הבלוג של אבו אלמוג

כנראה שבחינת הלשכה האחרונה הייתה מאוד קשה. גלובס מספר לנו ש-40 אחוזים נכשלו. אני מכיר שתיים שעשו את הבחינה. האחת אומרת שהיה מאוד קשה ולא הוגן, וכנראה שעברה, אבל היא לא דוגמה. היא אישה מבוגרת שהמשפטים הם קריירה שנייה שלה, ועשתה כמה תארים בחיים וכנראה מסוגלת לזלול את הבחינה הזו בלי מלח. השתיקה הרועמת מצידה של השנייה, מבשרת רעות, והלוואי שאתבדה. 

אז המתמחים עושים המון רעש, ופתחו עמוד בפייסבוק, והוציאו מכתב נוגע ללב.

בעוד זמן קצר אחד מכל מאה תושבים בישראל יהיה עורך דין. כרגע יש כ-50,000 עורכי דין פעילים. למה זה טוב, אינני יודע. אני לא יכול לשחזר באופן מדוייק את מערכת השיקולים שעמדה בפני כשנרשמתי ללימודי משפטים. המתמחים מספרים לי בסוף המכתב שלהם ש"רובנו בחרנו ללמוד את המקצוע מתוך תחושת צדק ורצון להיות שליחיו, לרפא פגמים חוקתיים ולהילחם בעוולות שספגו קורבנות תמימים". אז ככה - אין לי תחושת צדק, ולכן אין לי רצון להיות שליח של הצדק, את הפגמים החוקתיים שאני מכיר וחולק אתכם בבלוג הזה מדי פעם גם אלוהים לא יוכל לרפא, והלוחמה בעוולות שספגו קורבנות תמימים היא מעבר לכוחותי. אבל זה אני, ייתכן שאחרי צמח דור של אידיאליסטים, שלא רצו, כמוני, להינות ממקצוע חופשי ויוקרתי, עם ניחוח אקדמאי, שמאפשר גם גישה לעמדות כוח ציבוריות, כלכליות ופוליטיות למי שממש רוצה, תגמול נאה, והרבה כבוד. אז כנראה שגדל דור של לוחמים למען הצדק, והרבה מאוד רוצים להיות כאלה, גם אם הדבר כרוך בהקרבה של להיות בעל מקצוע חופשי ויוקרתי וגו'. התוצאה היא שאותה עוגה שלא הייתה מי יודע מה גדולה מהתחלה, מחולקת להמון נתחים ולאף אחד לא נשאר.

לא, אני לא דואג לעצמי. אני עורך דין משנת 1994, ואני לא ממש רואה את הבשר הטרי שיוצא משערי הפקולטאות למשפטים כיריבים של ממש על הפרנסה. יש לי, ברוך השם, טפו טפו טפו, משרד לא רע, עם לקוחות קבועים, וכל עורכי הדין הצעירים והרעבים שבחוץ לא יפרידו בינינו. אבל אני שומע על עורכי דין צעירים שעברו את הבחינות ויושבים שנה ושנתיים בלי להשיג עבודה, ושומע על עורכי דין שעובדים פחות משכר מינימום ומשכורות רעב, וכאלה ואחרים. אין עבודה בארץ הזו לחמישים אלף עורכי דין, פשוט אין. גם לא לעשרים וחמישה אלף.

אז יכול להיות שמישהו בלישכה הבין את זה, ויכול להיות שלמישהו שם נפל האסימון, ועשו בחינות מאוד קשות. יכול להיות גם שלא. הבחינה שאני עברתי הייתה בדיוק אותה בחינה, עם אותו מספר של שאלות אמריקאיות. אני זוכר שנסעתי ברכבת לחיפה בחזרה מהבחינה, וישבה מולי י' שעשתה איתי את הבחינה, וספרתי בדיוק שתי תשובות שאני בטוח במאה אחוז שעניתי נכון, וחשבתי שהייתה בחינה מה זה קשה. יכול להיות שהם סתם מתבכיינים. אז?

השגיאה ההיסטורית נעשתה כשפתחו את המכללות. אני לא אדבר על האקדמיזציה של המקצוע, כי יבואו ויגידו לי שבמכללות לומדים בדיוק באותה רמה אקדמית עם אותם מרצים. יכול להיות. אני לא חושב כך, אבל אין לי מספיק כלים להתווכח על זה. זו סתם הערכה אישית שמבוססת על היכרות אקראית עם בוגרי מכללות ועם בוגרי אוניברסיטה ועל ממוצע משוקלל מאוד לא מדעי של ההתרשמות שלי מהרמה שלהם. אבל הבעייה היא ההצפה. אני רק רוצה להגיד שכשאני למדתי היו איתי עוד 450 סטודנטים למשפטים בכל הארץ, והיום יש לדעתי פי עשרה מדי שנה. (חשבון פשוט - שני מועדים, בכל אחד יותר מאלפיים מתמחים).

אז דבר ראשון, מי שנכנס מראש לשוק הרווי והמשוגע הזה, ויודע שיהיו איתו 2000 איש שיתחרו על מספר קטן בהרבה של מקומות עבודה, לוקח סיכון וצריך להיות אחראי למעשיו. הוא צריך לדעת שבשביל לעבוד הוא צריך להיות יותר טוב מאחרים, ואני לא רואה סיבה שזה לא יתבטא גם בבחינות יותר קשות. ואני אומר לכם - אל תבואו. זה חרא של מקצוע. באמת. את השגיאה שאני עשיתי אתם יכולים עוד לתקן. זה נשמע קצת צבוע מפי מי שכבר נמצא בפנים, וקיבל את הרשיון שלו (בזכות, חמודים, ולא בחסד. אני עברתי את הבחינה שלי על הפעם הראשונה.) אבל אני באמת מרגיש כך. אתם כנראה לא תשמעו את זה כי גדלתם על 'אלי מקביל' ו'בוסטון ליגל' ו'סיטון' ואלוהים יודע מה עוד, ואתם באמת רוצים לעמוד בבית המשפט ולצעוק 'אובג'קשן'. דרך אגב זה קטע די סבבה אם יש לך טונות של ביטחון עצמי, קצת רשעות בילט אין, והעדר מוחלט של פחד במה. לי יש את כל אלו, ואני די טוב בזה, אני חושב. לא לכולם זה מתאים. בכל מקרה אחרי 17 שנה זה יוצא מכל החורים. אתה מסתכל על האולם, על השופט שגילו כבר מתחיל להיות בכמה שנים טובות פחות מגילך, על עורך הדין מהצד השני, ועל הלקוח, ולפעמים אתה שואל את עצמך מה בדיוק אתה עושה שם.

אבל מה באמת אפשר לעשות?

אז ככה, בחינות הלשכה בוחנות שינון. אתה אמור לשנן כמות אדירה של חוקים, חלק גדול מהם בתחומים שלא הייתה לך בהם נגיעה כלשהי בהתמחות, ולדעת אותם עד לרמת הקשקש, ולענות על כמה עשרות שאלות אמריקאיות. לי זו לא הייתה בעיה כי היה לי אז, לפני האלצהיימר, זכרון לא רע. ישבתי חודש בבית, הייתי נפגש בערב עם קבוצת חברים. אחד מהם, צ'אפי, אפילו נהיה אחרי כן חבר כנסת. כתבתי לו מכתב ברכה ולא קיבלתי תשובה, אבל זה בסדר כי גם לפני כן לא דיברנו כמה שנים, ואני לא חושב שהיינו ממש חסרים זה לזה בשנים האלה. אבל היינו שני בנים ושתי בנות (אני והבנות היינו נשואים. צ'אפי עד כמה שאני זוכר - רווק), העברנו הכל בסבבה, לא לקחנו קשה. בלענו הכל לפי תכנית מסודרת מראש והקאנו. כל ארבעתנו עברנו. שום דבר מההתנסות הזו לא הכשיר אותי להיות עורך דין יותר טוב או עורך דין בכלל. שום דבר מההתנסות הזאת לא בחן אף כישור מאלו שצריך עורך דין. כושר ביטוי, יושרה, יחסי אנוש. ידע משפטי זה כמובן תנאי מקדמי, אבל מה הטעם לשאול למשל מה המועד להגיש ערעור על החלטה אחרת של רשם בבית משפט השלום, כשאף אחד לא ממש צריך לזכור את זה? פשוט פותחים את התכנה המשפטית הכי פשוטה ומוצאים שם את התשובה בשלוף בחצי שניה. דרך אגב, אם השאלה היא על משהו ממש אקזוטי, כמו מה המועד להגיש ערר לוועדת הערר המחוזית על ארנונה או משהו כזה, רוב הסיכויים שאף פעם לא תצטרך לדעת אותה, ואם במקרה תיתקל בזה עשרים שנה אחרי הבחינה, לא תזכור שום דבר, ותצטרך לעשות את הדבר הבסיסי של לקרוא שוב את החוק. אז אני חושב, ותקנו אותי מתמחים צעירים אם אני טועה, שהבחינה הזו לא בוחנת ידע משפטי של ממש. היא בוחנת אכסון ושליפה מהירה, שהמחשב עושה היום בשביל כל עורך דין. הבחינה הזו, עד כמה שאני מבין, לא שמה לב לזה שיש מחשב, ואפשר למצוא בו תשובות גם לחקיקה וגם לפסיקה. ידע משפטי, דרך אגב, לא מסתכם בלדעת פרטים קטנים ולא חשובים מחיקוקים איזוטריים.  

אז יכול להיות שהמדובר במעין מנגנון לסינון שרירותי של 40 אחוזים. שזה מאוד לגיטימי וסבבי מבחינתי, וכל עוד המתמחים שלי עוברים (ואני משקיע בהם את הנשמה שיעברו) אז מצידי שכל השאר ייכשלו, ובאמת היה מצער אבל אני בטוח שתמצאו משהו אחר ויותר טוב לעשות עם החיים שלכם והלוואי עלי אבל לי מאוחר מדי. 

אבל אני הייתי עושה משהו אחר לגמרי. אני הייתי בוחן בניסוח כתבי בי דין. מה רע לתת קייס ולבקש לנסח כתב תביעה, או כתב אישום? הייתי גם בוחן בטיעון בעל פה. ממש, כמו בבית משפט. הייתי גם מעמיד שניים אחד נגד השני ומבקש מאחד לטעון טענה אחת ומהשני לטעון טענה הפוכה, ומעיף את הרעשנים, את בעלי הפה הגדול, את הדורסנים, וכך נפטר מהרבה מאוד פוטנציאל לאלו שהופכים את המקצוע הזה לסיוט עלי אדמות. כן, ושתיים שלוש שאלות משפטיות. לדעת שבאמת אתה מבין משהו. אבל לא על מועדים, או משהו כזה שצריך לזכור בעל פה. משהו שיבחון הבנה משפטית לעומק. מה רע בשאלות פתוחות? כתוב לי בחמש שורות את ההבדל בין החלטה אחרת ופסק דין. ואז אני רואה גם אם הוא יודע את ההבדל הזה (תתפלאו כמה לא יודעים) וגם אם הוא יודע לנסח פיסקה של חמש שורות בעברית סבירה.

גם תקופת ההתמחות היא קצרה להחריד. שנה זה לא מספיק. אני עשיתי שנה וחצי, והייתי עושה עוד חצי שנה שנה בכיף. לא, אני לא אוהב לעבוד במשכורת של מתמחה, אבל הרגשתי שאני מרוויח מכל רגע שאני במעמד של תלמיד, של מתלמד, שהאחריות היא של מישהו אחר, ואני יכול לשבת מהצד ולהביט בו וללמוד. היו לי שני מאמנים ענקיים, שאני חייב להם טובה אדירה כל החיים שלי, עדי ורחל, וכל שנייה שישבתי ולמדתי מהם היא רווח לכל החיים. עדי היה בית ספר להופעה בבית המשפט. אני היום בערך בגיל שהיה כשאימן אותי, ואני עדיין מרגיש שהוא גדול מהחיים, וענק, ונזכר בפעמים שליוויתי אותו בבית המשפט, ומרגיש קטן מאוד בכל פעם שאני רואה אותו במקרה בבית המשפט בחיפה, ואומר 'שלום' נבוך. עם רחל זה משהו אחר. כי המשכתי את הקשרים איתה גם הרבה אחרי ההתמחות, והיא גם קצת חברה, וקצת מקשקשים ומרכלים, אבל היא אחד האנשים הכי חכמים שאני מכיר, ולעולם לא אפסיק ללמוד ממנה.

אז בהתמחות של שנה אני יכול להגיד שבשלושה ארבעה חודשים הראשונים אתה בהלם, לא מבין שום דבר, ולא מביא תועלת לעצמך או למשרד שאתה עובד בו. בשלושה ארבעה חודשים האחרונים אתה כבר מתחיל להריח את הבחינה, המשרד והקורה בו מפסיק לעניין אותך, אתה נרשם לקורס שדורש המון מהזמן שלך, ובאיזה שלב פשוט מפסיק למעשה לעבוד. מה שנותר לא מספיק בשביל ללמוד כלום. פשוט לא מספיק.

ותבינו, מי שלא משפטן, עורך דין שסיים עכשיו את ההתמחות ועבר את הבחינה יכול לעשות כל דבר. לייצג נאשם במשפט רצח הצפוי לעונש של מאסר עולם, להגיש כתב תביעה או כתב הגנה בתביעה של מיליוני שקלים, לייצג פאראפלג בתביעת נזיקין שהמשמעות היא למעשה המשך הקיום שלו בכבוד אחרי התאונה שעבר, לייצג הורה בתביעה על משמורת קטינים, שזה הדבר הכי רגיש שיש בעולם. אז באמת לא יזיק אם הוא ילמד עוד חצי שנה. הוא יתגלח על הזקן של הלקוחות בהתחלה, אבל התער יהיה קצת יותר מחודד. לפעמים זה עושה את כל ההבדל. וכבר ראיתי עורכי דין מתחילים מפילים את עצמם ואת הלקוחות שלהם למקומות שנורא לא נעים להיות בהם. 

אז ככה - יש יותר מדי עורכי דין. לא צריך עוד. אלה שרוצים להתמחות צריכים שנה וחצי - שנתיים, ובחינה בפורמט שונה לחלוטין שבאמת יבחן את היכולת שלהם להיות עורכי דין. את הרעיון שלי על חובת ניסוח כתבי דין בחרוזים או בקצב הראפ, שבאמת יביא לרענון שורות המקצוע, אשמור לפוסט עתידי. טוב - רק טעימה -

לפיכך מתבקש בית המשפט הנכבד / 

להזמין את הנתבעים לדין מייד.

לחייבם לסלק ידם מן הדירה /

המצויה ברחוב הסביונים בגדרה 

להחזיר החזקה בה לתובעת /

כשהיא נקיה מכל אדם ודלעת 

וכמובן לשאת בהוצאות המשפט

כי מגיע להם  -קיבינימט!

לרבות שכר טירחת עורך דין

ומע"מ בשיעור הנהוג בדין.

טוב. לפי התקנות החדשות בית משפט לא יכול לפסוק מע"מ על השכ"ט. ידעתם את זה? אז כנראה שהייתם עוברים את הבחינה. אז מזל טוב ו- SEE YOU IN COURT