הבלוג של אבו אלמוג

כובד הראש בכמה הפוסטים האחרונים, שלא לומר הדיכדוך, איבדו לבלוג הזה את אחרוני קוראיו (ירידה ריאלית של 150% בערך לעומת השבוע המקביל בחודשים יוני ויולי). הפיכתו של הבלוג לבלוג הבריאות, הכושר הגופני והתזונה הנכונה של אבו אלמוג, גם הם תפנית מטרידה ובעייתית משהו. לכן החלטתי - שוב - לחזור לעיקר עיסוקו של הבלוג, ולכתוב פוסט קלאסי, פרוגרמטי, בעל חזון ותנופה.

מה שהביא אותי לפוסט הזה הוא כתבה הזויה משהו בכלכליסט, על היוונים שחוזרים לדת המקורית שלהם. האמת היא שזה לא רעיון חדש. כשהייתי ביוון (ב-1982, בעוונותי) אמרה לי שם אחת היווניות שהיא נורא מעריצה את היהודים שהצליחו לשמור על הדת המקורית שלהם בעוד שהיוונים אימצו את הנצרות שהיא ממקור זר.

אז נורא אהבתי את האמירה הזו, ועובדה שאני זוכר אותה גם היום, כשלושים שנה לאחר שנאמרה. היום אני חושב שהיא שגויה בשני חלקיה. ראשית, היהודים לא ממש שמרו על הדת שלהם, כי מה שנקרא הדת היהודית היום, ומה שעבדו אבותינו בתקופה שלפני חורבן בית ראשון, איך להגיד, שני דברים שונים. כל העניין הזה לא חדש, ויש כל מיני, מעדיה חורון ועד פינקלשטיין שפחות או יותר מסבירים לנו את מה שאומרת ההגדה של פסח, 'מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו', רק מסבירים שהעניין הזה, של העבודה הזרה, נמשך קצת מעבר לאברהם אבינו. עד כמה שאני זוכר, לפי התיאוריה הכנענית הקלאסית, הדת היהודית המונותיאיסטית נוצרה באופן מלאכותי מצורך פוליטי מובהק בעת עריכת התנ"ך לאחר חורבן הבית. שנית, ישו, איך שאני רואה את זה, הוא יותר הלניסטי מיהודי, אבל גם זה עניין עמוק מדי לפוסט הנוכחי.

אבל בקיצור, זה נראה רעיון טוב. עכשיו, ליוונים יש ים של בעיות, שכנראה הביאו את החבר'ה בכתבה שהם כנראה מאוזנים שפויים ונורמטיביים בכל אלמנט אחר של החיים שלהם, להתלבש במין טוגות כאלה עם עלי דפנה על הראש ולהתפלל לאפולו, שזה קצת הגזמה פרועה לדעתי. אבל לנו יש יותר בעיות, והבעיות האלה, איך לומר, לוקחות את אלה של היוונים בהליכה. היהדות היא סבבה של דת, ועובדה שאני יהודי. גם האיסלם הוא משהו משהו, ברמה של לפחות בעשיריה הראשונה בין הדתות המונותיאיסטיות. העניין הוא שגם לזה וגם לזה (שזה פחות או יותר שתי הדתות המובילות באזור השיפוט של הסולטנות העתידית, ועם הכשדים האוניאטים הסליחה) קמה פרשנות כזאת פונדמנטליסטית, שגורמת לאנשים קצת לקחת רובים ופצצות וכאלה ולהרוג זה את זה וחבל.

אז אנחנו צריכים משהו פחות מונותיאיסטי. שתהיה אפשרות שגם אני צודק וגם אתה צודק. לא אלוהים או אללה ושום דבר באמצע נוסח - My way or the highway, או כמו שהיו אומרים אצלנו, בתותחנים, נעלה שנינו על גבעה 411 ורק אחד מאיתנו ירד משם, אלא משהו שמזמין גישה נוסח - אתה תעבוד את אודין, ואני את אפרודיטה, ותראה איזה סבבה אנחנו מסתדרים.

הכנענות זה יופי, ויש כאן איזה מקום לפולחן משותף של יהודים (במוצאם) וערבים, אבל יש כמה בעיות. ראשית, כל הקטע של להקריב את הילדים למולך, למרות שזה בדיוק, אבל בדיוק מה שבא לעשות באמצע אוגוסט, כשיש עוד שבוע וחצי ולא רואים את הסוף. אבל כשמגיע ספטמבר ומזג האוויר קצת מצטנן, והילדים יושבים על השיעורי בית, אז העניינים קצת נרגעים, ולהקריב למולך זה קצת בלתי הפיך. שנית, סך הכל כולנו קראנו את ספר יהושוע, וזוכרים את הג'נוסייד שנעשה בחסידים של אותם אלילים עצמם, אז אני לא סגור על זה עד כמה הם ירצו לקבל אותנו בתור מאמינים, ואם לא ירצו לסגור עכשיו את החשבון על כל הדם הגירגשי השפוך.

האמת - ניסינו כבר ולא עבד. הרעיון הכנעני לכשעצמו הוא לא רע, אבל אנשים לקחו אותו לכל מיני כיוונים פוליטיים, ויצאו משם כמות רצינית של פשיסטים לא קטנים, אללה ירחמם, אהרון אמיר ורטוש וכאלה, שלקחו את זה לכיוונים שאללה יוסתור. ניתוח נכון, למשל, של הברית עם הפלנגות במלחמת לבנון הראשונה, לוקח אותנו ישר לרעיונות ההזויים של 'ברית המיעוטים במזרח התיכון' שמגיעים לאותו בית יוצר עצמו, שהוא בעיני בעייתי ברמות. אפשר לקחת את זה לכיוון של 'המרחב השמי' של אורי אבנרי וכאלה, אבל גם זה אשקרה די מגוחך, ואיש לא ישכנע אותי שאבנרי, עם כל הכבוד, וכל המבטא, הוא היורש הישיר של שם, חם, ויפת, עשתורת וכל אלה. יש כאן פער של כמה אלפי שנה, שקצת קשה למלא, וגם מאוד בעייתי, אם נזכור שכל הכנענים הכי כנעניים כמו רטוש, חורון וכאלה, נולדו ממש בגלות, מה שפוסל אותם מלהיות כנענים לפי התורה של עצמם, אבל אני סוטה מהנושא. אנחנו צריכים משהו שלא ייצור איזה פער משמעותי, שצריך לעוות ולעקם את ההגיון בשביל לעבור אותו, וגם שהוא דבר שעוד לא ניסו, חדש חדיש ומחודש.

אוקיי. מישהו היה פעם בסושיה ישראלית? אז כאילו הדבר הלהיטי שם זה "סושי פנקו" זאת אומרת שלוקחים את האצה, עוטפים אותה בפירורי לחם כאילו הייתה שניצל, ומטגנים אותה. כל יפני ראוי לשמו שרואה את הדבר הזה היה מבצע חרקירי מיידי. אבל לישראלים שאוהבים מטוגן בשמן עמוק עם פירורי לחם זה טוב. אז לקחו משהו מאוד יפני ייחודי, שינו אותו לגמרי כך שיתאים לחיך הישראלי, נתנו לו פרשנות מקומית, וזה טוב לכולם. היפנים לא יודעים ולא איכפת להם (למישהו היה מזיז אם ביפן היו מוכרים דג נא בתוך פיתה בתור פלאפל?) ואנחנו מקבלים משהו שאנחנו חושבים שהוא יפני, וטעים לנו וטוב לנו. וזה מה שנתן לי את הרעיון לשינטו גלילי.

אוקיי, אני לא ממש סגור מה זה שינטו, אבל גילי חסקין מספר לי ש-

"השינטו הוא דת טבע ללא מצוות וללא כתבי קודש. אין לה מייסד מסויים או היסטוריה, או מערכת של חוקי מוסר. הפירוש הוא 'דרך האלים', והדת דוגלת בריבוי אלים. כל אדם עשוי להפוך לאל במותו, ולכן הפולחן הוא גם פולחן האבות. השינטו שרד, שלא כמו דתות טבע אחרות, הודות לגמישות ולסובלנות שגילה כלפי דתות אחרות, והסובלנות שגילו כלפיו"

ב י נ ג ו !

אז עובדים קצת על שינטו גלילי. נחליף את הפוג'יאמה בהר מירון (גם הוא מושלג פעם בשלוש ארבע שנים, באמת, ואפילו הייתי שם בשלג בחורף האחרון), ויש לנו את כל האלמנטים של דת שינטו גלילית. בפולחן האבות אני די עוסק ממילא, וזה יהיה די כיף להפוך את הגנאלוגיה שהיא עיסוק כיפי ודי אינטלקטואלי בפני עצמו, לשיעור חובה בבתי הספר, במקום - למשל - שיעורי תושב"ע שאשקרה משעממים וגם כתובים קצת בארמית, ואני לא סגור על זה שכל המערכת המוסרית של תקופת התלמוד עוד ממש תקפה כאן ועכשיו. כל הרעיון של להעריץ את הטבע גם כן הולך יופי, כי פייר בכל מה שנוגע לטבע יש לנו כאן בגליל אפילו עודפים, כל עוד התלביבים והיזמים למיניהם לא הרסו לנו אותו. גם ה'ללא מצוות וללא כתבי קודש' די תופס.

אז אני כבר רואה בתי מדרש שינטו מקומיים, ליהודים ולערבים, שילמדו את דת השינטו הגלילית. נעריץ את אבותינו, אלו שחיו בגליל ומחוצה לו, ואת כל מיליוני האלים, ואת העשבים והצמחים (אבל לא את האדמה. את הערצת האדמה נשאיר למונותיאיסטים. עשבים וצמחים יש מספיק לכולם, ותמיד אפשר לגדל עוד.) ונגלה גמישות וסובלנות וכאלה.

אני מודע גם לרקורד הבעייתי של השינטו במאה ה-20, ולשובל הדמים שהשאיר אחריו מננקינג ועד מנילה, אבל נסדר את זה כמו הסושי פנקו. זאת אומרת אני מניח שסושי אמיתי, לא עם סלמון או טונה שבאמת אנחנו רגילים לאכול חי, אלא עם באמת דג שלא בישלו (או אפילו עם הפוגו הזה שיש ממש אנשים שמתים מזה) זה דבר די שונה ממה שיש כאן, ואולי, נאמר בעדינות, יכול להיות שהדבר האמיתי לא כל כך טעים לנו כמו הפירוש הישראלי. אבל אנחנו נותנים את הפירוש שלנו, ומשאירים את הדג הנא (ביחד עם האימפריאליזם, החרקירי, והרצון ליצור את מרחב השגשוג המזרח אסיאתי המשותף בדם ואש ממלבורן ועד קליפורניה) ליפנים.

אז סגרנו על ריבוי אלים, הערצת אבות, ועוד אלמנט זה צייתנות ללא גבול לקיסר, או במקרה שלנו לשולטן (במקרה יצא שזה יהיה הבן שלי, בסדר? כאילו מבחינה שינטואיסטית זה נורא מסתדר, כי יש לו שושלת מסודרת שמגיעה אחורה עד דוד המלך, שהיא ריאלית והגיונית כמו השושלת של הקיסר שמגיעה עד אלת השמש). כבר סגרנו בפוסטים קודמים ששיטת הממשל הראויה בגליל היא מונרכיה פרנץ יוזפית כזו, והדברים ידועים.

אז נסיים בהאיקו, עוד מסורת שאפשר להתאים ולחדש, ואין מתאים מאווירו הצח של הגליל לכתיבת האיקו:

חתול מפהק

מחכה בחום אוגוסט

לאחמדינז'א'ד