הבלוג של אבו אלמוג

אם מישהו חשב שהבלוג הזה ייתן למועד 30 השנה העגול לעבור בלי שאתייחס אליו הוא טעה. וכן, אני עדיין כועס. מאוד כועס. רותח.

הייתי בן 14, ובהתחלה מאוד התלהבנו, כולם. עפולה היא צומת דרכים שצריך לעבור בדרך לצפון. גם על מלחמת יום הכיפורים נודע לנו כשראינו את השיירות עולות צפונה דרך עפולה. אז עמדנו בצידי הכביש וראינו את החיילים עולים עם הכלים, ועצרנו אותם ונתנו להם שתייה קרה ופיצוחים. לא חשבנו שלא כל מי שעולה לא יירד. לא חשבנו שחלק מהכלים יהיו, למשל, בפלוגת החרמ"ש שמטוס חיל אוויר ירד עליה ונהרגו 34 איש. או סתם בסולטן יעקוב, או בכל מוות אווילי, מיותר, בלתי מועיל, ולבנוני אחר.

ואני זוכר את סבא שלי מסתובב מסביב לסלון ומקשיב לרדיו ויודע שהנכד - בן דוד שלי, שהיה מט"ק - בביירות. ואני זוכר את השמועות על המדריך בצופים, ואת האמירות על בחור כזה ובחור אחר, ואת הבכי של זו והבכי של זה.

רוב תושבי מדינת ישראל היום, כל מי שנולד לאחר מכן, וכל מי שהגיע לאחר מכן, וכל מי שטרם עמד על דעתו, אינם יודעים את הסיפור האמיתי. בשבילם מלחמת לבנון הראשונה היא כמו מלחמת קרים. משהו שהיה בעבר. והיה ויכוח גדול, ולא ברור היום מי צדק. אז שוב - העובדות. למלחמת לבנון השנייה נכנסו בזדון ובמרמה. רימו את העם וסיפרו שעושים מבצע של ארבעים קילומטר להפסיק את ירי הקטיושות. בסוף עשו תכנית "אורנים גדולה", הגיעו עד ג'וניה, שזה עיירת נופש קטנה ונחמדה צפונית לביירות, הרגו ונהרגו בדרך, כמו שצה"ל יודע, זאת אומרת במספרים די גדולים, ובצורה די מטומטמת, הסתבכו עם הצבא הסורי, ניצחו יפה במערכה האווירית וכשלו על הקרקע, ויש אנשים שעד היום לא ברור לאן הם נעלמו, ובסוף הכל כשל, והסתבך, ובני הברית הרצחניים שלנו, האדונים הנכבדים ג'ומייל, חבייקה, ג'עג'ע ושות' התגלו כשקרנים, וגם סיבכו אותנו קצת בעניין המאוד מכוער של סברה ושתילה. אז מה יצא? 18 שנות שהייה ב'רצועת הביטחון', שהביאו לנו עוד ועוד קורבנות אדם, וארגון החיזבאללה החביב, שהחליף את השלטון של אש"פ בדרום לבנון.

אז כמה לקחים -

פרסונלית לגבי - אני גדלתי בידיעה, שמקבלי ההחלטות שם למעלה, לא ממש חושבים עלי. יש להם תכניות, לרוב תכניות מטומטמות בצורה מחרידה, שאני, ג. אבו אלמוג, לא רק שאינן מכוונות לטובתי, אלא שהן מכוונות כנגדי אישית. שאם יש מלחמה היא מלחמת שולל איומה, שאליה נשלחים אנשים כמוני, תותחנים שהם בשר תותחים, כדי לקדם איזה אג'נדה הזויה (סדר חדש במזרח התיכון! בואו נושיב את ג'ומייל על כס הנשיאות, ונתחיל להזמין נופש בעליי ובג'וניה!) פוליטית או אישית. האג'נדה הזו היא אף פעם לא לטובתי. במקרה הטוב היא נועדה לקדם אישית את שר הביטחון או ראש הממשלה או אנ'לא יודע מי שחושב על הדברים האלה. במקרה הרע את האג'נדה הפנאטית הדתית הקיצונית ההזויה של הכיבוש. לרוב שילוב מחריד ומכוער של שניהם. אז אם יש מלחמה - היא מלחמת אין ברירה רצחנית. אם יש מיסים שאני משלם - הם הולכים להתנחלויות, רצוי לא חוקיות, רצוי על קרקע פלסטינית פרטית (הרעיון ההזוי מאתמול של לנסר את הבתים בפיזדלוך הזה בשטחים, ולשלם על זה עשרות מיליוני שקלים. מהכיס שלי, אלא של מי?) וכן הלאה. אז ההתניות משנות חיי הראשונות גוברות על כל זה, וכן, שירתתי בצבא, בקרבי (ונזרקתי גם ללבנון בלי שום סיבה נראית לעין לשהייה שם, וגם לאינתיפאדה הראשונה, וגם לשנייה, שכולן עונות על התיאור שלמעלה. ופייר, את לבנון השנייה פספסתי רק בגלל שפירקו את הצבא ובהחלטה מטומטמת פירקו את היחידה שלי, זרקו אותי הבייתה, ואחרי המלחמה התחרטו על זה והשיבו אותנו לפעילות, אבל סך הכל אני לא ממש מרגיש שגם המלחמה הזו הייתה הצלחה גדולה, ושהתיאור של 'מלחמת יש ברירה מטומטמת ואכזרית' לא ממש מתאים לה). אבל זו התניה. זה לא היה רציונלי. תמיד ידעתי שדופקים אותי, וחיפשתי איפה משקרים לי, ומה אתם יודעים, תמיד מצאתי.

פרסונלית לגבי הקודקודים - אז היום בגין ושרון זה מין סבאים נחמדים כאלה, שעשו רק טוב. בגין הוא מין דמוקרט ממלכתי כזה שהביא את השלום עם מצריים, ואמר 'יש שופטים בירושלים', ועשה את פרוייקט שיקום השכונות, ואיחד את העם, וזקף בגאווה את ראשם של עדות המזרח. ושרון, די זוכרים לו את ההתנתקות, מה שהפך אותו ליקיר השמאל. הוא עוד לא מת (kind of...) אז קצת קשה לדבר על דימויים, אבל אשכרה אני רואה בהחלט הספדים שלא ממש מזכירים איך הוא זרק את צה"ל למיותרת שבמלחמותיו (מהמוצדקות! מהמוצדקות! אמרה תעמולת הבחירות. בשלב שאף אחד כבר לא זכר, ולאף אחד כבר לא היה איכפת, ושש מאות וחמישים הבחורים הרקיבו בקבר השחור מתחת לאבן הלבנה מזה תשע עשרה שנים) ובדרך רימה את הציבור ואת הממשלה ואת ראש הממשלה. אז ילדים - משקרים לכם, והנה האמת. בגין היה מאני-דיפרסיבי, מסית ומדיח, שבהתקף של מאניה הלך בצורה עיוורת אחרי 'המצביא' שרון, ובהתקף של דיפרסיה הסיר מעל עצמו את כובד האחריות והסתגר בביתו. שרון, או כמו שדבר אחר היה קורא לו בימים הטובים, רב אריה זקסהונדרט אונ פופציג, הכניס את צה"ל למלחמה המיותרת הזו, והוא אחראי על כל טיפת דם שנשפכה לשווא, ונשפכו הרבה. אין דבר כזה משפט ההיסטוריה. הזמן משכיח, מערפל, מעוות. שלושים שנות שלטון ליכוד מאז, (טוב, היו ארבע שנים של רבין / פרס, וקצת ברק אם אפשר לקרוא לזה 'עבודה', וקצת קדימה שזה בעצם הרבה ליכוד) שיכתבו את ההיסטוריה, כך שהיום קשה למי שלא היה אז לדעת. אז מי שלא היה אז בארץ או בעולם או היה מאוד קטן מתבקש ללכת לחלקה הצבאית ולמצוא שם את הקברים מיוני 1982, וזה לא ממש קשה כי יש שש מאות וחמישים כאלה, וקצת לדבר עם מי ששם דומם, מתחת לאבן, ולהזכיר את השמות 'בגין' ו'שרון' ולראות מה התגובה.אם במקרה נמצא שם אב זקן, או אח מזדקן, או אפילו בן או אישה, אפשר לנסות גם איתם.

אז מה יהיה? כאן אני גונב קצת מאיתן הבר ונחום ברנע בידיעות, אבל לא כולם קראו. אז ככה, איתן הבר כותב שכששרון נכנס לתפקיד שר הביטחון כולם ידעו שתהיה מלחמה, וגם ידעו בדיוק איזה מלחמה תהיה. גם היום אנחנו יודעים שתהיה מלחמה ואיזו מלחמה תהיה. ההרכב הפרסונלי די מזכיר את 82 - ראש ממשלה קצת פנטזיונר וקצת מעופף, ושר ביטחון היפראקטיבי עם אג'נדה אישית שכולם יודעים מה היא. אז חברים, קדימה למלחמה הבאה! כולם יודעים איפה ואיך ומתי. וגם היא תהיה מהמוצדקות. 

נסיים בשיר הנחמד 'שתי אצבעות מצידון' שמספר על הסבבה של החיים של החבר'ה ששירתו בלבנון ואיזה כיף חיים עשינו שם. אז הייתה פעם גירסה מצחיקה שהיינו שרים על אחד החבר'ה בסוללה, "רואה ילדה קטנה בכפר / אך היא בורחת למנזר", ומעבר לזה אני לא זוכר. אני רק רוצה לספר שכשאני הייתי בלבנון, אז ההיא ההיא, שנורא רציתי, הלכה לסרט הזה בדיוק עם מישהו אחר. נכון לא פייר? אבל זו הבעייה הבסיסית של חיילים קרביים. זה לא קשור ללבנון.

ועוד משהו, יש קבוצה בפייסבוק שנקראת  רצועת הביטחון מלחמה ללא שם שפועלת להכיר בשהייה ברצועת הביטחון כמלחמה ולתת לנו אות. אני נורא מתחבר לזה, ולכל הסיפורים והתמונות שעולים שם. ואני ממליץ לכל מי שמרגיש כמוני להצטרף אליהם, ואולי נקבל אות. מה, לא מגיע לנו?

אז המדים והנשקים בקליפ הם קצת שנות האלפיים ופחות שנות השמונים, אבל יש שם הרבה תמונות של תותחנים בפעולה, וזה נחמד.