הבלוג של אבו אלמוג

נאמר שאתם חברים בוועדת מכרזים המחליטה על איוש תפקיד ניהולי בכיר. נאמר שהתפקיד הזה מוגדר כיושב ראש של ועדה, שהכללים הפנימיים שלה מחייבים עיון מחדש באיוש תפקיד יושב הראש על ידי ועדת מכרזים אחת לכמה שנים. לתפקיד יש מועמדים פנימיים שכבר יושבים בוועדה, ומועמדים חיצוניים שאינם יושבים בוועדה. התפקיד הוא תפקיד ניהולי ברמה בכירה מאוד. הוא דורש יכולות ניהול ויכולות בינאישיות טובות מאוד. אבל הוא גם דורש ידע רב במספר תחומים כלכליים. יש לתפקיד נגיעה ביטחונית שמביאה לכך שרבים מאלו שאיישו אותו או רוצים לאייש אותו היו יוצאי צבא הקבע. כושר ניהול ויכולת ביטוי ברמה גבוהה, רצוי במספר שפות, הם תנאים חשובים שהמועמד חייב לעמוד בהם.

הנה המועמדים לתפקיד. יש ביניהם גברים ונשים, אך לא אציין מי גבר ומי אישה:

* המועמד הראשון הוא בן 63, בעל תואר ראשון בארכיטקטורה ותואר שני במינהל עסקים. מאז שנת 1996 היה חבר לסירוגין בוועדה. הוא המועמד המשמש כיום כיושב ראש הוועדה. את שירותו הצבאי סיים לאחר מספר קצר של שנות קבע בדרגת סרן ביחידה מובחרת. לאחר מכן שימש במשרות ניהול שונות בטרם הצטרף לוועדה. הוא מנהל במקצועו, דובר עברית, אנגלית וצרפתית, נשוי ואב לשלושה ילדים.

* המועמד השני הוא בן 70 בעל תואר ראשון במתמטיקה ופיזיקה, ותואר שני במינהל עסקים. מאז שנת 1995 היה חבר לסירוגין בוועדה, ושימש בעבר כיושב ראש הוועדה לתקופה קצרה. כיום הוא חבר בוועדה. את שירותו הצבאי סיים לאחר שנים רבות בשירות קבע בדרגה בכירה, ולאחר מכן הצטרף אל הוועדה. בתקופות בהן לא היה חבר הוועדה שימש במשרות ניהול בכירות במגזר העיסקי. דובר עברית ואנגלית. נשוי ואב לשלושה ילדים.

* המועמד השלישי הוא בן 55 בעל תואר ראשון במדעי החברה. מאז שנת 2001 היה חבר לסירוגין בוועדה. את שירותו הצבאי סיים לאחר השירות הסדיר בדרגת רב"ט. לאחר מכן שימש במשרות ניהול בכירות במגזר הפרטי והציבורי, בטרם הצטרף אל הוועדה. דובר עברית, אנגלית רוסית ורומנית. נשוי ואב לשלושה ילדים.

* המועמד הרביעי הוא בן 65 בעל תואר ראשון במינהל עסקים ולמד לתואר שני. מאז שנת 2002 היה חבר לסירוגין בוועדה. את שירותו הצבאי סיים לאחר שנים רבות בשירות קבע בדרגה בכירה, ומייד לאחריו הצטרף אל הוועדה. דובר עברית, אנגלית ופרסי. נשוי ואב לארבעה ילדים.

* המועמד החמישי הוא בן 52 בעל תואר ראשון במדעי ההתנהגות. הוא מעולם לא היה חבר בוועדה. את שירותו הצבאי סיים בדרגת סגן, ולאחריו עבד כעיתונאי, ולפני כשש שנים עזב את המגזר הפרטי ועבר למגזר הציבורי. דובר עברית, אנגלית ופולנית, עיתונאי במקצועו. גרוש ואב לשני ילדים.

* המועמד השישי הוא בן 49. הוא לא סיים את לימודי התיכון ואינו בעל תעודת בגרות. מעולם לא היה חבר בוועדה. את שירותו הצבאי סיים בדרגת סמל. מאז עבד כעיתונאי. דובר עברית ואנגלית, נשוי ואב לשלושה ילדים.

נו... אז על מי הייתם הולכים? אני, למשל, הייתי הולך על אחד משני המועמדים הראשונים, שעליונים על היתר בבירור בהשכלתם ובניסיונם הניהולי. אם הייתי רוצה לרענן אולי הייתי הולך על המועמד הרביעי. את השישי הייתי פוסל על הסף בשל חוסר בהשכלה, ברקע ביטחוני ובנסיון ניהולי. כמובן שיש ענייני רקע שצריך לקחת בחשבון. אם אחד המועמדים, למשל, בורך באישה דומיננטית הבוחשת במעשיו ומשפיעה על סביבת עבודתו, אולי נרצה לקחת את זה בחשבון, כמו גם אם יש מועמד כנגדו תלויות ועומדות חקירות במשטרה שכפי הנראה יבשילו לכתב אישום שעשוי להשפיע על יכולתו לשמש בתפקיד. בסך הכל רוב המתמודדים לתפקיד הם בעלי נסיון והשכלה. שני האחרונים הם חסרי נסיון לחלוטין, מעולם לא עסקו בניהול, ולאחד מהם חסרה השכלה מינימלית.

ודאי ניחשתם שהוועדה היא ממשלת ישראל, ושהמתמודדים הם לפי הסדר ביבי, ברק, ליברמן, מופז, יחימוביץ' ולפיד. 

נו, באמת... שאני אצביע ביבי או ברק רק בגלל שלביבי יש תואר שני, שברק עסק בניהול, ושיחימוביץ' ולפיד הם חסרי נסיון, חסרי ידע והבנה ביטחונית, מעולם לא ישבו בישיבת ממשלה, לא ניהלו אפילו גן ילדים, ולאחד מהם אין אפילו תעודת בגרות?

לא אצביע לביבי או לברק. אבל אני גם לא רואה את הגליק הגדול ביחימוביץ' או בלפיד. אם אלו המועמדים שהשמאל / מרכז מצליח לנפק, אז לא תודה.

אני לא רואה איזו קונסטלציה של הכוכבים בשמיים שתביא לכך שמישהו שאינו ביבי יהיה ראש הממשלה הבאה. אולי תקיפה כושלת מאוד באיראן או משהו מהסוג הזה, אבל בשביל זה הקדמנו את הבחירות, לא? ובכל אופן, אם מה שמציעים לי כאופציה זה האנשים האלה, שמעולם לא עשו דבר מה מעשי, לא ניהלו דבר, ואת ישיבות הממשלה ראו בטלוויזיה, אז אני כבר רואה מה הולך להיות.

הקדנציה הראשונה של כל ראש ממשלה שמעולם לא היה חבר ממשלה בטרם קיבל את התפקיד היא קטסטרופלית. כך הקדנציה הראשונה של רבין (ששימש מספר שבועות כשר העבודה בטרם מונה לראש הממשלה) וכך אצל ביבי. בהתחלה הם פשוט לא מבינים איך זה עובד. הקדנציה השנייה כבר תמיד יותר טובה. אבל אני רואה את ממשלת יחימוביץ' / ממשלת לפיד. זו הולכת להיות קטסטרופה בסדר גודל שקשה לתאר. בין השניים האלו ביחד אין נסיון של חודש בניהול של מכולת שכונתית, והם רוצים לנהל את מדינת ישראל. הם לא איזנו תקציב של ועד בית, והם רוצים לאזן את התקציב של מדינת ישראל. 

תגידו מה שתגידו על ביבי, ויש לי הרבה מה להגיד, אז יש לו ידע, וניסיון, והשכלה. הקדנציה השנייה שלו הולכת מבחינתו טוב יותר וחלק יותר מהראשונה, והוא כנראה בדרך לשלישית, כי הוא גם בעל יכולת למידה והפקת לקחים. יש לו הבנה לא רעה בעניינים כלכליים, שמצליחה לנווט את המשק לכיוון (הנורא והאיום) שהוא רוצה להגיע אליו. אם מסתכלים במדדים כלכליים שמעניינים אותו - הוא עושה את הדבר הטוב ומצליח בו.  

טוב... כאן הגענו לנקודה! יש אידיאולוגיה. ברור שביבי טוב למי שחושב ימין וליכוד. אבל אנחנו סוציאל דמוקרטים! אנחנו רוצים חברה שיוויונית! אנחנו רוצים שלום, ומשא ומתן עם הפלסטינים, ושלא תהיה מלחמה בעזה, ושיתנו את כל הצ'אנס בעולם לאיראן לפני שחושבים בכלל על מלחמה, ואנחנו רוצים שיטפלו טוב בפליטים ושהקופאיות בסופר פארם ישבו ולא יעמדו ו... 

אז דבר ראשון, נכון שאנחנו רוצים את כל הדברים האלה, וגם שלי רוצה אותם. העניין הוא שאני בכנות לא רואה איך היא מביאה אותם. לרצות זה לא מספיק. גם להרצל, דרך אגב, זה לא הספיק. צריך גם משהו מעבר לזה. צריך איזה יכולת מינימלית להפוך את הרצון למציאות. לשלי יש את זה? אין לי מושג. אף פעם לא ראיתי אותה עושה משהו חוץ מלדבר. זה לא אשמתה. לא היה לה את הצ'אנס. אני בעד לתת לה אותו. בקטנה. קודם כסגנית שר העבודה והרווחה, ואז כשרת הקליטה, ואם היא נורא מוצלחת שרת אוצר עוד שמונה - עשר שנים, ואם גם זה עובד - ראשות הממשלה בסבבה אגוזים. אבל לא ישר לקפוץ על הכיסא הגדול, ורק אחרי שאת כבר יושבת, וצריכה להחליט על מינוי הנגיד הבא לבנק ישראל, או אם לתקוף בעזה, לגלות שאין לך את היכולת הבסיסית לחשוב איך מחליטים בעניינים האלה.

לגבי לפיד זה יותר מסובך. אם מישהו הולך על אידיאולוגיה (כי מבחינת נתונים אישיים הבנאדם בפירוש נחות אל מול יתר המתמודדים), אז מה האידיאולוגיה שלו? מרכז הוא בהגדרה חוסר של אידיאולוגיה. הוא אף פעם לא נתפס באף אמירה שאומרת משהו על השקפת עולמו, חוץ מזה שהאנשים האלה עם הכובעים השחורים זה דבר נורא ואיום, ושלהיות ישראלי זה בשבילו... אה... נו הדבר הזה שמקריאים בטקס של יום הזיכרון, שנורא מרגש וכל פעם אני מזיל דמעה.

אז? אז מי שחושב באופן משיחי, שתהיה איזה קונסטלציה של שלי ולפיד ודרעי (כן, גם הגבר הזה בתמונה. גם הוא יהיה חלק מהממשלה הבאה. ויסובב את ראש הממשלה הבא על האצבע, לא משנה מי שזה לא יהיה) ומופז ואלי ישי, שתשים בראשות הממשלה את שלי או את לפיד, ואז הכל יהיה יופי טופי, כי ביבי לא יהיה ראש ממשלה, אז אני לא רואה שום יתרון בקואליציה הזו על הנוכחית, עם כל הכבוד, ויש כבוד. כבר אמר קוהלת (רק בשבת הזאת קראנו את המגילה הזו. הכי שווה בתנ"ך באחריות) - מה-שהיה, הוא שיהיה, ומה-שנעשה, הוא שייעשה; ואין כל-חדש, תחת השמש.

הממשלה הגרועה ביותר בתולדות ישראל הוא תואר ששמור לנצח (כך אני מקווה) לממשלת הדמים של גולדה בין 69 ל-73. היא לוקחת בגדול. ממשלת שמאל, דרך אגב. המתחרה הטובה ביותר על התואר הזה לטעמי היא ממשלת אולמרט - שמאל מרכז, שהייתה שילוב של שתי מלחמות, האחת כושלת והשנייה מעשה בריוני של אלימות מיותרת, עם שחיתות אישית ברמה שעוד לא הייתה כאן. מתחרה רצינית על המקום השני היא ממשלתו של ברק, גם כן שמאל מרכז, שהביאה לנו בסבבה את האינתיפאדה השנייה, והצליחה להביא להתרסקות של כל המפלגות שהרכיבו אותה (התבססה על העבודה, מרצ, ש"ס, ישראל בעלייה ז"ל ו'מפלגת המרכז' זצוק"ל). היו ממשלות ימין גרועות. ממשלת בגין השנייה הייתה איומה ונוראית (מתחרה רצינית לשתי הקודמות, אבל בעלת מספר נקודות זכות שבכל אופן משאירות אותה קצת מאחור בתחרות הזו), אבל באופן עקרוני ממשלת שמאל היא לא ערובה לשום דבר. הנכנסים הפוטנציאליים לממשלה הזו - דרעי, רמון, מופז, לפיד, אלי ישי, ליברמן (הוא לא מסמן את עצמו כימין ופתוח לאפשרויות), מראים על הכיוון הנפלא שהיא יכולה לקחת. 'רק לא ביבי' זה לא מספיק. צריך עוד משהו מעבר לזה. הפאנל הנוכחי של מנהיגי השמאל והמרכז הוא העלוב ביותר מאז שאני זוכר את עצמי. 

אז כן, אני מתכוון להצביע למפלגה שבשום פנים ואופן לא תיכנס לכל ממשלה שהיא. זה לא שיציעו לה והיא תגיד לא, אלא שהמפלגה שאצביע לה תהיה מפלגה מוחרמת ומנודה, שאין לה כל ברירה אלא להיות באופוזיציה, והיא עושה את זה בהתמדה מיום שקמה המדינה, ובשנים האחרונות, לדעתי, עושה את זה גם לא רע. צריך מישהו שיגיד לאנשים האלה 'לא'. צריך מישהו שיתנגד לכל מלחמה באשר היא. צריך מישהו שיזכיר מהו באמת סוציאליזם, ושזה מעבר לסיסמאות פופוליסטיות, ואת הקשר העמוק והבלתי נפרד בין כל חלקי ההוויה הישראלית - שלטון ההון, הקיפוח והדיכוי, והכיבוש. זה המקסימום שאני יכול לעשות עם הקול שלי. להגיד לכל החבר'ה האלה את אותו 'לא'.