הבלוג של אבו אלמוג

אני עכשיו בתקופה מאוד משונה בחיים שלי, ואלו לא דברים שאפשר להרחיב עליהם את הדיבור בפורום הזה. ובכל אופן, היום היה לי יום מעצבן במיוחד מסיבות אלו ואחרות. החלטתי לכתוב כאן, כי אני יורד לפחות מפוסט בשבוע. זה כנראה קשור לנושא שממלא את חיי עכשיו וגוזל ממני את תעצומות הנפש שדורשת הכתיבה בבלוג הזה, אבל למה שגם הקוראים יסבלו? טוב, בכלאופן, יכולתי לכתוב על ניסים זאב שמציע לאסור סקס לפני הנישואים, וזה אפילו די מתבקש, אבל חסכתי מכם. החלטתי לכתוב פוסט שאני רוצה לכתוב כבר שנים על השיר שאני הכי אוהב בעולם וזה - I put a spell on you.

כשהייתי בן 16, והעולם היה כה חדש שדברים רבים טרם נקראו בשם, ואם רצו בהם היה צורך להורות עליהם באצבע, הגיע לארץ הסרט 'זרים' של ג'ים ג'ארמוש. זה נראה לי באותו הזמן שיא הפיסגה של אמנות הקולנוע. הגיבורה של הסרט, אסתר באלינט - הייתי מתחתן איתה גם היום לו הייתה נעתרת לתפילותי החרישיות, ואילולא אסר עלינו המחוקק המנדטורי את הביגמיה - שחקנית הונגריה צעירה שאיש לא שמע עליה לפני הסרט או אחריו, הסתובבה במהלך כל הסרט עם טייפ כזה גדול - אנחנו באייטיז, זוכרים? - שבו התנגן רק שיר אחד, "I PUT A SPELL ON YOU" (להלן: "IPASOY") בגירסה המקורית, של סקרימינג ג'יי הוקינס. הייתה אז תכנית צהריים של יואב קוטנר, ואני לא בטוח אם זה היה לפני או אחרי 'מה יש', וכל יום הוא השמיע גירסה אחרת לשיר הנפלא הזה. ראיתי את 'זרים' בפעם האחרונה לפני שנתיים בערך. הוא נראה עכשיו פחות מסעיר. יותר תרגיל של סטודנט לקולנוע מסרט עם התחלה, אמצע וסוף. אבל ג'ארמוש זה ג'ארמוש. ותמיד אזכור לו חסד נעורים. יש הרבה דברים שהסעירו אותי אז, שהיום נראים קצת בעייתיים. אולי התבגרתי. לך תדע. אז 'זרים' זה כבר לא זה, אבל "נרדפי החוק" שהגיע אחריו, עם ג'ון לורי מ'זרים' בתוספת טום וייטס שכבר אז הערצתי, ורוברטו בניני, עדיין עושה לי את זה. ג'ארמוש המאוחר זה כבר נושא לפוסט שלם. בכל אופן אנחנו כאן עם הוקינס ולא עם ג'ארמוש. אז יואב קוטנר השמיע כל יום גירסה אחרת של השיר הזה, ונדלקתי ונתפסתי, כנראה לכל החיים. מה שגורם לכתוב את הפוסט הזה זה שהיום בועז כהן שם את השיר בתכנית הבוקר שלו ב-88FM וכמעט עשיתי תאונת דרכים מרוב התרגשות.

זה שיר מאוד פשוט שהמילים שלו הן בערך כך - "אני מכשף אותך / כי את שלי / תפסיקי לעשות את מה שאת עושה / אני לא משקר / אני לא אסבול שאת מסתובבת / אני לא אסבול שתשפילי אותי / ולא איכפת לי אם את לא אוהבת אותי / אני שלך עכשיו. אני מכשף אותך / כי את שלי" אז הסנטימנט הבסיסי מוכר מאוד לקוראי הבלוג הזה, אבל מה שיפה בזה שבכל ביצוע יש לאותו רגש עצמו גוון שונה, ועל השיר המאוד בסיסי הזה הצליחו אנשים שונים לחלוטין ליצור יצירות שונות לגמרי, במינונים שונים של כעס / השפלה עצמית / רחמים עצמיים / נקמה / זדון וכיוצא בזה. 

אז יש לשיר הזה מיליונת'לפים גירסאות. אני אוהב מאוד שלוש או ארבע, ואני הולך לסקור כאן חמש. יש כל מיני דברים ביזאריים ממרילין מנסון עד דיאמנדה גאלאס - ילדים אל תנסו את זה בבית - ויש כל מיני ג'ו קוקר ובאדי גאיי, שזה בערך הקטע שלהם, ובגלל זה בדיוק הם לא מצליחים להסעיר. אז נלך על חמש הגירסאות האולטימטיביות לשיר הזה. 

נתחיל מהכי בסיסית - סקרימינג ג'יי הוקינס. אז זה ג'נטלמן שעשה קריירה שלמה על השיר הזה. הוא קצת יותר בדרן וליצן מזמר, וזה פחות או יותר הדבר היחיד שהשאיר אחריו. המופע שלו היה משהו די קרוב לבלקספלויטיישן. הוא כלל אלמנטים פרימיטיביים וקניבליים, הופיע כשבידו שרביט ועליו גולגולת מעשנת סיגריה שנקראה "הנרי", וכשלאפו צמודות עצמות כאילו היה אוכל אדם. השירה שלו רצופה בצעקות בלתי ברורות ונחירות חייתיות. אם מקזזים את כל זה, ומתעלמים לחלוטין מהמופע והקפיצות וגילגולי העיניים, יש כאן שיר גדול. התפרצות של אנרגיה חייתית, משהו חד פעמי. השיר הוא רוקנרול מאוד בסיסי של הפיפטיז, עם ליווי של הוקינס עצמו בפסנתר שנותן את הקצב, ויש גם תופים, גיטרה בס וגיטרה מובילה. בגירסה שאני מביא הוסיפו גם סקסופון, שלדעתי קצת קצת מיותר. ועדיין, ארבע דקות של תענוג. משהו מאוד מאוד פרימיטיבי ומטורף. היחיד שאפשר להאמין לו שהוא באמת חושב שהוא יכשף מישהי בכל החבורה הזו. בקטע של וודו כזה. לראות ולא להאמין.

עברנו לנינה סימון. היא פחות או יותר ההפך המוחלט מהוקינס.היא ליידי אמיתית, והביצוע הוא יותר ג'אז מכל ביצוע אחר שאני מכיר לשיר הזה. הבעייה עם הביצוע של סימון היא שהוא חסר לחלוטין את הכישוף של הוקינס, את הרצון לשלוט בבן הזוג הסורר. הביצוע שלה מאוד עצוב ונוגע ללב, אבל הוא יותר מתרפס מכל דבר אחר, ובשלב מסויים נשמע יותר כמו 'זמר שלוש התשובות' מ-IPASOY. השורות שהיא מדגישה  הן "לא איכפת לי אם אתה לא אוהב אותי, אני שלך עכשיו" שזה דבר שאני, באופן אישי, לא מתחבר אליו בכלל. אבל אני נורא נורא אוהב את סימון. לפני כמה ימים דיברתי עליה עם מישהי, וזה עשה לי נורא חשק לשמוע אותה, ועכשיו לא זוכר עם מי דיברתי עליה ובאיזה הקשר. אז אם את קוראת את זה וזוכרת שדיברתי איתך על נינה סימון, תני סימן. זאת הגירסה המוכרת של סימון לשיר (יש כמה), ואצלי במחשב היא מתחילה בפירסומת של פלאפון בערבית, אז תנסו להחזיק מעמד זה בערך שתי שניות ונגמר.

נטשה אטלס. טוב זאת סטייה שלי שאני ממש לא יכול להסביר. אולי התמונה שלה על העטיפה של אחד התקליטים כשהיא לבושה בתלבושת של רקדנית בטן ומעשנת נרגילה. עניין לפסיכיאטר שלי לענות בו. הבעייה בגירסה הזו היא שנפגשתי בה לראשונה כשהייתה פירסומת לסופר פארם, ועדיין אני מאוד אוהב אותה. יכול להיות שאלו הקטעים בשיר שהיא שרה בערבית (אנא סחארתכ). בכל אופן גירסה נהדרת.

טים קרי - הבחור הפציע לחיינו עם 'מופע הקולנוע של רוקי' ומאז רק שיחק את אותו תפקיד של הסוטה המסוכן עם המבטא הבריטי עד שהמאיס עצמו לחלוטין והפך לקריקטורה, בשלב די מוקדם של הקריירה שלו. אבל הייתה לו גם קריירה מוזיקלית מעניינת. הוא השאיר אחריו שני דברים מאממים, שהם בבחינת אבני דרך בביוגרפיה המוזיקלית שלי. SLOE GIN שהוא פחות או יותר השיר המדכא ביותר עלי אדמות, ואני נשבע שפעם שמעתי שדר בגלי צה"ל מסרב לבקשה של מאזינה לשדר אותו, ומסביר לה שהעולם לא כל כך איום. שנים חשבתי שזה שיר על בחורה איטית ושמה ג'ין עד שהסתבר לי שאותו סלו ג'ין הוא ג'ין שזיפים. אז אחרי ששומעים את השיר הזה, אז כל מה שנשאר לעשות זה פחות או יותר להערות לתוכך בקבוק שלם של ג'ין שזיפים ולחפש מקום מאוד גבוה לקפוץ ממנו. ובכל אופן שרדתי כמה וכמה שמיעות של השיר הזה. והדבר השני הגדול שקרי הותיר אחריו זה הביצוע שלו-IPASOY. זה ביצוע כועס, ומכשף, ומאיים, ועצוב, ויש בו אורגן כנסייתי בהתחלה, וגיטרה עצובה באמצע, וטים קרי הוא לרגע משהו קצת יותר אמיתי ממה שהוא בדרך כלל, וזה בכלל סבבה של שיר ותקשיבו.

קרידנס קלירווטרז' ריווייוול - או כמו שהיו קוראים להם בקול ישראל בסבנטיז 'תחיית מי הישועה הזכים'. את זה לא שמעתי במו אזני, אבל נכון שממש אפשר לשמוע את דן כנר אומר את זה? טוב, בלי קשר, זה הביצוע האולטימטיבי לדעתי. הפוגרטים האלה הם בסך הכל להקה די בינונית, שהבריקו על הבמה בוודסטוק ועשו איזה כמה להיטים, אבל סך הכל המדובר באיזה רוקנ'רול לא ממש מתוחכם ובדרך כלל לא ממש מרגש חוץ מהשיר הזה. זה פשוט הדבר הכי טוב שיש, ובית ספר לאיך לנגן ואיך לשיר ואיך לרגש. אני די בטוח שהבאתי את זה כבר באיזה פוסט, אבל אין לי כוח לחפש, ושיהיה עוד פעם. מגיע להם. כי זה פשוט הביצוע הכי טוב שאני מכיר ל-IPASOY ויש איזה מיליונת'לפים כאלה, אז זה די הישג, לדעתי. לילה טוב לכולם, ותהנו.