איני יודע מהו שהעליב אותי כל כך בהתבטאות האווילית של שלמה מעוז על האוסטרו-הונגרים. לאחר שכתבתי כאן פוסט שלם העוסק בכך שהרוסים הנעלבים מזיהויו של ליברמן עם פוטין אינם צריכים להיעלב, אלא לפעול לכך שיהיו להם נציגים פחות פוטיניים, אין לי ממש את הזכות להיעלב, ובכל אופן...
ומה מעליב בזיהויי עם האוסטרו-הונגרים? הרי הבלוג הזה מלא התבטאויות ולפיהן מלכותו של הקיר"ה הייתה הטוב שבעולמות האפשריים, עד כדי כך שהשלטון בסולטנות הדאהר אל עומרית הוא לא האבסולוטיזם הנוקשה של עומר עצמו, אלא ריכוך מרכז אירופי, פרלמנטרי, שלו. אח... אוסטרו הונגריה! היכן היינו לולא המוזיקה של שנברג, הפסיכיאטריה של פרויד, הציונות של הרצל, ואפילו יצירות קפקא, שלא לדבר על האר-נובו הפזור בכל מרכז אירופה, שלטעמי הוא אחד הסגנונות הנאים יותר באמנות ובאדריכלות. בואו ניקח שנייה ונציץ בתמונה של אותו אוסטרו-הונגרי מופלא, אגון שילה (באדיבות ויקישיתוף) -
הצצנו? יופי. כי יש עוד אחת. סתם צייר אוסטרו-הונגרי חמוד בשם מקס קורצוייל, שלא מי יודע מה שמעתי עליו עד לפני כמה חודשים. התמונה כמובן אף היא באדיבות ויקישיתוף -
אר - נובו לא ממש טיפוסי (יש לו יצירות הרבה יותר 'אר נובו' שאני ממש מתאפק לא להביא כאן) אבל מופלא, לטעמי. בכל אופן אני חושב שתקופה ותרבות שיכולה להביא את שני אלו, לא ממש פסולה. כאילו מ'פוטין' יש הרבה יותר מה להעלב מ'אוסטרו הונגרים'. ובכל אופן - נעלבתי.
"כן, בטח. זה אחד הנושאים הכואבים לי. לא אתן שהמצב הזה יימשך. שהם, מי שזה יהיה, האליטה שכבר איננה אליטה, תיאות 'לתת' לי".
-איזו אליטה?
"האליטה השולטת, האוסטרו-הונגרית, שולטת בבית המשפט העליון. באוניברסיטאות. תבדקו כמה מרצים יש, מאיזה מוצא. הממצאים מדהימים".
הרעיון לבחון כמה יהודים אשכנזים - אוסטרו-הונגרים בלשונו של מעוז, נמצאים בעמדות כוח, מתוך רצון, במשתמע, לדלל אותם מעט, אינו חדש. כמדומני שהוא נוסה, ואף בהצלחה, במספר מקומות בעבר. אם ירצה מעוז ליישם תכנית מרגשת זו, הרי שיוכל לבנות על נסיונם של אחרים, ולא יצטרך להמציא את הגלגל מחדש.
אני יודע שישנו הלך מחשבה, אמורי משהו, לפיו אם אתרע מזלי ונולדתי 'אשכנזי' הרי שעלי להקדיש את חיי לתיקון כל מיני עוולות שעוולו אבותי, ללבוש שק ואפר, ולצמצם את נוכחותי במרחב הציבורי למינימום, ולעיתים גם זה אינו מספיק. אך עם כל זאת, עדיין, אתם יודעים, יש לי איזו מין תחושת רדיפה כזו, מין צמרמורת שקשורה באופן לא רציונלי לאותו בור ארור באוקראינה. לא קשור אליך מעוז. סתם דרכת לי על יבלת. אני יודע שאתה הקורבן ואני, בשל מוצאי, המעוול. לכן אני צריך להיות רגיש ואתה לא.
טוב, ומה בדיוק יצא לי מזה שאני 'אשכנזי'? האמת - לא משהו. שייכות לאליטה משרתת, בדיוק ברגע המדוייק שהשירות התחיל להיות מעיק משהו - אתם יודעים, לבנון כזה ואינתיפדות, ומעוזי האליטה נכבשו אחד לאחד עד שלא נותרה מהם אלא איזו אחיזה בבית המשפט העליון, מקום אליו לא אגיע לעולם, ובאקדמיה, בה אני מתקדם במהירות צב של תואר פעם בעשרים שנה. בזה אתה מקנא, מעוז? והתשלום, במטבע קשה של מסיבות משפחתיות מלאות מבוכה, של נשיקות על הלחי מאת דודות פולניות זקנות, של הצורך לאכול את הדג הטחון המתובל בסוכר, ו... אכן תמונות קשות. לא נרחיב.
הלך החבל אחרי הדלי, או מצא הזרזיר את העורב, איני בטוח, וההזדמנות בה מצא מעוז לומר את שאמר הייתה לרגל פריימריסטיותו בליכוד. הדברים האלה מחזירים אותי לשנת 1981. לא שנה משהו, אם תשאלו אותי (ילד אשכנזי, קטן, מערכניק, בעפולה בה בגין הוא המלך ואין בלתו). ואני עומד, נדהם, מול החזרה הזו לפוליטיקה של 'שתי מרוקאים ותוניסאי אחד'. אין לנו דברים רציניים לעסוק בהם? כנראה שלא. כנראה שזה תמיד יישאר הליכוד של בגין שעומד על אותה במה ומסית - כנגדי אישית, מסתבר - "אשכנזים? עיראקים? יהודים!".
נו, שוין... האט ער געזוגט. נעבור הלאה.
רציתי לסיים במתכון מופלא שזכרתי שדודתה של ש' (אוסטרו-הונגרית מבטן ומלידה, והוכחה חיה לאצילות הטבועה בעדה זו מטבע ברייתה), פירסמה באיזה עיתון גימלאים. המדובר בשטרויזל-קוכן, עוגת פירורים אוסטרו-הונגרית, שאני זוכר שאך קראתי את המתכון, וכבר נזל הריר מפי, ומארש רדצקי, כן זה ממש של יוזף רוט, התנגן לו בראשי. לשם כתיבת הבלוג התקשרתי לאותה דודה, ונמסר לי כי בעיתון לא פורסם המתכון, אלא רק תיאור של העוגה ושל הריחות שעלו ממנה, וכי המתכון עבר מאמה המנוחה של אותה הדודה לדודה אחרת באותה משפחה, וזו מחזיקה בו כאוצר. מסתבר שקשה להיות אוסטרו-הונגרי. מכל מקום אסיים בשיר של להקת אינדי-רוק בריטית בשם פרנץ פרדיננד, שגם אם אין בה שום דבר אוסטרו הונגרי, פרט לשמה, הרי שחבריה מפליאים לנגן בגיטרה החשמלית, וגם זה משהו בימינו אלו, הטרופים.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
