הבלוג של אבו אלמוג

טוב. אין לפוסט הזה קשר לריגול. סתם כותרת פרובוקטיבית. מבטיח הבלחה של אוסטין פאוארס בהמשך. ולענייננו -

הידעת?

* ברשת ב' מדי שבת בבוקר בין 5 ל-7 יש שעתיים עם אייל גולן. למה? מי שומע את זה? מי ממעריצי אייל גולן שומע רשת ב'? מי מהקשישים הגריאטריים שעוד זוכרים את המיקום של התחנה הזו בסקאלה (94.5 FM - אהה! האלצהיימר טרם היכה בי את מכתו!) שומע אייל גולן? למה זה טוב? שעתיים! בין חמש לשבע! מישהו ישלם על זה. בעצם אני. זה השידור הציבורי.

* הלילה של אלבומים קלאסיים ב-88 FM הוא גם כן בלוף גדול. הלילה הזה, שמסתיים בשש, כלל את האלבום הזה המשולש של פורטיס מ-2009, שאשקרה גם לפורטיס לא היה כוח לשמוע אותו עד הסוף. בסדר, בלונדיניות על אוטוביאנקי (או שמא ג'ינג'יות על אלפא רומאו? לא זוכר) זה אחלה שיר. אבל אלבום משולש?

נשארנו עם גל"צ. גלגל"צ היא לא אופציה. זה המטריקס. זה שירים שאייג'נט סמית' משדר ישר אל המוח של הבטריות האנושיות שלו כדי לכפות את המשך הציות. אסור אסור אסור. 

אז יש שם בגל"צ שעה כזו של שירים שנס ליחם שמשדרים חיילים שנשארו שבת. אבל זו האופציה הסבירה. אז היום מצאו איזה פסטיבל "דרור יקרא" מתחילת שנות השבעים, שכלל בעיקר זמרים 'מזרחיים' כמו שימי תבורי הצעיר והסבבי, ששרים פסוקים מהמקורות בליווי תזמורתי. אמאל'ה! בהתחלה התבעסתי אחרי כן התעצבנתי. דבר ראשון, בתקופה הזו נוצרה המון מוזיקה מזרחית אותנטית, שפשוט לא השמיעו אותה, שהיא עדיפה באיכות שלה בערך פי מיליון על הדבר המגוחך הזה. זאת אומרת שאם זמר מזרחי רצה לקבל איזה הכרה ממסדית הוא היה צריך להשפיל את עצמו ולהשתתף בדבר הזוועתי הזה. כאילו כל הכרכים של אדוארד סעיד, הומי באבא ופרנץ פנון לא יצליחו לתאר את הזוועה הפוסט - קולוניאליסטית הזו, אבל בוא ניתן לגורביץ' (דוד, לא יוסי), לנסות - מתוך אנציקלופדיה של הרעיונות, הערך "פוסט קולוניאליזם", עמ' 929:

"השיח של השליט והשיח של הנשלט מורכבים לעיתים קרובות לא רק מפרקטיקות של ידע אלא גם ממחוזות של פנטזיה ותשוקה המצויים בלא מודע של השיח הקולוניאלי: דימויים, מיתוסים, אובססיות ותביעות - אלה הם החומרים שמהם עשויים החלומות הקולוניאלים של הצדדים. חומרים אלה הם פטישיסטיים במהותם משום שהם נותנים ביטוי לפעולה כפולה של קיבוע והכחשה בפומבי. בדומה לפטיש הפרוידאני המפצה את האני מפני חרדת הסירוס אך גם מקבע את החרדה במצב של קבע - כך דינו של השיח הקולוניאלי. זהו שיח הבנוי מפנטזיות חלליפיות שנועדו למלא את מקומו של המקור הנעדר - הזהות המקורית של השליטים והנשלטים. אלה גם אלא מעצבים לעצמם זהות בדויה למחצה, מורכבת מדימויים, חרדות ותשוקות, רוויה באהבה עצמית ובתוקפנות, פרי הקונפליקטים הבלתי פתורים במישור המדומה" וואלה! דרור יקרא!

 מה שמעצבן הוא שזו גם מוזיקה איומה בצורה שקשה לתאר. ולחשוב שזו הייתה השנה שניל יאנג וקרייזי הורס הוציאו את "Everybody knows this is nowhere". אפשר להגיד כאילו - מה אתה משווה. אבל יש מקום להשוואה. זו הייתה המוזיקה הפופולרית של אז. זה מה ששמעו ברדיו. זו הייתה התודעה המוזיקלית של מי שגדל אז. שלי - לעזאזל! לא נשכח ולא נסלח.

אחרי כן זה התחלף בעיבודים של אותה תזמורת לשירים של ברט בכרך בביצוע עדנה גורן. טוב. סביר, אפשר לצעוד לצלילים האלה. לא מגיע לכלל "סבבה", אבל לא מעצבן כמו הדרור יקרא. בכרך חמוד, למרות שעדנה גורן מעצבנת. הדימוי שהתקבע אצלי שלו זה כשהוא מנגן על גג האוטובוס בפסנתר כנף לאוסטין פאוארס (הבטחתי וקיימתי) וליז הארלי ב"מרגל שתקע אותי". נורא רומנטי. ואלו גם שירים שמתאימים לתזמור של התזמורת הזוועתית הזו של רשות השידור. כאילו אם משהו מתאים להם אז זה זה. כל הרומנטיקה הזו גם הזכירה לי את המטרה האמיתית של כל הצעידה הזו - להיות יפה וחטוב עבור ש' שלי.

אז העברתי עם בכרך את הכמה קילומטרים האחרונים, וסיימתי צעידה של שישה קילומטר. מי שילחץ על הקישור יראה את מפת הלוויין של הצעידה הזו באתר של הספורטס טראקר. המסלול נראה נורא כאוטי, אבל למעשה הוא מדוד ומתוכנן, עם מידה סבירה של עליות וירידות, ומקטעים שמדודים גם בזמן שלוקח לעשות אותם וגם במרחק שלהם. עבדתי על זה קשה. אז עכשיו אני כנראה יותר חטוב ויותר יפה. מחכה לי ארוחת בוקר של אלופים. הפייבר 1 הזה שאנה קוראת לו 'דוגלי' ובצדק, עם יוגורט 0% ובננה חתוכה בפנים. לפני כמה ימים אלמוג ראתה אותי אוכל את זה וביקשה גם. אחרי שתי כפיות היא קמה מהשולחן ואמרה "אבא, זה לא בגלל שזה לא טעים. אני פשוט נורא מלאה".

שבת שלום לכולם. דרור יקרא!

בעצם עוד משהו קטן - מי שרוצה לקרוא את הטקסט הכי איכותי שכתבתי בחיים שלי מוזמן לטרקלין. הנושא הוא כמובן המילט, שבטח מה זה יצא לכם מכל החורים, אבל יש בו את יעקב יוסף (הבן של עובדיה יוסף) ואת ישעיהו ליבוביץ' והרב בקשי דורון, וזכריה בן אבקולס ובעילת זנות, ונורא סבבה. רק את דאהר לא הצלחתי להכניס שם, לסלט. כי זה הטרקלין וצריך להיות משפטיים.  

אפרופו דאהר. אני מייסד בזאת את הזרם המונרכיסטי במחאה האנרכיסטית, וקורא לכל מי שיש לו רגליים וגר במרחק סביר לצעוד היום בערב מכיכר הבימה לרחבת המוזיאון. אופס - איזה פטור נתתי לעצמי בלי לשים לב. עוד נדבר על זה. יאללה ביי.