הבלוג של אבו אלמוג

מאז חורבן בית המקדש ניתנה הנבואה לשוטים. ובכל אופן, הסתכנתי פעם אחר פעם בבלוג הזה במיני תחזיות ונבואות. אלו שכשלו תישארנה במעמקי הארכיון, אך כהרגלם של חוזי עתידות, מנטליסטים וכיוצא בזה מאז ומעולם, אני מתגאה באלו שצלחו, ובמיוחד בחיזוי מדוייק, על הקשקש של העונש שיקבל קצב, שפורסם כאן ממש, כשעתיים לפני פירסומה בציבור של הכרעת הדין. אתחיל ואסתכן כאן בחיזוי נוסף - ברק אובמה יהיה נשיא ארצות הברית עד לשנת 2016.

אומנות החיזוי היא קשה מאוד. אתמול נכחתי בברית מילה, בה היה הסנדק אחד המקובלים הגדולים בדורנו, שהוזמן מכיוון שחזה בהצלחה את לידתו של בן זכר בנסיבות בהן הלידה לא הייתה עניין ברור וודאי. לאחר החיתוך נותר הסנדק, שנושא כהרגלם של מקובלים כינוי על שמו של מכשיר רפואי, בירך את הנוכחים, ונתן למי מהם שחפץ בכך דיאגנוזה רפואית. אנחנו, הרפורמים, הכופרים בעיקר, לא ממש מאמינים בבסיס המיסטי של העניין, ומכיוון שכך לא נותר אלא להשתאות מחדות האבחנה והאינטואיציה הדקה מן הדקה שהפגין אותו מקובל, שהן תכונות הדורשות הבנה מעמיקה בטבע האדם, אינטליגנציה ואינטליגנציה רגשית ברמה גבוהה, ויכולת אמפתיה לא קטנה ברמה שאדם מן היישוב אינו מסוגל לה בדרך כלל. אמנות החיזוי הפוליטי, שאני מפגין כאן, היא קלה בהרבה, ומבוססת על היוריסטיקה פשוטה בת שלושה כללים, ששניים מהם מאוד דומים - הדברים הם תמיד כפי שהם נראים לעין, אל תקשיבו לספינים, מה שכתוב ב'ישראל היום' אינו נכון.

מזה זמן מה עושים אמצעי התקשורת, ובראשם ישראל היום, את המאמץ לשכנע את כולנו שהבחירות הן 'הצמודות ביותר', ושסיכוייו של רומני לנצח הם גדולים מאוד. אובמה, כידוע, 'הפסיד בעימות הראשון', (אם כי 'ניצח בעימות השני והשלישי') איבד את המומנטום, ונאבק על חייו הפוליטיים נגד רומני שהתגלה במפתיע ככריזמטי ונשיאותי. הסקרים מייד לאחר העימות הראשון הצביעו על רוב מסויים לרומני. כיום, לאחר מספר אירועים, וביניהם הסופה סינדי, עומדים הסקרים על הפרש של אחוז לכאן או לכאן, שהוא בטווח הטעות הסטטיסטית. תוצאות הבחירות אינן ודאיות, על פי גירסה זו, והן יכולות בקלות להיות מוכרעות לרעת אובמה. נו, שוין...

פרופסור אברהם בן צבי, למשל, הפרשן של 'ישראל היום', מנסה לשכנע אותנו כי -

"...תהליך ההצבעה מחייב רישום מוקדם במרשם האוכלוסין, ומהווה בכך מעמסה נוספת על אותן קבוצות חברתיות, שממילא אינן מאמינות שהתייצבותן בקלפי תחולל תמורה כלשהי במצבן. מאחר שמרבית הקבוצות הללו נמנות עם השוליים הרכים של המפלגה הדמוקרטית, נהנה, לכאורה, המועמד הרפובליקני מיתרון מבני, שכן מחנהו (הקטן יותר מספרית) נחוש ומחויב יותר מאשר זה של יריבו." 

ניתוח זה הוא נכון כאשר מדובר בישראל ובשיטה הישראלית. הוא אינו נכון לגבי ארצות הברית, עם כל הכבוד לפרופסור בן צבי (הממשיך אמנם ומסביר מדוע בשל יתרונו של אובמה ב'מדינת המפתח' אוהיו, רבים סיכוייו על אף ה'יתרון המבני' של רומני).

אין שום דרך להשוות בין מערכות הבחירות בישראל לבין אלו שבארצות הברית, וניתוחים מסוג זה, המבוססים על השאלה הנראית טריוויאלית, מי מהמועמדים זוכה לתמיכת רוב האוכלוסייה, יכולים (בערך) להיות נכונים בישראל - רק שכאן המנהיג העליון אין זה מכבודו להתעמת בטלוויזיה עם אלו שהיו שפלים מספיק להתמודד מולו ובכך להפגין את חוסר הפטריוטיות שלהם בימים מסוכנים אלו - בה נהוגה שיטת בחירות ארצית ויחסית. כל הארץ היא מחוז בחירה אחד, ומצביעים לרשימה. בהנחה שיש בערך שני גושים שווי כוחות המתמודדים זה מול זה, יש משמעות לרוב, וסקר המראה על נטיית ליבם של כלל הבוחרים יכול להוות חיזוי סביר של תוצאות הבחירות.

בארצות הברית זה שונה. אין שום משמעות לרוב. בשנת 2000 זכה המועמד אל גור לחצי מיליון קולות יותר מיריבו ג'ורג' וו. בוש. ועדיין הוכתר ג'ורג' וו. בוש כנשיא. השיטה היא שיטת ה'אלקטורים'. כל מדינה בוחרת מספר מסויים של אלקטורים, ואלו בוחרים את הנשיא. המועמד שישיג יותר קולות של אלקטורים מיריבו, הוא שינצח. שיטה זו מביאה לכך שמה שחשוב הוא הניתוח לפי מדינות, ולא ניתוח כולל של כלל אזורי הבחירה. נעשה את זה פשוט. בואו נפשט את העניין. נאמר לצורך העניין שיש בארה"ב 50 מדינות בעלות אוכלוסייה שווה ומכל אחת יוצא אלקטור אחד (בפועל יש מספר משתנה של אלקטורים שנבחרים בכל מדינה, לפי גודל האוכלוסייה) נאמר שאובמה זוכה באלקטורים של 26 מדינות, ברוב של קול אחד בלבד  בכל מדינה, ואילו רומני סוחף וזוכה ב-24 מדינות בהן איש לא הצביע לאובמה. והנה, על אף שבחישוב זה ברור שרוב מוצק מאוד של הבוחרים, כ-74 אחוזים, מעדיף את רומני, ייבחר אובמה לנשיא.

מבחינת האלקטורים אובמה אף פעם לא היה בסכנה ממשית. בסיסי הכוח הפוליטיים שלו, ונקודות החוזק שלו, בנויים כך, שיש לו בסיס מוצק הקרוב מאוד לסכום האלקטורים הדרוש. המאמץ שהוא צריך להשקיע הוא קטן מאוד בהשוואה ליריבו, והסיכון בו הוא נמצא הוא נמוך. אם לא יעשה טעות קרדינלית (שטרם עשה) הבחירות היו מונחות בכיסו מהרגע הראשון.

יש 'מדינות מתנדנדות', בהן אין רוב ברור לאחד המועמדים, ובהן אותה אוהיו עליה הצביע בן צבי. אבל גם ה'נדנוד' הזה הוא מוטה וברור מראש לטובת אובמה. הניו יורק טיימס פירסם עץ אפשרויות שבחן אפשרות שרומני ינצח או אובמה ינצח בכל מדינה מהמתנדנדות. על פי העץ הזה ישנן 512 אפשרויות. ב-431 מהן מנצח אובמה. ב-76 רומני, ו-5 תיקו (מה שמביא לאפשרות המרתקת שהקונגרס הוא שיבחר את הנשיא, אבל זה נושא לפוסט נפרד.) המספרים הם לטובת אובמה בבירור, בלי שום קשר לשאלות כגון שיעור ההצבעה או הרוב לו יזכה. העץ מראה גם עוד דברים מרתקים. כמו שכתב פרופסור בן צבי, וכתב נכון, על רומני לזכות באוהיו כדי לנצח. לעומת זאת די בכך שאובמה יזכה בפלורידה כדי להביא לנצחונו, בלי קשר למה שקורה בכל יתר 'המדינות המתנדנדות'. אבל גם בלי ניתוחי העומק האלו יחס הימורים של 431:76 בדרך כלל לוקח אצלי.

מה שלא נכון לגבי מנהיגנו הנעלה, אחד, בנג'מין ניתאי, המכונה ביבי נתניהו. ניתאי זה, שבילה שנים רבות בתוככי המערכת הפוליטית בארצות הברית, ופטרונו הבעלים של 'ישראל היום' שלדון אדלסון, שגם הוא אינו קוטל קנים, ומה שהם שכחו על הפוליטיקה של ארצות הברית אני לא אלמד לעולם, הלכו ושמו את כל הקלפים על נצחונו של רומני. אדלסון השקיע בכך המון המון כסף ומאמץ. נתניהו התבטא בכל מקום בצורה שיש בה התערבות בוטה לטובת רומני. (סתם הערה, נורא מצחיק איך מי שעשה כל מה שהוא יכול בחודשים האחרונים להתערב בבחירות בארצות הברית, מתרעם על אבו מאזן, שהלך וויתר על 'זכות השיבה' בשל כך שהתבטאות היסטורית זו היא כביכול התערבות בבחירות בישראל...) אם נצטט את השר העתידי בממשלת נתניהו הבאה, עופר שלח ב'מעריב':

"נתניהו מככב בתשדירי הבחירות של מיט רומני, ומשפטיו של המועמד הרפובליקאי בגנות הפלסטינים נלקחים מן המסרים החוזרים של ראש הממשלה הישראלי. נתניהו שם את כל הז'יטונים שלו על רומני, השאלה היא מי ישלם את החשבון אם אובמה ייבחר מחדש."

אז ככה. נתניהו לקח את כל ההון הפוליטי של מדינת ישראל, והימר עליו בסיכוי של 431:76 לרעתו. הכהונה הבאה של נתניהו (וכן, הוא יהיה ראש הממשלה של ישראל גם אחרי 22 בינואר), תהיה קשה בהרבה ורעה בהרבה לכולנו, עם נשיא עויין בבית הלבן. יהיה נורא קשה. שר ההסברה שלח יצטרך לעבוד שעות נוספות. באחריות.

אז ככה - לסיכום - אובמה לוקח. נתניהו נהג בפזיזות וחוסר אחריות ומסכן את כולנו. מחר השמש תזרח. נכון שאתם מרגישים שביזבזתם עשר דקות על קריאת התחזיות הטריוויאליות האלה? ובכל אופן יש אנשים שמתפרנסים מהדברים האלה. לך תבין.