הבלוג של אבו אלמוג

כמו שבטח כמה אנשים כאן יודעים אני מעורב באיזה עניין שעדיף לא לכתוב עליו כאן. אז על העניין עצמו אני לא כותב - וכאמור תגובות המתייחסות אליו תימחקנה ללא אבחנה - אבל העניין כרוך בהתייחסות משמעותית של המדיה, ועל זה אני חושב שאני יכול לכתוב.

בקיצור, לפני יומיים הייתי בקשר עם תחקירנית בתכנית אקטואליה שרצתה להזמין אותי לראיון. בסוף לא יצא, לא משנה, עדיף שככה וכאלה - אחותי לקחה אותי לחנות 'גולף' וקנתה לי שתי חולצות טלוויזיה כחלחלות, כי אמרו שאי אפשר להופיע לבן בטלוויזיה אז אשקרה הרווחתי - אבל הייתי איתה בקשר כל היום וניסיתי להעביר לה כל מיני חומרים. אז באיזה שלב ניסיתי להפנות אותה לאיזה קישור שמופיע בדף הפייסבוק שלי, שקישרתי שלושה ארבעה ימים לפני כן, והייתי צריך לעבור איתה על ערימה רצינית של שטויות - שניים שלושה פוסטים, תגובות מתלהמות, שינאה יוקדת ליאיר לפיד, בדיחות קרש, הערצה ילדותית לדאהר אל עומר בנוסח גיבורי על - כדי להגיע לקישור המבוקש, שכאמור עוסק בעניין מאוד רציני. יש לי תחושה לא מבוססת שחלק מהסיבה שבגינה לא הופעתי באותה תכנית היא התרשמותה של התחקירנית שייתכן ואם תנסה מאוד חזק תמצא מועמדים רציניים יותר לראיון, כאלו שלא יפרשו לפתע את הערצתם לשליט הגליל בן המאה ה-18, או יפצחו בתפילה רפורמית סוערת תוך כדי הראיון.

אז עלה בי הרעיון להשאיר את הדף שלי בפייסבוק לצרכים אישיים, ולאט לאט יידחקו העניינים האחרים לאיזה ארכיון נידח, וכך הדף האישי שלי יהיה נקי ורציני, יעסוק בשמחות במשפחה - הולכת להיוולד לי אחיינית, טפוטפוטפו מלחמים מלחמים מלחמים חתול שחור! נקוש בעץ בלי עין הרע - בעניינים שוטפים, בכתבות על עיסוקי המשגשגים כנוטריון כפרי וכסופר, ולהעביר את התגובות המתלהמות, השנינויות הלא מצחיקות והפירסומות לבלוג לדף ייעודי לבלוג.

באמת, למה שדודה שלי בת' בדטרויט, ושתי אחיותיה, צריכות לסבול את דעתי על ח"כ בן ארי? חסר להן צרות אצלהן עם השווארצע בבית הלבן? למה שלקוחות שלי שאני נורא אוהב ורואה כל יום ונרשמו להיות חברים בפייסבוק צריכים לדעת שעורך הדין המכובד שלהם סבור שיש לעקור את השער הצהוב ולהקים במתכת הצהובה פסל מוזהב גדול בדמות דאהר אל עומר בכניסה לאשחר? למה שאיש השב"כ העובר על רשימת המועמדים לפרס ישראל על מפעל חיים, ייתקל לפתע בפוסט חתרני?

אז אם עולה בדעתי הרעיון שלמשל - "אנ' לא יודע למה כולם כועסים על חד"ש רק בגלל שנאפע שם הביע איזה דעה שלא שוללת את המשטר הסורי, כשלפי ידיעות אחרונות נתניהו כמעט נתן לו את כל הגולן, וגם ניהל איתו מו"מ אחרי שהתחילה שם המלחמה וטבח באזרחים. אם יש מפלגה שתומכת באסד בישראל, זה לא חד"ש אלא הליכוד. וזה לא ממש מפתיע, אני די בטוח שדני דנון, למשל, יושב ורושם רשימות קטנות של לקחים אחרי צפיה באל-ג'זירה." שזה רעיון די סבבי, אבל הוא לא צריך לעניין את הדודה שלי ואחיותיה, את הלקוחות ואנשי השב"כ, אז מעכשיו אני אפרסם אותו דרך העמוד של הבלוג, וככה גם יוצא שמי שלא חבר של הבלוג אז יפסיד.

אז מאתמול יש דף - וזה הדף של הבלוג בפייסבוק - התחלתי בשיתוף תמונה מאממת של דאהר שצייר זידאן עומר אל-זידאני שהוא חבר אישי ממש טוב שלי, ושחררתי גם שנינות הבוקר בנוגע למיכאל בן ארי.

כרגע יש רק 11 אמיצים שעשו לייק, אז אם אתם לא רוצים להפסיד את כל האקשן אז טוסו לעשות לייק. אני צריך את זה כי יש יכולות ניהול מתקדמות שפייסבוק נותן רק משלושים לייקים ומעלה, ואנחנו כבר יודעים שאתם בסביבות חמישים קוראים.

יאללה לפייסבוק. כפתור הלייק מחכה לכם.