הבלוג של אבו אלמוג

אתמול היו לי במקרה כמה דקות פנויות בבוקר. המחוש הזה שפעם שם פעם שם העיר אותי בחמש בערך, והיו לי שלוש שעות עד שאצטרך לצאת מהבית. סנדביצ'ים, ולצעוק "תקומו כבר, רבע לשבע" וקצת כביסה כלים וכאלה - עשרים דקות גג. להתגלח ולהתייפות עוד עשרים דקות. אז קצת אינטרנט וקצת טוויטר, וראיתי את הכתבה על התינוק של הבמבה ונורא התעצבנתי וכתבתי פוסט.

פייר, אם הייתי יודע שכל האינטרנט ירעש מהדבר הזה, לא הייתי כותב את הפוסט, כי אני אוהב להיות מקורי, ולכתוב על דברים שאף אחד אחר לא כותב, ואם יש משהו שכולם מדברים עליו עם אורך חיים של 24 שעות (והתינוק במבה זה המקרה הקלאסי), אז אני מעדיף להיות בצד הקורא. גם כי כל החבר'ה האלה שיודעים להפעיל פוטושופ הרבה יותר חדים וממוקדים ממני, וגם כי אז אני יכול להפנות את המאמצים לכיוון אחר.

בכל אופן, כל האינטרנט הזה עבד, ואחר שהכל סער וגעש, אז אוסם הודיעו שהם מבטלים את ההסכם עם הוועד האולימפי, ופחות או יותר קיבלתי את מה שרציתי. אני בספק אם מישהו שם בוועד האולימפי קרא את מה שכתבתי (נראה אותכם הולכים עכשיו על הברווז הגרעיני כקמע! אם כבר ליישם אז עד הסוף) אבל הייתי חלק ממתקפת אינטרנט, ונתתי את הפוש הקטן שלי, ואולי מישהו שקרא מישהו שקרא אותי כתב משהו שמישהו שם קרא, וכיוצא בזה.

אז מה הלקחים?

* אוסם הפכו בשנייה אחת של החלטה מאוד מאוד שגויה את המותג המוביל שלהם מדבר חמוד ואהוב, למשהו עם אסוציאציה לטייקונים, ויוצר אנטיפטיה מיידית. מישהו שם היה צריך לחשוב עוד שנייה ולא לקפוץ על הפיתוי הזול לעוד חשיפה. הם לא היו צריכים את החשיפה הנוספת. זו בדיוק החזירות הגרגרנית התאגידית הישראלית, שכולנו מכירים, שהולכת בדיוק עוד צעד אחד מיותר מעבר למה שנסבל, משתינה מהמקפצה, ואז חוטפת בפרצוף. כל אחד מהגאונים האלה היה צריך לחקוק לעצמו על המצח את השם "זהבית כהן". דברים כבר לא קורים כאן בצורה הזאת אחרי יולי 2011. אז הם ישלמו על זה ביוקר, כנראה. אני רואה את האור דולק עד אמצע הלילה במשרדי הפרסום שלהם. עצוב? לא נורא. אוסם היא כבר לא החברה הישראלית שנוסדה בשנות הארבעים. זה נסטלה, ואני לא אוהב אותם. למרות שאני שותה רק טייסטרס צ'ויס. זה כי אני מפונק. אז אני שותה ומוחה על החזירות התאגידית, ומתעצבן עוד פעם איך משהו כל כך ישראלי כמו אוסם נרכש על ידי תאגיד בינלאומי כמו נסטלה, ולמרות שבאמת הם לא היו משהו מיוחד ולא אחראים לכלום, ולקחו אחריות ומוכנים לפצות אני עומד דום לזכר נספי השואה. אז זה מתקזז.

* הוועד האולימפי שלנו הם חתיכת אנ'לאיודעמה. בעצם אני יודע. כל מי ששמע את ורשביאק מגמגם אתמול בכל תחנות השידור הבין המון דברים שקשורים בספורט בישראל, בתוך שנייה.

* קמפיין אינטרנטי ממוקד בנושא נקודתי יכול לעבוד נורא מהר ונורא חזק. זה כלי מאוד חזק ומאוד מיידי. צריך לבחור היטב את המטרות. להבין מה עומד מאחורי כל דבר, ולחשוב טוב למה מצטרפים, וממה מתעלמים, ועל מה מסתכלים, ולמה מתנגדים. זו חובה של כל אזרח ישראל ואזרח רשת. הדברים קורים כאן היום. יאיר לפיד (האובססיה הזאת תעבור אחרי השבועיים הראשונים של הצורבניזול בתוספת הביפרלקס, הבטיח לי הפסיכיאטר. מצד שני גם לסער שיינפיין הבטיחו) קם ונפל באינטרנט. מי שרוצה להיות מוביל ולא מובל, להבין ולדעת את הדברים בשעת אמת, צריך להיות בבלוגוספירה, בטוויטר, בפייסבוק. עד שהעיתון יוצא בערב, האימפריות כבר עולות ונופלות.

* ובונ'ה - זה באמת עובד! שטויות. השער הצהוב עדיין עומד. שיטת המילט עודה קיימת. מדינת ישראל מוציאה מליונים על מורשת הטרנספריסט המת זאבי ואפילו לא גרוש אחד על מורשת דאהר אל עומר. ואולי זה הקמפיין הבא - מרכז מורשת דאהר אל עומר. צריך לחשוב על זה. מישהו יכול להמציא לי מם מגניב ממש בפוטושופ?