הבלוג של אבו אלמוג

המלך הפילוסוף! חלום הדורות. מאז פרידריך הגדול. מעטים הם האנשים שעשו את המעבר מעולם הרוח לעולם המעשה. פרידריך שלנו - כן, ובישראל דוגמה נהדרת יובל שטייניץ, למרות שאיך להגיד בעדינות - הוא פילוסוף כמו שהוא שר אוצר. טיל לוגי מדעי עאלק. מעטים עוד יותר נטשו את השירה והפרוזה ועברו אל שדות הקרב של הפוליטיקה. בישראל הדוגמה היא ס. יזהר - פרוזאיקן מזהיר ופוליטיקאי כושל, למרות שמסיבות לא ברורות כיהן בכנסת משהו כמו 18 שנים, ואולי זה כמה זמן שלוקח לקרוא את 'ימי ציקלג'. בעולם יש לנו את האוול וד'אנונציו, ועכשיו נקרתה לידינו הזדמנות פז. יאיר לפיד. לא ד'אנונציו, ולא האוול, רחוק מיזהר, ובכל אופן הותיר אחריו קורפוס רציני של פרוזה ושירה.

טוב. את הפרוזה לא קראתי, כי יש לי דברים טובים יותר לעשות בחיים, וגם הבנתי ממישהו שזה מאוד מייגע. אבל הוא הותיר קורפוס של שירה, ברובם פיזמונים פופולריים, משהו כמו 22 שירים בשירונט חלק מהם להיטים של ממש כמו 'גרה בשיינקין' ו'שיר אהובת הספן', וכל השיתוף פעולה שלו עם רמי קליינשטיין. אם אנו רוצים לעמוד על דמותו של שר החינוך הבא, ראש ממשלת תיכון אורט בראונשמילך בחדרה הגלילית, והאיש שיעצב את פני האומה אחרי הבחירות, אולי באמת כדאי להציץ שם. אודה ואתוודה, בשירה איני מבין. הרבה גולדברג, אלתרמן ואלכסנדר פן. דילגתי איכשהו על כל הדור של נתן זך וכאלה. בזמן האחרון שימבורסקה (הודות לאורית) והרבה סיוון בסקין. היא פשוט חכמה - "באיזה ארמון מתגורר החשמן / הזמן שהזמין דג הנפש הנא / אנחנו נלך לחפש את הזמן / כמו קוף וזקן עם תיבת נגינה". אולי זה רק ההדהוד של אלתרמן בשיר הזה. לא יודע. בכל אופן לרדת מהשיאים האלה לפזמוני לפיד ודאי יהיה קשה, אבל אני כאן כדי לתת שירות לציבור. הניתוח אם כן לא יהיה לירי, אלא פוליטי. זה מה שאני יודע. מי שרוצה ניתוח ספרותי מוזמן לחפש בלוג ספרותי.

האמת היא שחשדתי מראש שזה יהיה מאוד מביך, כמו הקטעים הפורנוגרפיים כמעט ב'אשת איש' וב'משחקי זוגות' של שלי יחימוביץ' - אם אצליח להתגבר גם על זה ודאי יהיה כאן פוסט מרתק - או התמונה שהוא טומן את הפרצוף בשדיים השופעים של עינת שרוף. יש דברים שאתה עושה כשאתה טאלנט מהבוהמה, שלא מסתדרים כשאתה שר חינוך. אלא אם כן אתה גדעון סער, אבל זה כבר סיפור אחר.

אז יש לנו 22 טקסטים לנתח. את התרגומים הסרתי מהשולחן. הבחירה בבוב דילן ובמנוס חג'ידקיס היא כמעט טריוויאלית. השירים הפוליטיים גם הם ירדו. זה כנראה שאריות מהמופעים שלו עם קליינשטיין שהיו סוג של תעמולת בחירות עוד לפני שהוא הכריז שהוא רץ. עם שמות כמו "כולנו אותו דבר", "השמיים יעזרו לכל", ו"הישראלי האחרון". כבר עדיף לקרוא את המצע של "יש עתיד". הוא לפחות לא כתוב בחרוזים. ואין בו שורות כמו "אני לא חרדי ולא ערבי, לא משהו מיוחד". מה מיוחד בחרדים וערבים? - לא ממש אוכלוסיות שהלפיד מכיר, אם לשפוט לפי ההרכב של הרשימה הישראלית שלו. יש עתיד. הלאה.

אז יש לנו איזה 15 שירים שרובם עוסקים במה שבינו לבינה. בזה איני מבין כלל. נשוי 22 שנה לאותה אישה. בכל אופן, מה שאני קצת מבין זה פמיניזם ושוויון וכזה. נתחיל משם. דמות האישה בשירת יאיר לפיד. אם אני מחפש נושא לדוקטורט. יש מנחים בקהל? טוב. לא משהו, דמות האישה שם.

 אחת הנטיות הנוראיות בפזמונאות הישראלית זה ניים דרופינג. הדוגמה הגרועה ביותר היא "בספר שאני קורא גם ג'ורג' זרוק דפוק" של השלומוארצי. ג'ורג' עאלק. ישבנו ביחד בקפה אל גאטון רוחו בברצלונה ב-36' וריכלנו על מה שקורה בצמרת POUM. אז גם לפיד בקטע, וחזק. אני כמובן מתכוון ל"נר אחד ברוח / שאינו כבה / דולק בחלון שתיאר ז'ורז' אמאדו / הים האכזר ההוזה". נו שוין. קרא את ז'ורז' אמאדו. דבר ראשון אמאדו כתב על ים המוות. הים האכזר זה ניקולאס מונסארט. ספר די חזק על מלחמת העולם השנייה. אבל העניין הוא שכל מי שקרא את אמאדו רואה את ההבדל בין "שיר אהובת הספן" (האהוב עלי באמת בשל הביצוע המרגש ברמות על שקשה לתאר של ריטה) בו האישה היא פאסיבית, יושבת ומחכה, לבין ליוויה מ'ים המוות', הלוקחת את גורלה בידיה ויוצאת להפליג בים. מהדמויות הנשיות החזקות והמשכנעות בספרות העולם.

אז האישה אצל לפיד היא פאסיבית. נרפרף קצת על גרה בשיינקין - "רוצה לעשות גם סרט קצר". האישה שם די חמודה. כלומניקית כזו. שמחכה לגברים אבל זה הולך ומסתבך. אבל האישה האמיתית של לפיד נמצאת בשיר שלי לא היה מוכר בשם "אהבה סוג ב'" - "אחת קטנה אחת שמנה / שאיש לא שם בכיוונה / כזאת אחת תמיד רוצה / שתבוא אליה לפינה." וואלה. אין מה להוסיף, נכון?

היחסים בין גברים ונשים על פי הלפיד מתוארים לא רע ב"אהבה בלי סיכוי" ששר בוסקילה - "אתה מעשן אני נחנקת / אתה מתכנן אני מאלתרת / אתה גבוה אני נמוכה". לא ממש מתקדם. דרך אגב, בשיר הזה אנחנו עומדים על הדיכוטומיה הלפידית בין הקיום הבורגני השקט והאידיאלי, לבין העולם החיצוני האכזר שקם עליו לכלותו. האפשרויות שעומדות בפני הגיבורה של השיר, המנסה לשכנע את הגיבור לקום ולעשות מעשה (מהו המעשה, לא ברור) הן - "או שנגמור בבית שיכון / או שיהיה משוגע". הפנטזיה הזו של הימלטות מהקיום הבורגני חוזרת כמה פעמים. כמו ב"פעם אחת בחיים" - "תארזי תיק תפגשי אותי בתשע ליד המבצר". אבל כמה שבורחים מהבורגנות, היא אורבת מעבר לפינה - "תורידי לאייפוד כמה שירים / זה מה שנצטרך לזכור". אני בטוח שהוא חשב שהוא מה זה רומנטי כשכתב את זה. 

האמת - לא כל הנשים של לפיד כנועות. ב"לא טוב לך תלך" יש שורות כמו "שונאת אותך עכשיו וזה בסדר / אני לא אשאר לבד / גברים עומדים אצלי לפי הסדר / אתה לא כזה מיוחד". אבל החשש שלי הוא שהמסר האמיתי זה שבשניה שהוא באמת ילך היא תסגור את הדלת ותתפרק לרסיסים. אבל זה דווקא שיר נחמד. בכל אופן, גם הנשים החזקות זקוקות כמובן לדמות פטריארכלית שתשגיח עליהן, אחרת אללה יוסתור מה יכול לקרות. כמו בשיר "בוא ונרקוד עכשיו" ששר קליינשטיין - "כאן על הבאר המעושן / בחור יפה ומסוכן / לכיווני נשען / בוא כי זה לילה מיוחד / ולא כדאי שאשאר לבד / בלי השגחה." השגחה. על גברים לא צריך 'להשגיח'. נשים צריכות מלווה שיגיד להן מה לעשות. 

טוב. יכול להיות שמי שכתב את המילים הנפלאות "אחת קטנה / אחת שמנה" וגו' יהיה גם אדם שיקדם חקיקה שוויונית. לא פוסל. אין שם שנאת נשים לשמה. רק מין פטרונות כזו של "אתה גבוה / אני נמוכה". יכול להיות שיש לו עולם פנימי נורא עשיר ושוויוני ושהפזמונים הללו נכתבו לשם פרנסה. יכול להיות שיש לו מגירות שלמות מלאות בשירי אהבה מרטיטים. יכול להיות שאני סתם נטפל אליו. מי שיפתח את המגירות שלי ימצא שירים לא פחות מזעזעים. רובם, עם זאת, חמשירי זימה. מה אני בא בטענות? בסך הכל בחור מוכשר. מה שמציק לי זה הפער בין הצהרות הבחירות במצע - "שוויון מגדרי, מלבד היותו מתקן עוולות ומסייע בצמצום אלימות המופנית נגד נשים, יניב תרומה מידית וממשית לחוסנה וקידומה של החברה הישראלית כולה." לבין שורות על זו הנמוכה והשמנה המחכה בפינה. טוב. בואו נקווה שבבחירות הבאות לא ירוץ גיספן. הפוסט שמנתח את השירים שלו יהיה באמת משהו מזעזע. האמת - אני רגוע שכתבתי את השורות האלה אחרי סגירת הרשימות. אני כבר רואה את הטלפון של לפיד לגיספן בנסיון לצרף אותו לרשימה. אז אולי יש למה לחכות, אם הרשימה הזו תחזיק מעמד מעבר לכנסת הבאה. יש עתיד!