הבלוג של אבו אלמוג

שנת בר המצווה של פלג עומדת להתחיל. הוא יהיה בן 13 בינואר 2014. אני רציתי שהאירוע יהיה עבורו בעל משמעות, ולכן החלטתי להצטרף מעתה באופן קבוע לתפילות בבית כנסת, על מנת שהוא יהיה רגיל לתפילה בעת שיעלה לתורה. הרעיון זה להתחיל עכשיו, לפני החגים, ולתפוס שתי עונות חגים לפני הבר מצווה. עם כל מה שביניהן.

כשהייתי ילד היו שני בתי כנסת שהייתי הולך אליהם. בית הכנסת של סבא בעפולה, בו עליתי לתורה, ואליו היינו הולכים ברגל בראש השנה וביום כיפור. זה היה בית הכנסת הגדול בעפולה, ובו היו בחגים מאות מתפללים. לסבא תמיד היה מקום כי אחיו, אברהם, היה בין מייסדי המקום. בית הכנסת "תחכמוני" של סבא בירושלים, אליו גם הייתי הולך, היה בית כנסת קטן, כיתה בבית ספר, ושם היו בדרך כלל בין עשרה לחמישה עשר מתפללים, רובם מאוד זקנים. שתי החוויות זכורות לי באופן מאוד חיובי.

בכל השנים שאני באשחר השתתפתי פעם אחת בתפילה, בקריאת המגילה לפני כעשור, כי אלמוג רצתה. בשנים האחרונות אני ובית כנסת לא הולכים ביחד מי יודע מה. בשנת 2003 ביליתי חודש שלם בבית כנסת. שמרתי אז על מאחזון פיצפון בשטחים, בו הבניין היחיד הבנוי שאינו קרוואן היה בית כנסת מפואר, שחדר אחורי בו היה חדר המגורים שלנו. החילונים להכעיס שבינינו נהנו הנאה מרובה לשמוע רדיו בחדרם בעת התפילה, להגיע עם הרכב הפרטי עד פתח בית הכנסת בשבת, ולפרוק ולטעון ציוד, ולהכין טוסט עם גבנ"צ ופסטרמה (אותו כיניתי על שם אבי אבות אבותי, 'טוסט המגיד ממזעריטש') בטוסטר הקדוש. זה פחות או יותר פז"ם בית הכנסת שלי מאז שסבי הלך לעולמו בשנת 1988.

לבית הכנסת באשחר לא אצטרף כי הקהילה כה קדושה עד שאני חושש שכוח על טבעי כלשהו יפלוט אותי אל מעבר לסף הדלת כאשר אנסה לעבור אותה. פרט להיתר הכללי 'להתפלל עם העבריינים', הניתן ביום הכיפורים (היתר אותו לא ניצל איש מתושבי אשחר, מעולם!) איני רואה את מקומי בקהילת קודש זו, הנאספת בבית הכנסת, בכל הנוגע להשקפותי הדתיות והאחרות, לאורח חיי, ולזיקה ההולכת ומידלדלת שלי ליהדות האורתודוכסית על כל גווניה (וזאת להבדיל מהקהילה של היישוב 'אשחר', בה אני רואה את מקומי). 

העברת זירת הפעולה למסגד כפול הצריח בסח'נין נפסלה מטעמים של פרקטיות ומטעמים של עילת גירושין (ואז עולה השאלה האם שני בני הזוג הם יהודים, שאז בית הדין הרבני מוסמך, או שצריך לפנות לנשיא העליון שיפנה לראשי העדות שיחליטו ביניהם על הערכאה המוסמכת לפי חוק התרת נישואין מקרים מיוחדים, ואז יכול להיות שכל העניין יידון בשרעי וזה בכלל יהיה בעייה, אז כל העניין לא נראה ריאלי.) 

הרמתי טלפון לרב רפורמי בעיר הסמוכה למקום מגורי - ומחמת עינא בישא של גוגעל לא אכתוב כאן את הפרטים. יש שם כנראה קהילה מסודרת ויפה שמתפללת בבניין שהוא לא פחות מפואר מאותו מבנה בשטחים בו התגוררתי, כך שלפחות לא תהיה כאן ירידה בסטנדרט החיים. יש לי השגות אלו ואחרות על הדוקטרינה הרפורמית, שלא אפרט אותן כאן, אבל התחתנתי (גם) בטקס רפורמי, ואם כבר קהילה, אז אני מחפש משהו שהמיזוגניות ושנאת הזרים לא טבועים ב-DNA שלו, והרפורמיות יכולה להיות נסיון נחמד.

יש הרבה ספקות. איך זה ישפיע על הילד, ואם אצליח להתמיד, ואם אסתדר עם הנוסח השונה של התפילה, ואם ימצא חן בעיני, ואם אמצא שם את מה שאני מחפש, שאני לא ממש סגור מה זה בדיוק. את החוויה של להכנס, בן חמש, עם סבא, לבית הכנסת, ולאחר התפילה להריח את טבק ההרחה מהקופסה הקטנה, לא אצליח לשחזר כנראה, כי אני כבר לא אהיה בן חמש בגלגול הזה.

ביום ו' בשעה שש אכנס, בחיל וברעדה, לבית הכנסת. לא אשכח לדווח.

אם מישהו תוהה מה עובר עלי, טוב, אז זה ספטמבר. ואני שומע כל בוקר כשאני הולך ומאזין לרדיו את 'שמע ישראל' ברשת ב' בשתי דקות לשש, וגם נתפסתי לעניין של הסליחות. כי אני באמת קם בשעות האלה. במהלך היום אני אומר לעצמי 'אלי ישי, אלי ישי, אלי ישי" בקול גדול, אבל זה לא תמיד עובד. 

נסיים במידד טסה. כאילו מה אתם רוצים? עדיף על אור טרגן. לא?