הבלוג של אבו אלמוג

טליק הוא הבנאדם שקלט אותי כאן לישראבלוג, ובכלל מחזיק בלוג מעניין, שדי מזכיר את שלי בתערובת של סיפורים אישיים והגיגים ברומו של עולם. שלשום הוא השתתף במשחק חברתי שרץ כאן, כך אני מבין, מ-2003 או משהו כזה, ובו בלוגר מספר על עצמו עשרה דברים שקוראיו לא יודעים ולאחר מכן מעביר את השרביט לבלוגרים אחרים, והם, בתורם מספרים, ומעבירים, וכך הלאה, מין תרמית פירמידה כזו. אז בגלל שאני מאוד אוהב את טליק, אז אני משתתף. זה לא מסוג הדברים שהייתי כותב עליהם בדרך כלל, כי אני שומר על מעטה מאוד עבה של ימבה דברים שאתם לא יודעים עלי. ואם יש משהו שאתם לא יודעים, אז יש לזה כנראה סיבה מאוד טובה. יש לי חיים מאוד מבולגנים בכמה מישורים, ואני נשוי לש' ששומרת בקנאות על פרטיותה, וכל פעם ששמה מוזכר, או אפילו האות הראשונה של שמה, אז היא מאוד כועסת, ומה לעשות שרוב הדברים המעניינים שקורים בחיים שלי קורים איתה? אז הבלוג הזה נראה לפעמים אישי מאוד. אבל מי שיקרא לעומק יראה שלמשל אני לא כותב על שום דבר אישי מאוד שקרה לי אחרי 1987, שחלקים מהמשפחה שלי לעולם אינם מוזכרים (ידעתם שיש לי אח בפתח תקווה?) וכשמקלפים מהבלוג שלושה ארבעה נושאים שחוזרים על עצמם - הערצתי האובססיבית לדאהר אל עומר, השער הצהוב, התזה וכתיבתה, והואגינה היהודית, אז נשארים בעצם עם מעט מאוד, וכנראה שיש לזה סיבה טובה. 

טוב, אז נרביץ פוסט מהיר, נפרסם אותו פחות מעשרים וארבע שעות אחרי פוסט קודם, בשבת בבוקר (קהל קוראים מצומצם בהרבה בשני הקריטריונים האלה) ונקווה לטוב.

אז הייתי יכול לעשות רשימת מכולת של עשרה דברים, וכבר יש לי שניים - האח בפתח תקווה (סקופ! כאילו אתם מסתכלים עלי עכשיו אחרת לגמרי, לא?) והתרנגולות שבלול בחצר שכתבתי עליהן בבלוג הקודם ואמרתי בפירוש שזה חלק מעניין השרביט ועובדה שאתם לא יודעים עלי. אבל זה לא יהיה מי יודע מה מעניין. אלה התרנגולות, אחרי שרמי האכיל אותן הבוקר. לא משהו לכתוב עליו לקוראים, נכון?

אז מה עוד אפשר? הנושא המרתק תמיד סקס הוא מחוץ לתחום, כי אני אדם ביישן מטבעי ופוריטני כאם מנזר פרוסית. אז התנוחה החביבה עלי, עם מדי האומנת הצרפתיה, הטרמפולינה, השוקר החשמלי והגבינה הבולגרית (אבל בזמן האחרון רק 5% בגלל השומרי משקל) לא תפורט כאן. גם השיטה של טליק "לא בגדתי באשתי, ולא עישנתי סמים" לא עובדת. למה מה, אם הייתי בוגד באשתי ומעשן סמים, אז כאן, בדיוק, במקום הכי פומבי בעולם, זה המקום שהייתי ישר רץ לספר, במסגרת משחק חברתי בבלוג ציבורי. 

החלטתי לכתוב סיפור קצר אמיתי ומסעיר (טוב. יש גם קצת סקס. אבל רק קצת) מקורות חיי, ובכל פעם שתהיה עובדה מעניינת לציין אותה בהערת שוליים, וכשאגיע לעשר (שתיים כבר יש לי. האח בפתח תקווה והתרנגולות) אז עשיתי את שלי. הנה זה בא.

שתי נשים בחיים שלי אמרו לי שאני יפה. (3) למרבה הפליאה אף אחת מהן לא הייתה אחת משתי הנשים שאיתן עמדתי בקשר מונוגמי ארוך טווח. (4) אחת מהן הייתה אחות בבית החולים שערי צדק בירושלים, שם אושפזתי אחרי ניתוח תוספתן בשנת 1992. (5) איך שהתעוררתי מהניתוח היא סידרה לי את המיטה וסידרה את התחבושות וכאלה. היא די ענתה על המודל התיאורטי (6) וחשתי אי נעימות מאוד גדולה מזה שהיא מטפלת בי כך. היא הרגישה ושאלה אם הכל בסדר, ואמרה שכבר ראתה דברים גרועים יותר, ושאני נראה בסדר גמור. "קצת עודף משקל" צחקתי. ואז היא אמרה "זה בסדר גמור. אתה גבר די מושך. אני אוהבת את הגברים שלי בדיוק כך." יותר לא ראיתי אותה. 

הפעם הנוספת הייתה כמובן בשנת הפלאים 1987. חזרתי לסוללה אחרי ההדחה מקורס הקצינים והכלא וכל זה (7) וגיליתי שבהעדרי מונה למסו"ל קצין שמאוד לא אהבתי שנקרא ג'. כשנכנסתי אליו לראיון הקבלה, לקבל את הצוות שלי, הוא אמר לי משהו כמו 'אני לא מאוד שמח לראות שחזרת לכאן'. זו הרמה להנחתה, ומי שמכיר אותי יודע שאני לא מפספס דברים כאלה. אז עניתי משהו כמו 'זה הדדי', וכל מי שהיה בחדר צחק, ונרשמתי ברשימה השחורה הקטנה לנצח. אז זה התחיל מזה שבמקום לקבל צוות נשלחתי לקורס מש"קי אב"כ בצריפין. (8) זה לא היה נורא. היו שם חבר'ה שהיכרתי כמו איציק אסיא מהקורס, ושי דרורי שלמד איתי בתיכון ואחרי כן נהיה מ"כ בגולני. אז זה היה לימודים בכיתות כאלה רוב היום, וקצת תרגול מעשי עם מסיכות וחליפות וגז מדמיע, מה שהיה די מאוס, וסיימנו במסע אלונקות של 12 קילומטר עם מסיכות וחליפות שעד היום אני לא מאמין שהצלחתי לעשות, אבל אז הייתי בכושר פגזי. 

טוב, בקיצור, שאהבה נפשי, אותה ת', הייתה גם היא בצריפין בקורס קצינות תחזוקה. היינו אז בשלב ה'אוף' של האון ואוף, ודי חיזרתי אחריה ורציתי לחזור ל'און' (מה שבאמת קרה כעבור כמה שבועות). אז היינו קובעים אחרי הצהריים בקולנוע בצריפין ורואים סרט. היה בצריפין קולנוע ישן מימי הבריטים, שהג'ובניקים שם יוכלו לראות סרטים. עד כמה שאני זוכר זה היה בחינם, ובאמת קולנוע מהסוג שאני זוכר מעפולה מימי ילדותי, עם כיסאות כאלה חורקים מעץ, וקהל שמעשן, ושורק, ומסביר לשחקנים מה לעשות. אני זוכר למשל שראינו את הסרט 'המתופפת הקטנה', ובסיום הסרט, בקטע שחיל האוויר הישראלי המרושע מפציץ את מחנה הפליטים והורג את כל הפלסטינים הנחמדים, אז כל הקהל קם על הרגליים ושרק ומחא כפיים. כל הכבוד לצה"ל. האמת היא שבשבועיים שנמשך הקורס ראיתי כך איזה חמישה סרטים, אבל חוץ מהמתופפת הקטנה ועוד איזה סרט נוער עם תום קרוז שאז היה על משבצת הכוסון לנערה המתבגרת, אני לא זוכר שום דבר. 

אז כשנכנסתי בפעם הראשונה לקולנוע וחיפשתי שם את ת' היא הייתה עם חברה שלה, והן הסתודדו ומאוד צחקו. אחרי כן ת' אמרה לי שכשנכנסתי לאולם החברה הצביעה עלי ואמרה - את רואה את החי"רניק הבלונדיני? כזה בדיוק אני רוצה. אז הייתי בלונדיני כמו שהייתי חירני"ק (9) אבל זה מאוד החמיא לי. כשסיימתי את יחסי עם ת', באופן לא הרמוני, אני כל כך כעסתי עליה והיא עלי שלא הייתה לי את האפשרות לבקש ממנה את הטלפון של החברה שחושבת שאני חירניק בלונדיני בדיוק כמו שהיא רוצה. האמת - די נמאס לי מקצינות תחזוקה באותו שלב. אני לא חושב שהייתי יכול עוד סיבוב בכיוון הזה. הייתי מותש נפשית ופיזית. לגבי הקשר הבא שלי הייתי די בטוח שאני רוצה לוודא היטב לפני שהכל מתחיל שהגברת סיימה את השירות הצבאי בתור טוראית. אני זוכר שהיו דייטים פוטנציאליים שממש ביקשתי תעודת חוגר. אז בסוף מצאתי משהו כזה וזה החזיק לא רע.

אז זה פחות או יותר הנשים שאמרו לי שאני יפה. לי אישית אין אשליות. אין כאן איזה משהו שיכול לרכך את המכה. אני רואה את הפרצוף הזה מדי בוקר בראי ויודע מה הוא שווה. ש' לא משקרת לי בעניינים האלו. ת' תמיד הייתה אומרת שהעיניים שלי ירוקות. ש' אומרת שהן צהובות. זה אולי פחות מחמיא, אבל כשהיא אומרת את זה אז אני יודע שהיא כנה איתי, וזה הבסיס הכי טוב לקשר. (10)

אז הנה הגעתי לעשר, אפילו די בקלות. 

אז למי אני מעביר את השרביט? זה צריך להיות אנשים מעניינים שאני עוקב אחרי הבלוג שלהם ומגיבים כאן הרבה, וישתפו פעולה. אז אני חושב על הצופה מהצד שבטח יש לה הרבה מה לספר, וכמובן שיר דמע שיש לה את הבלוג הכי אישי בישראבלוג לדעתי, אז לספר משהו שהקוראים עוד לא יודעים זה אתגר אמיתי. 

עוד משהו שאני חייב כאן לקוראים זה המכרז על השם של האופניים. אז הזוכה הוא "עומר" בגלל האפשרות להגיד - "אני הולך לדהור על עומר". (כאילו שמישהו שומע אותי בחמש וחצי כשאני דוהר על עומר... היי, זה באמת הולך חלק!) וגם בגלל השיר של יהודה אטלס, שהוא המוטו של התזה שלי -

"בדיוק בערב שלפני ל"ג בעומר / הייתה חגיגת יום הולדת לעומר / והסיפור ששמענו ממנו היה / שאביו ערבי ואמו יהודיה / יש לו דודים גם בבקה אל גרביה / ולפעמים בבית הוא הולך בגלביה / אומר מעליש ומרחבא ומפיש / ואוהב גם חומוס וגם גפילטע פיש" (11) 

3. הנה עובדה שלא היכרתם! זו העובדה השלישית אחרי התרנגולות והאח בפתח תקווה. האמת זה די הישג בהתחשב באיך שאני נראה.

4. זו פחות או יותר עובדה שידעתם, אבל יש צורך לדוק פורתא. הראשונה היא ש' שלא מכבר חגגנו עשרים שנה לנישואים. השנייה היא ת', שהקשר היה כזה און אוף מסוף 1986 עד ספטמבר כזה 1988.

5. בונ'ה - זה יותר קל ממה שזה נראה, השרביט הזה!

6. שיער שחור גולש, עיניים חומות, והאמת היא שגם מדי האחות היו בדיוק במקום, אבל אנחנו כאן מגיעים למקומות ממש מופרעים.

7. די בטוח שלא ידעתם, אבל זה סיפור ארוך ואין לי כוח.

8. אני מש"ק אב"כ כל"צ נע"ת. זה מה שרשום בתעודה שהייתה לי ואיבדתי, אבל היה עליה סמל של ינשוף מאוד יפה. כל"צ נע"ת זה "כלל צהלי נוסף על תפקיד", אבל בסוללה צחקו שזה "כל צעיר נופל עליו תיק".

9. כשהיה לי שיער הוא היה מין סוג של חום בהיר מאוד מדובלל. כשהייתי ילד הייתי בלונדיני. זה נעלם מתי שהוא בגיל 16 - 17, וכמה שנים אחרי כן גם השערות עצמן נעלמו. 

10. המתכון שלי לקשר זה כנות. אה... כן, ורצוי למצוא בת זוג יפה, חכמה ומקסימה. לי זה עבד. 

11. הנה עוד אחד צ'ופר - גם אני אוהב גם חומוס וגם גפילטע פיש.