הבלוג של אבו אלמוג

ברוכים הבאים לבלוג האופניים, הכושר הגופני, התפילה הרפורמית והבישול האוריינטלי של אבו אלמוג. האישיות האלטרנטיבית הזו משתלטת עלי ביום שישי בצהריים כשאני חוזר מהעבודה, ונעלמת לאחר חצי בקבוק עראק, מתי שהוא ביום שבת בשתיים בלילה. אבל עד אז תצטרכו לסבול אותה. פתרון פשוט - לא לקרוא פוסטים שנכתבים בשבת. אמרתי היום לש' כשחזרתי מהרכיבה, שאני מרגיש שינוי חיובי בחיים שלי. היא אמרה שהפכתי לרוכב אופניים רזה ודתי. לא מה שהתכוונתי. איפה שהוא לקחתי את הסיבוב הלא נכון.

בכל אופן, המשכתי בשנת הבר מצווה של פ', והגעתי גם אתמול לתפילה. עדיין מסובך ועדיין לא רוצה לכתוב על זה, אבל עוד טיפ של משהו מאוד חיובי מהתפילה הרפורמית - עושה שלום במרומיו, מסתיים אצלם במילים "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו, ועל כל ישראל, ועל כל האדם." כאילו יותר מתאים, אבל ברמות. השארתי את הכיפה עלי אחרי התפילה, ונהניתי מהתחושה של לנהוג בשבת עם כיפה על הראש. בשער של אשחר הורדתי את זה כי חשבתי שהשכנים שיראו אותי יחשבו שאני לועג להם או משהו. יש לי עוד תהליך ארוך עד שהדברים האלה יבואו לי בטבעיות. דרך אגב, האנשים שם הם הכי מאממים שיש, וממש חמים ונחמדים, אבל הייתי שם רק פעמיים, וזה רושם מאוד ראשוני.

עד כאן התפילה הרפורמית. מכאן האופניים, והבישול בסוף. בקיצור, בפוסט שעבר התגאיתי במסלול שעשיתי באזור צומת המוביל / אנדרטת הלוחם הבדואי, ואמיר באחת התגובות אמר לי שיש יופי של מסלולים ליד אלון הגליל. אז באמת יש להם שם מרכז לרכיבת שטח, והמליצו לי על כל מיני מסלולים, אבל אמרו לי שסינגל אלון הגליל זה לא משהו שאפשר לעשות לבד מייד על ההתחלה, כי זה קשה ומסובך וצריך יכולת טכנית. הייתה לי תכנית לעשות את המסלול מסביב לסוללים או לנופית, שנראו קלים, אבל בסוף החלטתי שאם ממילא אני צריך להגיע לשם ברכיבה מאלון הגליל, אז ממילא עשיתי חצי מהסינגל של אלון הגליל, אז אני יכול לעשות את כולו. טעות חמורה.

בקיצור, סינגל זה כנראה שביל קטן שמתאים לזוג אופניים אחד. האינטרנט סיפר לי על מסלול קל, שמתאים למתחילים ולמשפחות, עם עפר מהודק וכזה. אני דמיינתי בדמיוני שביל רחב, כמו השאנז אליזה, בירידה מתונה, עם ברזיות של מים קרים בצד. אז זהו, שלא. זה היה נורא ארוך ונורא מביך, באיזה שהוא שלב התברברתי בניווט, ומה שהיה אמור להיות עשרה קילומטר שייגמעו בשעה של רכיבה רגועה לקח חמישה עשר קילומטר ושלוש שעות, חלק מהן בהליכה, כי המיומנות הטכנית שלי עוד לא ברמת 'בינוני'. אז יש לי דווקא כמה לקחים. הלקח הראשון הוא ההיבריס - אני עוד רחוק מרמה סבירה וצריך להתאמן הרבה, וחמישה קילומטר מסביב לסוללים נשמע טוב. הלקח השני הוא שאם אני עוצר, ואני עוצר הרבה, אז באמת לעמוד בצד כי מישהו ניסה לעקוף אותי ועף לקוצים. נורא התנצלתי ועזרתי לו אבל הרגשתי נורא אשם. עוד לקח הוא שלא להאמין לכל דבר שאתה קורא באינטרנט, חוץ מהפרסומות האלה של ביבי שהעלה את המשכורת למעמד הביניים, כי אם השקענו בזה כל כך הרבה כסף זה צריך להיות נכון. אה... והיו נופים מאממים. צילמתי כמו מטורף, אבל לא יצא טוב רוב התמונות. זאת סתם דוגמית. היה קטע של מעבר של תעלת השקייה קטנה בתוך מטע רימונים, שעד כמה שאני בטוח שזה חלק מההתברברות ולא ממש חלק מהסינגל, זה פחות או יותר אחד המקומות הכי מקסימים שהייתי. בתמונה זה סתם נוף. רוב הדרך עוברת ביערות אלונים מאממים, שנורא מזכירים סצינות מ"אחוות הטבעת". לרשום לעצמי - אורקים על אופנייים. אולי אפשר לשלב ברומן הפורנוגרפי הגדול ההולך ונכתב "העלמה איבתיסאם והזומבים משפרעם". נעבוד על זה בערב. 

סך הכל הייתה חוויה חיובית. אני עכשיו שלוש שעות (ומאה טון כביסה) אחרי וזה נראה פחות טראומתי. מהשבוע שעבר אני פחות או יותר זוכר את הכלבים. דיברתי על זה עם האנשים מהמרכז שטח והם אמרו שעצה טובה זה לשים את האופניים בינך ובין הכלב. אני חושב שהשיטה שלי של לעוף משם לעזאזל כמו מישהו שכלבים רודפים אחריו יותר טובה. השבוע זה נראה נחמד, והקטעים שנעלמתי והתפדלעתי בעליות ועפתי על האבנים וסרטתי את הרגליים די נשכחו לגבי הסיום ההירואי שהגעתי ממש לכניסה שם לחווה הזו של האופניים, והייתה שם קבוצה של בנות שרצו, וצלם שצילם אותנו, ונראיתי נורא בכושר וספורטיבי ובטח כל הבנות העריצו אותי נורא. אבל אני נאמן ככלב לש'. כשחזרתי היא עוד ישנה, נשמה. אני חושב שהזוגיות שלנו שמאפשרת אחד לשני מרווח נשימה ותחומי עניין, עדיפה על זוגיות מדושנת עונג וחונקת של זוגות שרוכבים ביחד וכאלה, או במילים אחרות, אני יכול לעשות מעצמי אדיוט בלי שהיא תראה.

אפרופו זוגיות בדרך חזרה נזכרתי שהיא אמרה שהיא צריכה דלורית כי אצל ח"כ דבאח שאצלו עשתה את הקניות לחג בדיר אל אסד, לא היה דלורית. עברתי דרך איזה ירקן בזרזיר וקניתי דלורית, והיה שם גם הירק הכי משונה שראיתי בחיים שלי, אז קניתי אותו.

זה הקרע. הכרתי פעם מישהי שהאמא שלה היא הגורו של הבישול הערבי בארץ, וכתבה ספר בישול. אז חיפשתי את זה שם. זה באמת ירק שרק ערבים מכירים ויש שני מתכונים מגניבים. אחד לקרע מחשי, שנשמע קצת סיפור, כי צריך להכין מילוי וכזה, והשני למרק קרע, שנשמע יותר טוב. חם קצת למרק, אבל אני חושב על היום בערב, או מחרתיים בערב. כמובן שאדווח כאן. אם עדיין נותר מי שיקרא. אז קרע!