חכמים, הזהרו במשאלותיכם! אתמול קראה כאן אחת הקוראות האינטליגנטיות את הפוסט על ליברמן ואקוניס, בו הצעתי לאקוניס להקים ועדת חקירה לחקור את החשש (המופרך! הלא יכול להיות! הלא סביר! הפרובוקציה של אויבינו! ההזיות של טוקבקיסטים שמאלנים בתשלום שמממנת הקרן החדשה לישראל!) שליברמן הוא סוכן רוסי. היא קראה לפוסט "הצעה צנועה". לקוראים הפחות בקיאים במקורותיהם של מושגים אבהיר שמקור המושג "הצעה צנועה" במאמר של ג'ונתן סוויפט בו הוא הציע לאירים לאכול את ילדיהם, כפתרון לבעיית הרעב באירלנד. ומאז כל הצעה המציעה נקיטת דרך פעולה אבסורדית על מנת להאיר את הסיבות האמיתיות שמאחורי מצב עובדתי מסויים, קרויה "הצעה צנועה".
ההצעה הצנועה הראשונה שהצעתי בבלוג היא "הצעה צנועה לשר החוץ, מר אביגדור ליברמן" שהצעתי לפני שנתיים בדיוק, בעקבות קבלתו במשאל עם בשווייץ של חוק האוסר הקמת צריחים במסגדים. הצעתי לליברמן שמכיוון שישראל היא מדינה החורתת על דגלה את הרב תרבותיות, ובה מיעוט מוסלמי גדול, ובכלל העם היהודי כקורבן לשואה חייב להתנגד בכל מקום לגזענות על כל צורותיה, יחזיר את השגריר שלנו מברן להתיעצויות, ובכלל יראה לשווייצרים שאנחנו לא מבסוטים. סיימתי את הצעתי הצנועה במילים האלה: "אבל יש לי הרגשה שזה לא יקרה, ואם אני זוכר נכון את מסע הבחירות של ליברמן, אז החשש שלי הוא שכשהשגריר ייקרא להתייעצויות, יתייעצו איתו איך להביא את החוק הזה גם לכאן." מממ... נחשו מה קרה? אני מבין שביום ראשון דנה ועדת השרים לחקיקה בהצעת חוק של אנסטסיה מיכאלי האוסרת קריאה לתפילה ממסגדים באמצעות רמקול.
נו, שוין... בואו נשים את העניין על השולחן. הדבר הזה אשכרה מפריע לישון. אני גר בין ערב אל נעים לסח'נין, ראמה, עראבה, דיר אל אסד ואללה עוד יודע מאיפה זה מגיע, קול התפילה הזה, ורק לפני חודש התלוננתי כאן שהמואזין העיר אותי ברבע לשש, אם כי טענתי ששירותי הצבאי הביא לי לחסינות וחיבה עזה לקולות העולים מהרמקול. אני רואה בקולות העולים מהמסגד חלק מהתרבות שלי, חלק מהנוף הישראלי, ולא הייתי מוותר עליהם. זה אפילו לא עניין של חופש הדת. ואם כבר מדברים אז יש עוד דתות שיוצרות מפגעים סביבתיים, כמו איזה דת הזויה - לא יהדות, משהו מאוד דומה, חב"ד - ששולחת אנשים להטריד אנשים במרכזי הערים ודורשת שיכרכו על ידיהם וראשם רצועות שעשויות מפרה מתה. יש כל מיני. אלף פרחים יפרחו וכל זה.
אבל בואו נאמר שיש בנאדם פחות רב תרבותי ממני, שיותר אוהב לישון ממני - ואתם רואים באיזה שעה הפוסט הזה נכתב - ובאמת חוק אנסטסיה מיכאלי לא התקבל עדיין, והמואזין טוחן לו את השכל באמצע הלילה, והוא רוצה להפסיק את הדבר הזה. אז צ'מעו, יש ממש חוק שמתעסק בעניין הזה, שמכונה חוק כנוביץ', והשם האמיתי שלו הוא החוק למניעת מפגעים, תשכ"א-1961, שאומר, בסעיף 2 ככה -
"לא יגרום אדם לרעש חזק או בלתי־סביר, מכל מקור שהוא, אם הוא מפריע, או עשוי להפריע, לאדם המצוי בקרבת־מקום או לעוברים ושבים."
נו... ואיך יודעים מה זה רעש בלתי סביר? אז יש תקנות למניעת מפגעים (רעש בלתי סביר), התש"ן - 1990, שמפרטות בדיוק איזה רעש מותר באיזור מגורים ואיזה לא, לפי איזה נוסחה שנראית כך -
בסדר, אבל זה נורא מסובך! מה, אני צריך להביא מומחה שימדוד לי את הדציבלים, ויבדוק בדיוק כמה דציבלים המואזין הזה מפיץ לסביבתו ברבע לשש בבוקר, כשאני רוצה לישון? ואם הוא פיספס בדציבל ובנוסחה יוצא X-1, אז מותר לו להעיר אותי? אז זהו, שלא.
יש עוד תקנות שקצת יותר מחמירות עם מה שקורה באזורי מגורים, ואוסרות על יצירת רעש מסוגים מסויימים. אלו התקנות למניעת מפגעים (מניעת רעש) תשנ"ג - 1992. התקנות האלה הן סבבי של דבר, ובאמת כל הכבוד למחוקק. הן מגדירות איזה רעש מותר ואיזה רעש אסור, איפה בדיוק מותר כל דבר, ואיפה בדיוק אסור כל דבר. הן אוסרות על אזעקה למכוניות מעבר לדציבל מסויים, ועל מפוחים, ועל הטיפוס הזה שצועק ברמקול "אלטע זאכן! אלטע שול!" ואפילו קובעות ש-
"לא יחבוט אדם שטיח, מזרן או חפצים כיוצא באלה, בין השעות 14:00 ל-16:00 ובין השעות 19:00 ל-7:00 למחרת".
מהתקנה הזו האחרונה עולה נוסטלגיה לבתים המשותפים, ולשכנה שחובטת בשטיח, לפני הימים המודרניים של שואבי האבק, ולמנוחת הצהריים... אבל זה נושא לפוסט נפרד. נמשיך הלאה, כי יש שם גם את התקנה המאוד חשובה הבאה שהיא תקנה 3:
(א) לא ישיר אדם, לא יצעק ולא יפעיל כלי נגינה, מקלט רדיו או טלוויזיה ולא יקים רעש באמצעות פטיפון, רמקול, מגביר קול או מכשירי קול כיוצא באלה בין השעות 14.00 ל-16.00 ובין השעות 23.00 ל-7.00 למחרת, באזור מגורים באחד מהמקומות האלה:
(1) תחת כיפת השמים;
(2) במקום שאינו תחת כיפת השמים, אולם אינו סגור מכל צדדיו כלפי חוץ, או שדלתותיו, חלונותיו או פתחיו האחרים אינם סגורים כולם;
(3) בבנין שיש בו יחידות מגורים (להלן - בנין מגורים).
(ב) הוראות תקנת משנה (א) לא יחולו על פעולה המבוצעת אגב חגיגה או שמחה באחד המועדים האלה:
(1) לילי יום העצמאות;
(2) ליל פורים;
(3) ערב יום מנוחה ומוצאי יום מנוחה - עד חצות;
(4) ליל יום ירושלים.
יום ירושלים! איזה זכרונות! היום השנוא עלי בשנה, כשגרתי בירושלים. אני זוכר שהייתי צריך להגיע פעם לוטרינר עם חתול חולה מיוחם ומשתולל שנשמר בתוך סל קניות, ונסעתי בתחבורה ציבורית, ביום ירושלים, והמצעדים של כל הכנופיות ההזויות שחוגגות את היום הזה הפכו נסיעה שגם כך הייתה קשה אבל אמורה הייתה להיות בת רבע שעה, למסע עינויים בן שעתיים, שבסיומו נשבעתי שלו היו מוטה גור, עוזי נרקיס, יצחק רבין ומשה דיין נופלים לידי, הייתי קורעם כדג.
אז מה שקורה הוא שידידי הלא רב תרבותי, רץ עם התקנות האלה לתחנת המשטרה הקרובה, ומגיש תלונה נגד המואזין על כך ששר, צעק, והקים רעש באמצעות רמקול תחת כיפת השמים באזור מגורים. אם ימצא שוטר שיקבל את התלונה, ותובע שיהפוך אותה לכתב אישום, הרי ששופט סביר (לא זה שמונה על ידי הוועדה למינוי שופטים ציוניים ואוהבי עמם, לאחר שימוע) בטח יאמר לו שבאיזון בין חופש הדיבור וחופש הפולחן הדתי, ובין התקנות האלה, חופש הפולחן גובר, וחוץ מזה, אם מותר לשמוח ביום ירושלים אז אפשר גם קצת לשמוח בעיד אל אדחא, או ברמדן.
טוב, אז אחרי שפרסמתי את הפוסט, ידידי הטוב עורך הדין נח, הפנה את תשומת לבי לכך שהיה כבר מקרה שבשנת 1992 מישהו רץ עם התקנות האלה, והגיש תלונה, והוגש כתב אישום, ומואזין נקנס, וחוייב להפעיל את הרמקול בשעות סבירות, ובאופן סביר. הייתה גם עתירה נגד המפכ"ל של תושבי פסגת זאב, למה המשטרה לא אוכפת את התקנות על המואזינים הסמוכים להם (בג"צ 8985/10 גולזנר ואח' נ. משטרת ישראל ואח') אבל בג"צ דחה את העתירה בלי לשמוע לגופו של עניין, באמירה ש"לא מוצו ההליכים", ושקודם היו צריכים לפנות לרשויות בצורה מסודרת, ורק אחרי כן ללכת לבג"צ.
ומה עושה האנסטסיה? האנסטסיה מציעה את הדבר הבא, המתייחס לסעיף 2 לחוק מניעת מפגעים שהובא למעלה ובטח כבר שכחתם:
"בלי לגרוע מכלליות האמור בסעיף קטן (א), יראו הפעלת מערכת כריזה בבית תפילה כרעש חזק או בלתי סביר כאמור באותו סעיף קטן; השר, בהסכמת שר הפנים, רשאי לקבוע בצו מקרים בהם יותר השימוש במערכת הכריזה; בסעיף זה, "בית תפילה" – בית כנסת, כנסייה או מסגד וכל מקום מקורה אחר המשמש דרך קבע לתפילה או לפולחן דתי."
זאת אומרת, זה לא משנה מתי ואיפה ובאיזה שעה וכמה חזק, ואם באיזור מגורים או לא, ומי גר באזור המגורים הזה, הפעלת רמקול ממסגד היא רעש בלתי סביר, זאת אומרת עבירה. ואם הקנס על פי התקנות הוא 3,000 ש"ח או משהו כזה, הרי שהעובר על החוק חוטף חצי שנה מאסר, או קנס של כמדומני 60,000 ש"ח אבל זה מזכרון, ואני לא סגור אם לא עדכנו את התעריף.
אז למעשה אין כאן שום דאגה לאיכות הסביבה או למניעת מטרדי רעש. כי יש כבר תקנות שמטפלות בזה באופן סביר, ואם מישהו באמת רוצה להתמודד עם זה אז הוא יכול, לפחות תיאורטית. מה שהם אומרים הוא לא מעניין אותנו אם זה מפריע, ולמי זה מפריע. אותנו זה מעצבן שאתה כורז ממסגד, אפילו אם זה בשעות היום, אפילו אם זה לא באזור מגורים, אפילו אם זה בלב אוכלוסייה ערבית שרוצה בזה. ואם לא תפסיק תשב חצי שנה בכלא. אז זו כבר גזענות בלי מסווה.
וצריך לזכור גם איפה התחילה האנסטסיה את פעילותה הציבורית - בקדימה כמובן. אם מישהו שוקל עוד להצביע לדבר הזה, אומר כאן, ולא בפעם הראשונה, שהלוייתן הלבן הגדול ציפי ליבני לא מספיק גדול בשביל להסתיר את כל הגזענים הקטנטנים שמסתופפים מאחוריו. והאמת היא שאנסטסיה נעלבה משרון או משהו, שהציב אותה במקום ה-44 בבחירות הקודמות, והלכה לבוס הגדול ליברמן, הלא סוכן! מי אמר שהוא סוכן רוסי! הוא לא! וקיבלה ממנו מה שהיא רוצה, והיא מסתדרת שם יופי, וזה רק מראה על הממשק, ועל הדומה מאוד בין שתי המפלגות האלה.
ועוד משהו. זה לא מגיע לאנסטסיה, היא לא לבד שם. את הצעת החוק הציעו גם -
מירי רגב
ציפי חוטובלי
פניה קירשנבאום
יעקב כץ
זבולון אורלב
הצעת החוק הזו עושה לי רע. אין שום סיכוי שהיא תעבור. אם ועדת השרים תהיה מטומטמת וגזענית מספיק לאשר אותה, אני סומך על שרידי השכל הישר של הכנסת, שימנעו את החוק הזה, ואם לא אז בג"צ. זה חוק אנטי חוקתי מהמעלה הראשונה, ואם יש חוק שבג"צ יכול לפסול בלי למצמץ ועוד לפני שתגיד "מגדל כפר שיתופי", אז זה זה. אז מה שהיה לנו כאן זה סתם לעורר מדנים ואיבה בין חלקי האוכלוסייה, סתם בשביל הכיף. שערבי ירגיש כאן פחות בבית. אז דווקא יש חוק, לא הצעת חוק אלא ממש חוק שאוסר לעורר מדנים ואיבה בין חלקי האוכלוסייה, ונותן לזה שם מאוד לא יפה, 'המרדה', ועונשו מאסר חמש שנים, לפי סעיף 136 לחוק העונשין. אז אנסטסיה, מירי, ציפי, פאינה, יעקב וזבולון. יש לכם חסינות, וזה סבבה אגוזים, ובדיוק בשביל זה הבוחרים שלכם בחרו אתכם. אבל תדעו שאם אני הייתי עושה בדיוק מה שאתם עושים, אז הייתי יושב חמש שנים בקלבוש, ובטח היו תוקעים אותי בתא אחד עם קצב ובניזרי באגף התורני וזה נורא לא פייר.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
