הבלוג של אבו אלמוג

טוב, אז יש לי חשבון לטוויטר. אני לא סגור בדיוק למה. זה מחובר לפייסבוק גם ולבלוג הזה מימין בצד למטה. זה שימושי אם יש לי משהו שאני רוצה שכל מי שחבר שלי בכל המקומות האלה ישמע. אחת לכמה ימים יש לי הברקה שמישהו עושה ריטוויט, בדרך כלל זה איזה אמירה שמאלנית שרחביה ברמן נתפס עליה, או שדנה שונרא אוהבת, ואז אני נורא מבסוט. סך הכל לא משהו ממש מרכזי בחיים שלי. יש לי אולי ארבעים עוקבים, ואני באמת לא מבין למה.

בקיצור לפני כמה דקות אני רואה כוכב נולד, ואז אני שומע 'פינג', ויש לי מייל. מסתכל בטלפון, כי שם אני רואה את המיילים, ואני רואה שעוקבת אחרי איזה אחת, הלוחשת לחלזונות.

מיהי ומהי? אצלי למשל בפרופיל בטוויטר מופיע משהו כמו "לסוציאליזם לפוסט ציונות ולאחוות עמים ברוח חזונו של דאהר אל עומר עליו השלום" כדי שמי שיראה ידע שמדובר בדגנרט שמאלני, ויתייחס בהתאם. אז הגיברת הזו מפרסמת את עצמה בחרוזים הבאים:

"המוות שלי זה השקט שלך, המהלכים שלי זה החששות שלך, המבט שלי זה המוות שלך, והחיוך שלי זה הקבר שלך".

סך הכל לא ממש מרגיע, נכון? המוות שלי זה משהו שיגיע, ואני מקווה שלא בקרוב, ומעדיף לא לחשוב עליו יותר מדי. הקבר שלי זה משהו בערך ברמה הזו, פרט לזה שאני מצווה שישרפו את גופתי ואת האפר ישימו בארומה בכרמיאל וכך אדע שמשפחתי מבקרת אותי על בסיס שבועי. אז השיר הפילוסופי הזה עורר אצלי כמה תהיות:

כאילו אני צריך לפחד שהבחורה הזו עוקבת אחרי?

אם לוחשים את זה לחלזונות, הם רצים יותר מהר?

איך בכלל היא הגיעה לחשבון הטוויטר שלי ומה יוצא לה מזה שתדע שאני חושב למשל שמירי רגב זה לא גליק גדול, או שלהופיע ביום ראשון בבוקר בבית משפט בבית שאן זה עונש שלא כתוב בספר החוקים?

סך הכל יש מין ז'אנר כזה בטוויטר של אנשים שעוקבים אחרי המון אנשים אחרים וככה יוצא להם שאחרים עוקבים אחריהם, אולי מתוך נימוס או משהו. אז לי השיר הזה לא עשה חשק לעקוב אחריה ואיתה הסליחה. בכל אופן הטוויטר מספר לי שיש לה 171 עוקבים ושהיא עוקבת אחרי 646 אנשים, וזה שיעור הצלחה לא רע לחשבון טוויטר, ואני מאחל לה כל טוב.

ובכלל שיהיה לכולם חג שמח. נגמר כל הקטע עם עוגות הגבינה. ממחר - כבש!