הבלוג של אבו אלמוג

נו, אז מה הוא עשה בצבא? לגבי רוב האנשים הפוליטיים השאלה הזו לא רלבנטית. לפיד, שמטיף לשירות צבאי אצל חרדים, וטוען כי חוק טל הוא חרפה מוסרית, ראוי לבדיקה מדוקדקת של שירותו הצבאי. איפה היה ומה עשה. האם תרם כפי יכולתו, או כפי צרכיו? האם שירותו היה משמעותי, תורם, מיצה את יכולותיו הפיזיות והמנטליות, או שהיה דומה יותר לשירות בחורי הישיבה הנהרגים באוהלה של תורה?

על פי הוויקיפדיה העברית, בערך "יאיר לפיד" בשירותו הצבאי היה "כתב עיתון 'במחנה'. עם זאת, בעבר סיפרה הוויקיפדיה כי "את שירותו הצבאי החל בחטיבה 500 של חיל השיריון. במהלך מלחמת לבנון הראשונה, כתוצאה משאיפת גז שנפלט מרימון גז בעת הנחתת מסוק, נתקף בהתקף קצרת קשה, בעקבות המקרה ירד הפרופיל הרפואי שלו". גירסה זו הוספה על ידי משתמש אלמוני ב-12 בינואר 2012, לאחר מכן נטען כי אין לה מקור, והיא הוסרה ב-20 בינואר על ידי ויקיפד רשום. למי שאינו יודע, המשתמשים בוויקיפדיה יכולים להזדהות בכינוי, או לעבוד כ"בלתי רשומים" ואז נותרת רק כתובת ה-IP שלהם. לא נתחיל להתחקות מיהו שהכניס את הגירסה היותר הירואית, אלא נמשיך הלאה.

בגירסה זו יש מספר תמיהות. מאימתי מנחיתים מסוק עם רימון גז? ורימוני גז, ככל הידוע לי מכלי ראשון, הוכנסו לשימוש נרחב רק במהלך האינתיפאדה הראשונה, כשש שנים לאחר מכן. ולפיד? אסתמה? המתאגרף מעשן הסיגרים? לא נשמע מדוייק.

חיפשתי את עקבותיה של הגירסה הזו בגוגל, כדי למצוא לה מקור. זה נמצא רק בדוחק. החוג לתקשורת של אוניברסיטת חיפה מפרסם עלון אינטרנטי בשם "פרספקטיבי". זה אכן כלל ראיון עם יאיר לפיד מפברואר 2006, אלא שבינתיים הראיון הוסר מהאתר וניתן למצוא אותו רק במטמון של גוגל.

בראיון חוזר לפיד על הגירסה "הייתי בחטיבת שריון במלחמת לבנון, ואז מישהו זרק עלי רימון עשן וחטפתי התקפת אסתמה, ואז הגשתי כתבת מבחן לבוחנים של 'במחנה' ונהייתי כתב צבאי". ומה באשר לשירות ב"במחנה" עצמו? "זו הייתה תקופת מלחמת לבנון. לבנון הייתה אז פחות או יותר שטח צבאי סגור. כלומר שהעיתונאים היחידים שהיה מותר להם להסתובב שם באופן חופשי היו העיתונאים של 'במחנה'... בשנה האחרונה שלי הייתי עורך החדשות של במחנה".

יש לנו כאן יופי של גירסה. קצת מלחמה, קצת הירואיקה, פציעה לא יותר מדי קשה, ואחר כך משהו נוסח סרטי מלחמת וייטנאם, שני הכתבים הצבאיים הצעירים, לפיד ועמנואל רוזן (מוזכר שם, אבל לא הבאתי את הציטוט) מסתובבים במקומות אליהם לא מגיעים עיתונאים אחרים.

טוב. אני רוצה להאמין לו. בסך הכל עד עכשיו הוא יצא דובר אמת. בסך הכל גם בעניין המביך של הגראס  העדיף לא לענות. מהיכרות עם בני שכבת הגיל והמעמד (הביניים!) של לפיד, הרי שמעטים מביניהם, וודאי אלו המסתובבים בחוגי התקשורת והמדיה, שמעודם לא טעמו את המתוק האסור הזה. אם גם לפיד בחוטאים, הרי שהעדיף להתעלם על פני לשקר, וזה נחמד מצידו. מצד שני, עישון גראס היא פעולה שנעשית לרוב בחברה, וכרוכה גם ברכישת החומר מגורם שלישי. זה די אידיוטי להגיד "מעולם לא עישנתי גראס" ואחרי יומיים יצוץ איזה דילר צעיר, שצילם אותו בפלאפון או משהו כזה. שוב, אני איני אומר שהוא עישן גראס. כל עוד אינו מכחיש או מאשר הדבר פתוח לספקולציות, וזה מה שאני עושה כאן. אני רק אומר שאם עישן, זה יהיה אידיוטי להכחיש. מאותה סיבה זה אידיוטי לתת גירסה לא נכונה לגבי השירות הצבאי. תמיד יצוץ איזה ג'ובניק מעצבן עם תמונה מצהיבה ובה בלורית מוכרת, ויגיד - "ואו, הנה אני ויאיר בטירונות בה"ד 4. איזה קטעים!"

אבל יש משהו נכון מדי, מסתדר מדי, בגירסה הזאת. "נכון, הייתי קרבי, אבל נפצעתי במלחמה. אבל אחר כך הסתובבתי בלבנון ועשיתי דברים שעיתונאים אחרים לא היו יכולים לעשות". אז צריך לבדוק. אולי לא הכל כמו שנראה? אולי הזכרון מתעתע? אולי הכתבת לא רשמה בדיוק ואחרי כן לא היה נעים לתקן?

אז חייבים להבהיר עוד דבר. מתי בדיוק זה מלחמת לבנון? על פי האתר הרשמי של צבא הגנה לישראל, המלחמה החלה בשישי ביוני 1982, ו"באוגוסט הושלם פינוי המחבלים והכוחות הסוריים מבירות". וזהו? לי זכור שהיו עוד אירועים אחרי אוגוסט, כמו - אתם יודעים, סברה ושתילה וכל זה, וגם שהייה קשה ורבת נפגעים באזורי לבנון שמצפון למה שהיה לאחר מכן ל'רצועת הביטחון'. אבל מהאתר של צה"ל עולה שאירעו שני אירועים חשובים ב-1983 - הקמת המפח"ש, ומציאת 'נס הצוללת דקר' בפאב באירלנד.  נו שוין... לא שעתם היפה. גם אני לא הייתי כותב על זה באתר שלי. אנציקלופדיה YNET נותנת לוח זמנים יותר מסודר  ומתוכו עולה שהמלחמה נמשכה גם אחרי אוגוסט 1982, במאי היה 'הסכם שלום' שהביא לנסיגה חלקית ראשונה. בספטמבר נסוגו גם מהרי השוף, וב-1985 נסוגו לקו 'רצועת הביטחון'. כך שעקרונית, אין איזה קו סיום מסודר. כל הזמן היו פיגועים קשים שנהרגו בהם עשרות חיילים, ואפשר לראות בקלות את כל התקופה שמיוני 1982 עד 1985 כ'מלחמת לבנון הראשונה' באיזה שהוא מובן.

אם כך, הכל ברור. אם נמצא מאמר של יאיר לפיד ב'במחנה' מלפני 6.6.82 - הסיפור שקרי. אם הגיע ל'במחנה' מתי שהוא אחרי אוגוסט 1982, סביר להניח ששלד הסיפור אמת. או לפחות שלא מצאנו סתירה.

עוד הבהרה לפני התוצאות. 'במחנה' באותה תקופה כלל שלושה חלקים. 'חדשות' שדיווחו על אירועים שוטפים, כתבות מגזין, וטורים אישיים. ה'חדשות' היו לעיתים קרובות לא חתומות. גם הכרכים במקום בו איתרתי אותם אינם רצופים. יש כפילויות וקפיצות.

הדבר הראשון שמצאתי שיאיר לפיד חתום עליו, הוא כתבה מיום 6.10.1982. גם בלי החתימה "יאיר לפיד", ניתן לזהות את הלפידיזמים במשפטים כגון המשפט הפותח - "מבין ארבע הזרועות של צבא ארצות הברית, הנחתים ("מרינס") הם הזרוע הקטנה והשרירית ביותר".

אז זה מתאים לסיפור. נפצע איפשהו בין יוני 1982 לאוגוסט - ספטמבר 1982, ועבר ל"במחנה". לא מצאנו משהו ששולל את הסיפור הזה, אם כי לגבי יתר הפרטים - חטיבה 500, רימון עשן, משלוח כתבה, עלינו להאמין ללפיד עצמו. עכשיו זה קצת יותר קל.

מה עם יתר רכיבי הסיפור? האם הסתובב ככתב צבאי בלבנון וראה דברים שאחרים לא ראו? מקריאת הגיליונות הראשונים בהם כתב עולה תמונה מעט שונה. בתחילה החל בסידרה על צבאות זרים, שמן הסתם לא דרשה תחקיר שטח בלבנון - הנחתים, לגיון הזרים, הברסיליירי, וסתם 'שכירי חרב' ("מי שנלחם בעל כורחו על חייו לא יכול שלא לחוש סלידה אל אלה שעבורם המלחמה היא מקצוע ומקום עבודה: שכירי חרב" - 20.10.1982.) היו גם ראיונות עם דני סנדרסון ועם מפקד חיל האוויר, רשמים מיום עיון על סופרים ומלחמה בבית הסופר בתל אביב, כתבה על ההסברה, משאל בין פוליטיקאים על ממשלת אחדות מייד לאחר פרסום דו"ח ועדת כהן, וסתם כתבות קטנות כמו "מחסן אוטומטי נחנך בשדה עובדה".

אז היה לו חופש מלבנון של חצי שנה, והוא ראיין את דני סנדרסון, אבל ב-9.3.1983 מתפרסמת כתבה ראשונה מעליי, ולאחר מכן הוא ממשיך לפרסם מלבנון - דיר אל קמר, הרי השוף, מחנה אנצאר, ודיווח מיוחד מאסון צור. כן. הוא כנראה היה שם, בזמן אמת, גם במקומות המסוכנים.

ואחרי כן? לכמה חודשים בתחילת 1984 היה אכן עורך מדור החדשות, ובאפריל 1984 החליף אותו רז זמצקי. במאי התפרסם "טור אישי" חד פעמי - לעשות אהבה עם תל אביב - "הקדשתי לך לילה ויום עם הילדה-העיר הזאת, בת ה-75, שביחד עם דיזינגוף והניאון שמרה לך בכל זאת כמה פינות". אחרי כן שב לכתבות. כתבה על גלישה ימית בישראל, ובספטמבר 1984 על שוטרים צבאיים בדרום לבנון.

אז עיקרי הסיפור מסתדרים. כן, הוא הגיע ל'במחנה' לאחר שפרצה מלחמת לבנון. הוא הסתובב בלבנון. הוא היה לזמן מה עורך מדור החדשות. הזהרתי אתכם בפוסט שעבר, שאין גילויים מדהימים. "האקדח המעשן" לא נמצא. הגירסה הנוחה מאוד של לפיד על שירותו הצבאי, מסתברת כאמת בעיקריה. נו... גם את זה צריך לדעת, ואני בטוח שחסכתי לאיזה תחקירן של קדימה או של השמאלנית הרדיקלית שלי יחימוביץ' כמה שעות טובות של נבירה בחוברות מעלות אבק, ויהי זה שכרי.

בכתבה של לפיד מ-26.1.1983 בנוגע למוסר במלחמה (עוד נשוב אליה) משווה רוני סומק את האומן במלחמה לפסנתרן במערבון. הוא חזר אחרי כן די הרבה על הדימוי הזה כמה וכמה פעמים במקומות אחרים. אם זכרוני אינו מטעני אף פירסם טור באותו 'במחנה עצמו' באמצע שנות השמונים, כשאני נמניתי על מנוייו שלא מרצון של העיתון הזה, בשם 'אל תירו בי אני רק הפסנתרן'. אז מה שמעניין אותי הוא איזה מנגינות ניגן הפסנתרן יאיר לפיד לקוראיו? מה לקח עמו מההתנסויות שלו? מה בעצם ראה? מה חשב על כך אז?

על כך בפרק הבא - הרפתקאות יאיר הצעיר בלבנון הראשונה. יהיה יותר מעניין, אני מבטיח. גם כאן אין ממצאים כמו איזו הבעת התנגדות מרדנית למלחמה (נו... במחנה בכל אופן, לא? והרמטכ"ל היה רפול. מה אפשר לצפות) או תמיכה נלהבת במלחמה. אבל יש כמה אמירות מעניינות שאפשר לנתח. בכל אופן הוא בנאדם מעניין (עובדה שאני כותב עליו) שהיה במקומות מעניינים, ועשה דברים מעניינים. יהיה גם אחרי כן פרק נוסף, שמסכם ומביא עוד דבר או שניים מעניינים. תלוי כמה עניין יעורר הפוסט הזה.

ל פ ר ס ו מ ו ת.