הבלוג של אבו אלמוג

הבלוג הזה לקה בבחירותיטיס, אבל זה כנראה יותר מעניין מכל דבר אחר. כמה מאות כניסות לפוסט על שינוי השיטה ויאיר לפיד. הפוסט הזה יהיה פחות עוקצני כי בניגוד לנושא לפיד הוא יעסוק במישהו שאני אוהב. אבל נתחיל בעקיצה.

פעמיים בחיי הצבעתי אמת בקלפי ולא עוד. בשנת 2003 הצבעתי מצנע, לאחר שבשתי מערכות בחירות קודמות - 1996 ו-1999 הצבעתי חדש. הרגשתי קצת נבגד מנבחרי האדונים הנכבדים בראכה ושות', שלא גילו לבעייה הספציפית שלי - שאוטובוסים מתפוצצים במדינה שלי והייתי צריך לצאת למבצע חומת מגן ולהפסיק את זה - את האמפתיה הראויה, והרגשתי שליבם אינו נתון לי ולפתרון בעיותי. מצנע דיבר נכון, ועשה פרצוף של מי שיכול להיות אופוזיציה יונית לשלטון שרון שלא הייתי מאה אחוז דלוק עליו. כמובן שיומיים אחרי הבחירות הוא התפטר והשאיר אותי עם פואד שזחל לממשלה על ארבע או משהו מהסוג הזה, הדחקתי את הפרטים המדוייקים. אחרי כן שבתי ונשביתי בקסמו המשופם של עמיר פרץ. כאן עדיף לא להרחיב את הדיבור על מה שקרה, כי נ.פ.וו. בטח ירד עלי כסח בטוקבקים כאן, ואני באמת לא רוצה לסטות מנושא הדיון. בקיצור, הייתה כזו אכזבה עד שנשבעתי שלעולם לא אשלשל יותר בקלפי את הפתק הבוגדני, א מ ת, ועד עכשיו עמדתי בדיבורי.

בבחירות האלה אין לי בעיה. שלי לא עושה לי את זה. אני לא מאמין לה ולא קונה את השטיקים. מה שכן, צריך לשמור עליה טוב טוב שלא תזחול לממשלה לקבל את התפקיד הנכסף של סגנית שרת העבודה והרווחה או משהו, ומכיוון שאני רואה עצמי חלק מ'מחנה השמאל' ששלי היא כנראה מנהיגתו, ומפלגת העבודה כנראה המפלגה הגדולה בו - (עניין של הגדרות. בארץ אתמול כתב מישהו שהעבודה היא מפלגת מרכז, ושכל מה שמימין לה: לפיד קדימה ליבני וכאלה זה ימין. מסכים באופן כללי אבל זה סמנטיקה. ועם זאת זו סמנטיקה שיוצרת מציאות. אם נקרא מספיק חזק לעבודה 'שמאל' אולי היא תתנהג כמו מפלגת שמאל) - יש לי עניין חשוב בכך שתהיה שם נבחרת חזקה, טובה, של אנשים כועסים ונשכנים שידעו להיות אופוזיציה כמו שצריך. כי בינינו, זה מה שעומד לקרות. אז אין סיכוי בעולם שאצביע עבודה, אבל אני יכול לתמוך במועמדים בודדים, ואיך להגיד - אם ישכנעו אותי מספיק הכל פתוח. אם הרשימה תדע להעיף לעזאזל את הפואדים והבוז'ים ולהשאיר שם את מי שצריך, אז אולי... ככלב שב על קיאו כן כסיל שוגה באיוולתו. אני אוהב לעשות אותה שגיאה שלוש פעמים. 

אז יש שם כל מיני רכש חדש. סתיו שפיר שהיא מאה אחוז, ושמולי שקצת עושה לי רע, ואורי שגיא, שפעם שפט אותי ל-21 בפנים (הייתי ילד רע. אבל זה עניין הזוי שדורש פוסט נפרד) אבל התכנסנו כאן בשביל מיקי רוזנטל.

מיקי הוא אחד העיתונאים החוקרים הטובים ביותר בארץ, ואבידה אמיתית לשדה התקשורת. הוא אויב אמיתי ומוכח של קשרי ההון שלטון באשר הם, ובכלל הפרופיל של הח"כ שהייתי רוצה לראות. פעם עשה תחקיר לגבי עניין שהייתי מעורב בו והיה לי בו ידע פנימי של מאחורי הקלעים (לא. זה לא מסוג העניינים שאני כותב עליהם כאן) וראיתי עבודה עיתונאית רצינית, מעמיקה, לא פופוליסטית, ומאוד אמיצה. זה בלט אל מול עבודה עיתונאית רשלנית להפליא של כיסוי אותו עניין בכלי תקשורת מתחרה.

אז אני עם מיקי בבחירות המקדימות בעבודה.

היום הוא כתב בפייסבוק משהו שחשוב להביא:

"דווקא בגלל שכל כך הרבה פוליטיקאים נפלו למלכודת ההון שלטון שמתי לעצמי למטרה להסתמך על תרומות שיבואו רק מהציבור הרחב. אני חייב להגיד לכם, בכנות, בחירות זה "עסק" יקר למדי ולכן אני פונה אליכם ומבקש מכם תרומות, כל אחד כפי יכולתו.
הנה הפרטים:
לשלוח תשלום לחשבון PAYPAL למייל [email protected]
או
באמצעות העברה בנקאית, צ'קים וכמובן מזומן.
לחשבון בבנק דיסקונט,
שם החשבון: מיקי רוזנטל - בחירות מקדימות לחבר כנסת
מס' חשבון: 34529
סניף: 105

תודה רבה רבה,
מיקי"

אז הצ'ק שלי בדרך - כנראה מאה שקל. אני לא רוטשילד, וגם לי יש מינוס אפילו שאני לא מתמודד - ושיהיה לו בהצלחה.

יום טוב לכולם.