הבלוג של אבו אלמוג

יצאנו לסיור המובטח באעבלין ושפרעם. היינו שם קבוצה מעורבת. הזרוע הצבאית של המחתרת הדאהריסטית מאשחר הגיעה בהרכב מלא (מש"ק החווי"ה וסגנו ק' הידוע רק בכינויו המחתרתי קרני) שהביאו עמם גם את הוריהם. היו שם גם ויקיפדים, ובהם הרודן המודח ד' שאף הוא הביא אמו את אשתו, בניו ונכדיו. והיה עמנו גם המדריך ז', שהוא נין ונכד לדאהר אל עומר עצמו, ולא רק שהוא יודע היכן גר כל אחד ואחד מצאצאיו של דאהר, אלא גם את מיקומה של כל אבן ואבן שהציב דאהר בבניין ארץ ישראל, ושמח לחלוק מידע זה עם כל המבקש.

באעבלין ראינו את השריד האחרון לחומתו האדירה של דאהר, שנהרסה ברעש ב-1837, והיום נותר ממנה רק מגדל קטן העומד בחצרו של בית פרטי, ומשמש לתליית ציוד גננות של בעל הבית. לאחר מכן הגענו למסגד דאהר, והתקבלנו בחום רב ובידידות על ידי האימאם חסן. במרתפו של אותו מסגד מצוי קברו של יוסף, אחיו של דאהר. נכנסנו לשם בקבוצות קטנות, ועלינו על הקבר. האימאם הסביר לנו על המסגד ועל הכפר אעבלין, ואירח אותנו בכבוד רב. בתמונה אני, האימאם, וקברו של יוסף, אחיו של דאהר אל עומר.

משם המשכנו לשפרעם, אותה מכנים הערבים שפא-עמרו. לא אאריך מילים על היופי שמצאנו בכפר, על המצודה האדירה שבנה בו דאהר, ועל לבו העתיק של הכפר בו נמצאים במרחק קטן מסגד, כנסייה ובית כנסת וכולם פועלים זה לצד זה בהרמוניה. הייתה גם גלידת שפרעם, שמי שלא טעם ממנה, לא טעם גלידה מימיו. במסגד קיבל אותנו המואזין מוחמד בסבר פנים יפות, וכיבד אותנו בהרצאה נאה על המבנה וההיסטוריה שלו. במצודה נתן לנו ז' הרצאה בה סיפר את סיפורו של דאהר מתחילתו ועד סופו, מנה את כל ילדיו, נכדיו וניניו, והגיע עד ז' עצמו, בניו ובנותיו. ניתן היה למנות את כל הדורות, את המעשים שעשו, את המבנים שבנו, את הקרבות בהם ניצחו, אך עלינו עוד להגיע אל סיפורה של הרבנית, והפרוכת הפלאית.

בית הכנסת העתיק בשפרעם עודו פועל, למרות שלא היו בו מתפללים, ואת המפתח היינו צריכים לקבל מהחנות ממול. נראה שמדי פעם מגיעה לשם קבוצת תיירים, והמקום מתוחזק בצורה זו או אחרת. המקום עצמו קטן למדי, רק ארון קודש קטן, ספסל קטן ממנו, ופרוכת על ארון הקודש. והנה, אמי הצדקת מביטה על הפרוכת, ולפתע אורו עיניה! הרי פרוכת זו מוקדשת לזכר סבה, הרב שמואל יוסף מוריה ברנדוויין המכונה אדמו"ר מסטרעטין בארץ הקודש, ודודתה בת שבע היילפרין ז"ל. מי חשב שבנים אלו למשפחתנו יונצחו דווקא בשפרעם?

זו תמונתה של אותה צדקת והפרוכת שנתגלתה באופן פלא -

נרגשים אך רעבים סיימנו את היום במסעדת סמירמיס, רשת מקומית בעלת סניפים מספר, שעד עתה הכרתי רק את הסניף שלה בנצרת עילית, אך לא זכיתי לאכול בסניף הראשי. ועמדה לנו זכות אבות של אותם צדיקים, שהאוכל שהוגש לנו, גם אם לא היה כשר ממש, הרי היה טעים מאוד - שפתיים יישק.