הבלוג של אבו אלמוג

בין התגובות שאני מקבל כאן יש כאלו שזועמות על עצם פירסום הדברים, הטלת הספק בצדקתנו המוחלטת, וזאת כאשר תושבי הדרום (למעשה כל הארץ מדרום לגבול הסולטנות, ופייר גם זה הולך להשתנות, יש לי הרגשה) יושבים במקלטים וחיילי צה"ל נמצאים בסיכון חיים. ביקורת היא דבר ראוי וחשוב במשטר דמוקרטי, אבל ודאי שאי אפשר לדבר כך בעוד הדברים מתרחשים, כי הדבר מחליש את הלוחמים הממתינים לכניסה הקרקעית לעזה, את הטייסים האמיצים ומפעילי המל"טים, את המלחים במצודות הצפות, ואת האזרחים במקלטים - בהנחה שמי מהם קורא את הבלוג -

ומדוע איני יכול להתכנס בצל הדגל, לומר 'הידד', או לפחות להמתין עם הביקורת, התבוסתנית והשמאלנית, עד לאחר המלחמה, וכפי שכתב צ'רניחובסקי -

"העיזו ועלו, המתנדבים בעם! אל תרפה ידנו עד נשימה אחרונה; כל עוד בעורקינו יש טיפה של דם, נריקה החרב כזקן, כנער!"

לזה דווקא יש לי יופי של תשובה.

עכשיו אני קשיש, והושלכתי בחרפה מיחידתי המהוללת, שתיאלץ להילחם כנראה בלעדי במלחמה זו, אם תגוייס. וברצינות - אני חושב עליהם הרבה. בכל אופן, כשהייתי צעיר ועול בימים, לפני 11 שנים, גוייסתי בצו 8 למשהו שהיה די דומה לעניין הנוכחי, מבצע חומת מגן. לא ניכנס כאן למה מוצדק ומה לא וכמה ולמה, אבל אני כשקוראים אותי בא, כי זה החינוך הגרוע שקיבלתי בבית. בקיצור הייתי פה וגם שם, ובאזור בית לחם וכזה. במהלך הלחימה היה הרבה רעש על זה שיפה ירקוני מתחה ביקורת חריפה על מדיניות הממשלה, וגם אמרה משהו שאיך יכול להיות שעם שעבר את השואה הוציא מקרבו חיילים שעשו כך ואחרת. היה על זה הרבה רעש, והיא סומנה כאוייבת העם מס' 1. אני, שפייר הלחימה שלי הייתה בדרך כלל לשבת בעמדה שהייתה במין מגרש חנייה תת קרקעי שמאיזה סיבה בעולם השקיף על כנסיית המולד, וזה היה בדרך כלל משעמם טיכו אז היה שם תמיד רדיו פתוח, שמעתי את הדברים נדמה לי אפילו בשידור חי. אני יכול להגיד באופן מפורש שזה עודד אותי ועשה לי טוב. זה לא דיכא אותי, לא פגע במורל הלחימה שלי, אלא עשה לי מוטיבציה להמשיך ולהגן על יפה ירקוני ושכמותה, לדעת שאני נלחם בעצם עבור משטר שמאפשר ביקורת - גם בתקופה של מלחמה, גם כשהביקורת קשה וחריפה - וזה הדבר שאני מוכן להילחם למענו.

אז אני מוכן לעשות את הטובה הזו עבור אחרים, אזרחים וחיילים. שידעו שבכל מקרה הם נלחמים - גם אם זו מלחמת כזב צינית - באופן עקרוני לשימורו של משטר שמאפשר ביקורת. ואם ישתיקו את הביקורת, אין הצדקה ללחימה. עד כדי כך פשוט.

כאזרח אין עלי שום חובה פרט לחובה לציית להוראות דובר צה"ל אם אני רוצה לחיות כשיש הפצצה. אני לא נושא בשום תפקיד רשמי צבאי או אזרחי. אני לא עיתונאי או פובליציסט במקצועי. אני בסך הכל כותב בלוג אישי. אבל כאזרח שחי במשטר דמוקרטי זו חובתי העליונה להביע את דעתי בשיא החריפות כשאני רואה שממשלתי מתנהגת באופן שבו היא מתנהגת. אני לא אוכל לישון בלילה - ופייר אני כבר לא ישן בלילה - אם לא אדע שכשהתרחשו הדברים עשיתי כל שאני יכול בשביל להפסיק את המלחמה הזו. שמיציתי את כל הכלים העומדים לרשותי כדי להשמיע את קולי. ועדיין אני מרגיש שאני לא עושה מספיק. ועדיין אני מרגיש שגם הפוסט ביום שאני מפיץ כאן, הוא לא מספיק ולא די. ועדיין אני רואה את האסון (לא פחות מזה) של הפלישה הקרקעית הולך ומתממש לנגד עיני.

עמדה שונה מעט משלי נוקטת אחת, שלי יחימוביץ', ראש מפלגת העבודה. בדף הפייסבוק שלה מצאתי את הדברים הבאים:

"הי זאת שלי, ישראל מאוחדת במלחמה נגד הטרור. אחמד ג'עברי היה ארכי טרוריסט, הקיצוני שבאנשי החמאס, ועל ידיו דם של ישראלים רבים. הפגיעה בו היתה נכונה ומוצדקת, וגם הביאה לידי ביטוי יכולות מדהימות של צה"ל.

הפעולה כפי שהיא מתבצעת ברגעים אלה היא נכונה ומדודה, נקווה שתסתיים במהרה ותשיג את מטרותיה, ושתושבי הדרום יוכלו לחזור ולחיות חיים נורמאליים."

הטקסט הדוחה הזה, שיש בו יותר מן הפאשיזם מאשר מהסוציאל דמוקרטיה בהם היא מתהדרת (ישראל מאוחדת. מיי תוכעס מאוחדת. אני ישראלי ואני לא מאוחד עם אף אחד ב'מלחמה נגד הטרור'. דברי בשמך. לא בחרתי אותך לייצג אותי, ולא להוציא אותי מהשורה) הוא לא חדש. שלי ודאי זוכרת את העמדה הפחדנית והמכוערת שהציגו מנהיגי מפלגת העבודה במהלך מלחמת לבנון הראשונה, שהייתה תרגיל ציני ששם את הדבר הזה שאנחנו עושים היום בכיס הקטן. הם כולם עמדו כאיש אחד  לצד שרון, קנו את השקר, עזרו בהפצתו, ורבין המנוח אפילו ייעץ "להדק את המצור על בירות". זה היה מייד אחרי הבחירות של 81', בהן נחשפה ערוותם על ידי המנוח בגין, כאש"פיסטים בני זונה שיש להם מניות בתדיראן ואמא ערבית, והם חשו צורך להיות מאוד פטריוטיים, אז נסלח להם. מי שקצת קשה לו לסלוח זה ההורים של ההרוגים שנהרגו כי האופוזיציה לא עשתה את העבודה. ועכשיו גם שלי לא עושה את העבודה שלה, וזה מאוד מעצבן אותי, כי בניגוד לי שלא חייב כלום לאף אחד, זה העבודה שלה, לעשות עבודה של אופוזיציה.

כן שלי - אופוזיציה זה דבר שמתנגד. זה לא דבר שמאוחד, ולא דבר שנותן גיבוי, ולא דבר שתומך. הרוב הימני שגורר למלחמה המיותרת הזו לא צריך תמיכה. יש לו תמיכה מקיר לקיר, מההזויים של האיחוד הלאומי ועד לליכודניקים של קדימה. לא צריך להיגרר אחריהם. ועוד משהו קטן - חלק מהעניין במלחמה היזומה הזו זה להפוך אותך ללא רלוונטית. אבל יותר ממה שביבי הפך אותך ללא רלוונטית את הפכת את עצמך ללא רלוונטית. את הראית בדיוק מה יקרה לאחר הבחירות. איך תשמשי כזנב המכשכש וחותמת הגומי של כל הרפתקאה רצחנית שירצו הביברמן להנחית עלינו ועל שכנינו. בהצלחה.

וגם בהנחה שזו באמת עמדתך (ואני מסופק. כי אני מכיר מהרדיו שלי ביקורתית, שיודעת לשאול שאלות) אז תפסיקי עם הקטע של "סוציאל דמוקרטיה" בבקשה. סוציאל דמוקרטיה, כיבוש ותוקפנות לא הולכים ביחד. תשאלי את ז'אן ז'ורס. באחריות. יש עליו אפילו רחוב בתל אביב. סוציאל דמוקרטיה זה לא שהקופאיות ישבו בסופר, ויקבלו שכר מינימום של אלף דולר, כשהמנכ"ל יכול להרוויח רק פי חמישים מהן, וזאת כשמסביבן יש משטר רצחני שמטיל אימה על סביבתו, ומחזיק כיבוש בו מיליונים מוחזקים ללא זכויות אדם בסיסיות ומנוצלים באופן מאוד לא סוציאל דמוקרטי. אפשר לקרוא לזה בכל מיני שמות, זו לא סוציאל דמוקרטיה. אז תמצאי לזה בבקשה שם אחר, ותמחקי את שתי המילים האלה מהלכסיקון שלך. בעצם גם "היי זאת שלי" מעצבן. אני לא חבר שלך. את רוצה לפנות אלי, תפני אלי באופן שמכבד אותי ואותך.

עד כאן.

שקט, שלום ואהבה לתושבי תל אביב, באר שבע, שדרות ועזה. ופרוש סוכת שלום, על זרע ישמעאל בן הגר ועל בני יצחק בן שרה, ואמרו אמן.