומקוממת את הלב, אם העין אינה עיוורת והלב אינו אטום או מושחת - זוהי מידת אי החוקיות הדרושה כדי לבטל את חובת הציות של חייל ולהטיל עליו את האחריות הפלילית למעשיו"

צה"ל היום שונה מאוד מצה"ל של שנות החמישים. חלק גדול מהלחימה נערך באמצעים אלקטרוניים, בלשכות אלופים, בחדרים ממוזגים. הלוחמים בחזית אינם רק הגולניסט עם המקלע ביד, אלא גם מפעיל המזל"ט עם הג'ויסטיק ביד, איש 8200 האמור לאשר או לפסול פקודת אש, והפקידה בלשכת האלוף שעליה להעביר את הפקודה לדרג המבצע, על מנת שזה יפעל בניגוד להוראות בג"צ (ל כ א ו ר ה).

האם זהו הרקע ה"אידיאולוגי" למעשיה של ענת קם? האם סברה כי היא משמשת כלי לביצועה של פקודה בלתי חוקית בעליל ורצתה למנוע ביצוען של פקודות כאלה בעתיד?

בית המשפט אינו מתייחס לכך, ומתייחס רק ל"אידיאולוגיה" סתם. לטעמי, זה אינו מעשה אמיץ. על בית המשפט היה להסביר את המערכת כולה, את החלטת בג"צ, את המסמך של נווה, את הדרך בה נראה כי הם סותרים לכאורה זה את זה, ועל רקע זה לומר - גם בנסיבות אלו, גם במצב זה, היה לה, לענת קם, אסור לעשות את שעשתה. כאשר הוא אינו עושה זאת, נותר פסק הדין סתום, ובמובנים רבים "אידיאולוגי" בהרבה מהמעשה של ענת קם.

אני מאחל לענת שתעביר באופן הטוב ביותר האפשרי את ארבע וחצי השנים הבאות, ושתשכיל לשקם את הריסות חייה לאחריהן. היא תצא כשהיא עדיין אישה צעירה, ואת זה לפחות העניק לה בית המשפט.