הבלוג של אבו אלמוג

בונ'ה הייתי בהופעה של פבלו רוזנברג ועידן יניב!

כבר כמה ימים שאני רוצה לכתוב פוסט חדש. יש לי דווקא די הרבה על מה לכתוב. דבר ראשון אני עובד על סדרת פוסטים מאממת, בז'אנר התחקיר העיתונאי, שתפיל את כולם על הרצפה, ותעיף את הבלוג הזה לשמיים. אז זה צפוי בתחילת פברואר, כי מה שנראה בהתחלה קל ופשוט הפך למרדף בלשי מתועב, אבל אני מאמין שב-26 לחודש זה כבר יהיה מאחורי, ואז זה לעבד את החומר שאספתי ולהעלות לבלוג. (רמז - מה משותף למלחמת לבנון הראשונה, רימון עשן, חטיבה חמש מאות, ופרספקטיבי - עיתון האינטרנט של החוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה? אל תנסו לגלות כי זה יהרוס את כל הפאן). אבל חוץ מזה יש דברים גם בשוטף. יש כל מיני שקורים עם אלמוג ואני מתחבט אם לשתף, כי יש חברות שלה שמביאות לה תכנים מהבלוג הזה והיא מתבעסת. ויש עוד ים נושאים - אני די חי בחרדות מתהליך הבדיקה של התזה, אני קורא שוב את 'נוטות החסד' וסובל יותר מהפעם הראשונה, אתמול נתקלתי במקרה במישהי שלא ראיתי מ-1985 וזה עשה לי ברררר בעצמות, וחוץ מזה הגעתי סופית למסקנה ששיטת המילט היא האחראית לכיבוש, לכשלון שיטת הבחירות הישראלית, להתחממות הגלובלית, ולמילים של השירים של יוסי גיספן, ויש לי גם פוסט בראש בשם 'שיטת המילט אם כל חטאת' ואני שוקל אם לפרסם אותו כאן, או בטרקלין, או פשוט לשלוח במייל לפסיכיאטר המחוזי ולחכות לדפיקה על הדלת. אה... וגם כל הסיפור עם אנסטסיה וכוס המים עבר כאן כאילו לא קרה, למרות שחבר שלי האני ממש התחנן שארביץ איזה פוסט זועם. אבל היום אכתוב על פבלו רוזנברג.

לא אפרט איך ומי ומה, אבל אתמול בערב מצאתי את עצמי יושב ליד שולחן באיזה מועדון בקריות, ומאזין לפבלו רוזנברג ועידן יניב. היינו עם רמי. עליזה בשנת אבל אז באה שרה, שהיא נורא סבבה וממש שיפרה את האווירה ליד השולחן, והייתה גם חברה שלי בסיטיוויל, אבל היא עברה לקסטלוויל ולי לא בא. והיו גם רפי ודורית וליאורה שנבחנת בבחינות לשכה במאי ובאה עם כל מיני חברות וישבה קצת איתנו וקצת שם. הרשימה הזו רק מראה שהייתה אווירה סבבה. אז מי שקורא את הבלוג יכול לנחש שפבלו ועידן זה לא הטעם שלי, ולא העדפת השמיעה הראשונה או העשירית שלי. אבל למה להיות כבד? במקרה, בבוקר, בנסיעה לעבודה, שמעתי את "גירלפרנד אין א קומה" של הסמיתס, שעד כמה ששיר יכול להיות אכזרי ומחריד אז השיר הזה בהחלט שובר שיאים, והשיר ליווה אותי כל היום. אז נלך לפבלו. הוא נורא רומנטי. 

אז בהתחלה ישבנו ושתינו. הגעתי למסקנה שבנסיבות, אלכוהול ישפר מאוד את החיבור שלי למוסיקה של פבלו, ולא טעיתי! התחלתי מחצי פאולנר בהירה כי כהה לא היה להם, ואחרי כן היגיעה עוד קורונה תועה, ובהמשך אולי עוד משהו.  זה הוריד את חוש הביקורת שלי, ותרם לי לרצות לשתף פעולה עם ההפעלות של פבלו שכל הזמן רוצה שימחאו לו כפיים, וגם כשהשחורדינית הצבועה בשולחן שליד התחילה לרקוד סלסה במעברים, אז כמעט והצטרפתי אליה. 

איך שירד החצי הראשון של הפאולנר, עזב המאזין הביקורתי את האולם, ובמקומו הגיע האנתרופולוג, כשהוא מלווה בסוציולוג. חוץ מיושבי השולחן המיידיים שלידי, המועדון הזה הוא לא מי יודע מה המילייה החברתי שלי, למרות שאנשים סבבה, והייתה אחת שראיתי בכניסה שאני לא זוכר מאיפה אני מכיר, ויכול להיות שהיא עובדת של עמיגור באיזה מקום, או פקידה בבית המשפט, ומחרתיים אני אראה אותה וזה יהיה נורא מביך שלא הכרתי. אז מבחינה אנתרופולוגית וסוציולוגית זה היה מאוד מעניין. אני לא אלשין על שם האולם, אבל הוא בנוי ממין רחבה כזו, שיש עליה שולחנות ובמה, ולמעלה קומת וי.איי.פי. לא ראיתי מי בדיוק יושב בוי.איי.פי, רק כל הזמן ירדו משם בחורות שהיו לבושות בבגדים כאלה עם עודף פרווה מזוייף למעלה וחוסר בד למטה. בין השולחנות הסתובבו מאבטחים במדים של האולם עם אוזניות כאלה, וכתוב סקיוריטי בגדול, אבל אם המערכת שמע עבדה זה לא ברור כי הם כל הזמן הסתודדו ולחשו זה באוזנו של זה. כל הסיטואציה עם המאבטחים די שישעשעה אותי, כי ישבתי ליד מישהי די בכירה במנגנון אכיפת החוק בצפון, ועלו בי מחשבות פוקויאניות על כפיה, וסמכות, וציות, והיררכיה וכאלה. אחרי כן ירדה גם הקורונה הנוספת, וההופעה לא התחילה. אז האנתרופולוג והסוציולוג עזבו את האולם, ופינו מקומם לזה שרוצה לשמוע מוזיקה רומנטית, ולמחוא כפיים, ולצלם את יניב עידן עם הטלפון, ולרקוד, ולשלוח ידיים לדייט האומלל שלו. הוא לא עזב עד סוף הערב, ולמעשה, כשהדברים נכתבים כחמש שעות אחרי סוף הערב הוא עוד כאן במידה רבה.

סך הכל פבלו הוא די מאמי. יש לו אישיות בימתית ליצנית במקצת, עם כל מיני קפיצות וראסיות שהוא נותן לנגנים, ואיזו הרמת רגל באוויר נוסח מין מיק ג'אגר כזה, שאחרי שהיא חוזרת בפעם המי יודע כמה היא לא כל כך מלהיבה, וב'שובר ת'ראש' הוא מסובב מגבת באוויר. גם כן ג'סטה מגניבה, אבל הוא נתן את השירה הזה גם כהדרן, ובפעם השנייה זה לא נראה כל כך ספונטני. יש לו המון הערות ציניות על נשים, ואם אני המירי הזאת שהוא כל הזמן דיבר עליה אז היה חוטף בעיטה בביצים. הוא נטפל לאיזה יפית בקהל ודי ירד עליה כל הערב. אבל הוא ליצן רומנטי, וברגעים הכבדים של ההופעה הוא עוצם עיניים ושר בכוונה רבה שירים נורא רומנטיים, ואז גם אני נכנסתי למצב הרוח, ושרתי "ילדונת" כשאני מנופף באוויר את הסלולרי, התחליף של המאה ה-21 למציתים בהופעות משנות השמונים. הוא כל הזמן דיבר על דיסק חדש שלו שיצא היום שנקרא 'כשאני מתאהב' וכלל שירים מתורגמים מספרדית, ואפילו שר כמה שירים מהדיסק הזה, אז למרות שלא הכרתי השירים האלו נשמעו כמו כל יתר השירים שלו, אז לא מאוד סבלתי.

אחרי כן הגיע עידן יניב, ודי הזדעזעתי. הוא שר ארבעה או חמישה שירים והכרתי את כולם. למה?? מאיפה?? איך הגיע אלי המידע הזה ולמה הוא נחרת בזכרוני? אבל הכרתי ממש את כל המילים. הוא גם מאוד מקפיד על השטיק הזה של לשיר שורה ולתת לקהל לשיר שורה. אז יצא שפחות או יותר שרתי במקומו חצי שיר כל פעם. זו הייתה חוויה נוראית. ניסיתי לעצור בעצמי ולא הצלחתי. אני מכיר את עצמי. המרחב שם בין האוזניים שלי די מצומצם. איזה מידע נדחק הצידה ונאלם לנצח כדי לפנות מקום לשורות הנשגבות 'מילים יוצאות מתוך הלב, פשוט תדעי אני אוהב, ומנסה להתגבר; היא עם אחר"? זכרונות ילדות יקרי ערך? חשבון שהונח בצד ולא ישולם עד שיגיעו המעקלים? מידע מקצועי חשוב? רעיון לספר העברי הגדול של המאה ה-21 שטרם נכתב? למה עשית לי את זה עידן? ויותר חשוב - איך? הרי אני מקשיב בדרך כלל לתכניות של רוק לועזי ב-88. ערוץ 24 ראיתי רק את היכל התהילה כי אני מעריץ של בני אלבז עוד מימי "אבא - אותך אני אוהב! גדי, אותך אני אוהב!" ועידן יניב לא השתתף בעונה הזו. אז מאיפה? ולמה? ואיך? הסוציולוג והאנתרופולוג ניסו לשוב כדי לתת את התשובה, אך גורשו על יד המעריץ השיכור. 

אחרי כן פבלו חזר להדרנים. הוא סיפר סיפור דווקא באמת יפה ומרגש על ילדותו בבית שאן, ונתן את דאסט אין דה ווינד, שזה פחות או יותר מתחרה מאוד רציני בקטגורית מלך הקיטש של כל הזמנים. אבל הוא ניגן בגיטרה, ועצם עיניים, ושר נורא יפה, אז באמת התרגשתי, ולולא הייתי גבר גדול וקרח ושמן, הייתי מרגיש אף אני לרגע כגרגר אבק נישא ברוח.

מכיוון שזה פוסט מוזיקלי, אתן כאן שיר נחמד. דיברתי קודם על הסמיתס אז אפנק את עצמי בסמיתס, ולא בפבלו כי ככל שרמת האלכוהול שלי יורדת כך גם ההתלהבות שלי מהמוזיקה הזו, ועכשיו נשארה רק חמרמורת קטנה, ועוד קפה אחד והכל יהיה סבבה, ויש לי עוד נסיעה היום למעלות לזהות שם דירות בשביל שופ אז אני צריך לחזור לכושר מה זה מהר. נגן אותה ג'וני!